Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

א׳ באב תשע״ט | 2 אוגוסט 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

תמורה יד

המשנה מונה הבדלים בין קרבנות יחיד לקרבנות ציבור. האם אפשר להקריב נסכים בלילה? עקב דיון בעניין הזה, הגמרא מזכירה את האיסור “דברים שבעל פי אי אתה רשאי לאומרן בכתב – אסור לכתוב דברים שבעל פה. באיזה נסיבות מותר?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

מתני׳ יש בקרבנות יחיד שאין בקרבנות הציבור ויש בקרבנות הציבור שאין בקרבנות היחיד שקרבנות היחיד עושין תמורה ואין קרבנות הציבור עושין תמורה

קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וקרבנות הציבור אין נוהגין אלא בזכרים קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם וקרבנות הציבור אין חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח

יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות יחיד שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות יחיד אינן דוחות לא את השבת ולא את הטומאה

אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר של יום הכפורים קרבנות היחיד הן ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנו קבוע

גמ׳ קרבן יחיד עושה תמורה כו׳ וכללא הוא והרי עופות דקרבן יחיד ואין עושה תמורה כי קתני בבהמה קתני

והרי ולד דקרבן יחיד הוא ואין עושה תמורה הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה

והרי תמורה עצמה דקרבן יחיד היא ואין תמורה עושה תמורה כי קתני בעיקר זיבחא קתני

השתא דאתית להכי אפילו תימא רבנן בעיקר זיבחא קתני

קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וכללא הוא והרי עולה דקרבן יחיד וזכר אתיא נקבה לא אתיא

האיכא עולת העוף דתניא תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות

והרי חטאת דקרבן יחיד היא ונקבה אתיא זכר לא אתיא האיכא שעיר נשיא דמייתי זכר

והאיכא אשם יחיד דזכר אתי נקבה לא אתי כי קאמרי רבנן קרבן דשוי בין ביחיד בין בציבור אשם ביחיד איתיה בצבור ליתיה ואיבעית אימא מי קתני כל קרבנות יש בקרבנות קתני ומאי ניהו שלמים ואי בעי נקבה מייתי ואי בעי זכר מייתי

קרבנות יחיד חייבין באחריותן [כו׳] מנא לן

דתנו רבנן דבר יום מלמד שכל היום כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן

יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם ואף על פי שקרב הזבח תלמוד לומר מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר

ריש לקיש אמר מהכא מלבד שבתות ה׳

וצריכא דאי כתב רחמנא מלבד שבתת ה׳ הוה אמינא ביום אין ובלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם ואי כתב רחמנא מנחתם ונסכיהם ולא כתב מלבד שבתת ה׳ הוה אמינא בלילה אין ביממא לא

ומאי שנא משום דבקדשים לילה הולך אחר היום צריכי

ונסכים מי קרבי בלילה והתנן אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה כולו

דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים שמעלן מבוא השמש מבוא השמש סלקא דעתך והאמרת דברים שדרכן ליקרב ביום נינהו אלא עם בא השמש שמתעכלין והולכין כל הלילה מנין תלמוד לומר זאת תורת העלה ריבה

קתני מיהא נסכים ביום אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן ליקדש כאן ליקרב

אמר ליה רבא אי מיקדש קדשי קרובי מיקרבי והא תניא זה הכלל כל הקרב ביום אין קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה בין ביום בין בלילה קדוש בין ביום בין בלילה אלא אמר רב יוסף סמי מנחת נסכים מהא מתניתא

כי סליק רב דימי אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום תלמוד לומר ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום

אמר אי אשכחיה דכתיב איגרתא שלחי ליה לרב יוסף

ולא תיסמי מנחת נסכים ממתניתא ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן

ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש כתוב אחד אומר כתב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה

ותנא דבי רבי ישמעאל כתב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות

אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי עת לעשות לה׳ הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל

אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפילו בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין

אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא תניא דמסייע לך זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בין ביום בין בלילה

אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברין

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אלה תעשו לה׳ במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל

לבד מנדריכם ונדבתיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד

ולעלתיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבתיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע

ולמנחתיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות

ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר

אמר ליה אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא

דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד

ותנן המנחות והנזירות קריבין בבמת יחיד דברי רבי מאיר סמי מכאן נזירות

מי איכא למאן דאמר דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון כי נדר נדר עבדך וגו׳ מאי לאו אקרבן

לא אעיקר נדרו אמר עיקר נדרו בחברון הוה והלא בגשור הוה

אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון הכי נמי מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון

ואלא מאי להביא כבשים מחברון האי אשר נדרתי לה׳ בחברון מחברון מיבעי ליה

אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב

ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה יד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה יד

מתני׳ יש בקרבנות יחיד שאין בקרבנות הציבור ויש בקרבנות הציבור שאין בקרבנות היחיד שקרבנות היחיד עושין תמורה ואין קרבנות הציבור עושין תמורה

קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וקרבנות הציבור אין נוהגין אלא בזכרים קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם וקרבנות הציבור אין חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח

יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות יחיד שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות יחיד אינן דוחות לא את השבת ולא את הטומאה

אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר של יום הכפורים קרבנות היחיד הן ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנו קבוע

גמ׳ קרבן יחיד עושה תמורה כו׳ וכללא הוא והרי עופות דקרבן יחיד ואין עושה תמורה כי קתני בבהמה קתני

והרי ולד דקרבן יחיד הוא ואין עושה תמורה הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה

והרי תמורה עצמה דקרבן יחיד היא ואין תמורה עושה תמורה כי קתני בעיקר זיבחא קתני

השתא דאתית להכי אפילו תימא רבנן בעיקר זיבחא קתני

קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וכללא הוא והרי עולה דקרבן יחיד וזכר אתיא נקבה לא אתיא

האיכא עולת העוף דתניא תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות

והרי חטאת דקרבן יחיד היא ונקבה אתיא זכר לא אתיא האיכא שעיר נשיא דמייתי זכר

והאיכא אשם יחיד דזכר אתי נקבה לא אתי כי קאמרי רבנן קרבן דשוי בין ביחיד בין בציבור אשם ביחיד איתיה בצבור ליתיה ואיבעית אימא מי קתני כל קרבנות יש בקרבנות קתני ומאי ניהו שלמים ואי בעי נקבה מייתי ואי בעי זכר מייתי

קרבנות יחיד חייבין באחריותן [כו׳] מנא לן

דתנו רבנן דבר יום מלמד שכל היום כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן

יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם ואף על פי שקרב הזבח תלמוד לומר מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר

ריש לקיש אמר מהכא מלבד שבתות ה׳

וצריכא דאי כתב רחמנא מלבד שבתת ה׳ הוה אמינא ביום אין ובלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם ואי כתב רחמנא מנחתם ונסכיהם ולא כתב מלבד שבתת ה׳ הוה אמינא בלילה אין ביממא לא

ומאי שנא משום דבקדשים לילה הולך אחר היום צריכי

ונסכים מי קרבי בלילה והתנן אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה כולו

דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים שמעלן מבוא השמש מבוא השמש סלקא דעתך והאמרת דברים שדרכן ליקרב ביום נינהו אלא עם בא השמש שמתעכלין והולכין כל הלילה מנין תלמוד לומר זאת תורת העלה ריבה

קתני מיהא נסכים ביום אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן ליקדש כאן ליקרב

אמר ליה רבא אי מיקדש קדשי קרובי מיקרבי והא תניא זה הכלל כל הקרב ביום אין קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה בין ביום בין בלילה קדוש בין ביום בין בלילה אלא אמר רב יוסף סמי מנחת נסכים מהא מתניתא

כי סליק רב דימי אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום תלמוד לומר ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום

אמר אי אשכחיה דכתיב איגרתא שלחי ליה לרב יוסף

ולא תיסמי מנחת נסכים ממתניתא ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן

ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש כתוב אחד אומר כתב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה

ותנא דבי רבי ישמעאל כתב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות

אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי עת לעשות לה׳ הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל

אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפילו בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין

אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא תניא דמסייע לך זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בין ביום בין בלילה

אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברין

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אלה תעשו לה׳ במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל

לבד מנדריכם ונדבתיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד

ולעלתיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבתיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע

ולמנחתיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות

ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר

אמר ליה אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא

דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד

ותנן המנחות והנזירות קריבין בבמת יחיד דברי רבי מאיר סמי מכאן נזירות

מי איכא למאן דאמר דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון כי נדר נדר עבדך וגו׳ מאי לאו אקרבן

לא אעיקר נדרו אמר עיקר נדרו בחברון הוה והלא בגשור הוה

אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון הכי נמי מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון

ואלא מאי להביא כבשים מחברון האי אשר נדרתי לה׳ בחברון מחברון מיבעי ליה

אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב

ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה

גלול כלפי מעלה