Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ד׳ באב תשע״ט | 5 אוגוסט 2019

תמורה יז

בתמורה – דנים שוגג כמזיד אבל לא בקדשים. הגמרא מביאה כמה הסברים שונים כדי להבין מהם מקרים של שוגג. באיזה קרבנות התמורה והולד קריבים כאותו קרבן? מניין דורשים את זה?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

לגזוז וליעבד רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין

רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין

גמ׳ מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה אמר קרא יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד

היכי דמי שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי

לישנא אחרינא גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש

ריש לקיש ורבי יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים לישנא אחרינא גבי תמורת שלמים קדיש גבי קדשים לא קדיש

לישנא אחרינא כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי

רבי יוחנן אמר באומר תצא זו ותיכנס זו גבי קדשים באומר שנולד בהם מום נאכלין בלא פדיון לא לקי גבי תמורה לקי

רב ששת אמר באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי

רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה וכו׳ אמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה

תניא אמר רבי מאיר ומאחר שאין קדושין מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה במקדיש ולד ויצא [דרך] דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים ואליבא דרבי יהודה דאמר הולד עושה תמורה

אמר רב פפא מאי טעמא דרבי אלעזר כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתא לה קדושת הגוף אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף

אמר ליה רב פפא לרבא והרי בעל מום דלא קריב ונחתא ליה קדושת הגוף אמר ליה בעל מום קרב במינו אי הכי טרפה נמי קא קרבה במינה

אלא אמר רבא כבהמה טמאה מה בהמה טמאה פסול הגוף אף כל פסול הגוף לאפוקי בעל מום דפסול חסרון נינהו

אמר ליה רב אדא לרבא והלא שרוע וקלוט כתיב בפרשה והא הני פסול הגוף נינהו

אלא אמר רבא כבהמה [טמאה] מה בהמה טמאה דליכא במינה אף כל דליכא במינה לאפוקי בעל מום דהא איכא במינה

מאי אמרת טרפה איכא במינה לא דמיא לבעל מום בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה

אמר שמואל המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים

אלא אימא עושה קדושה (למיתה כסבור מותר להקדיש בעלי מומין לגבי מזבח גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש) למות ורבי אושעיא אומר אינה אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד

תנן כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין אותן לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים טעמא שנעשו הא היו מעיקרא פודין אותן דלמא האי תנא סבר כל היכא דלא חזי לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף

תא שמע רבי אלעזר אומר הכלאים ויוצא דופן וטריפה וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין ואמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה

ותניא אמר רבי מאיר וכי מאחר שאין קדושין מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה הא היתה טרפה מעיקרא לא נחתא ליה קדושת הגוף

אמר לך שמואל דלמא הך תנא נמי סבר כל היכא דלא חזיא לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף

הדרן עלך יש בקרבנות

מתני׳ אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן ולד שלמים ותמורתן ולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הן שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

גמ׳ כיון דתנא ולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם למה לי תנא דידן שמעיה לרבי אלעזר דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים ואמר ליה תנא דידן לא מיבעיא בוולדן דלא מודינא אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך

מנא הני מילי דתנו רבנן זכר לרבות את הולד

והלא דין הוא ומה תמורה שאין גידולי הקדש קריבה ולד שגידולי הקדש אינו דין שיקרב

מה לתמורה שכן נוהגת בכל הקדשים תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים אינו קרב הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים תלמוד לומר זכר לרבות את הולד נקבה לרבות התמורה

אין לי אלא תמורת תמימין וולד תמימין ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין תלמוד לומר אם זכר לרבות ולד בעלי מומין אם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין

אמר ליה רב ספרא לאביי ואיפוך אנא מסתברא ממקום שנתרבתה תמורת תמימין נתרבתה תמורת בעלי מומין

אמר ליה מי קאמינא לך ליפוך אם זכר אם נקבה אנא כוליה קרא קאמינא אימא זכר לרבות את התמורה נקבה לרבות את הולד אמר ליה ולד לשון זכר משמע תמורה לשון נקבה משמע

למאי הלכתא אמר שמואל ליקרב ואליבא דרבי אלעזר

דמהו דתימא כי קאמר רבי אלעזר עולה דאיכא שם עולה על אמו אבל הני ולדות לא קרבי קמשמע לן

בר פדא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל דאתמר רבא אמר ליקרב ואליבא דרבי אלעזר רב פפא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל

והאי תנא מייתי לה מהכא

רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת

יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה כדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בוולדי שלמים ובתמורה

יכול כל קדשים כן תלמוד לומר רק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא אשם אשם לה׳ הוא קרב ואין תמורתו קריבה

אמר מר תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה

מנא תיתי הא כיון דגמרי חמש חטאות הנך מקרב קרבי

מהו דתימא חמש חטאות מתות בכל מקום והנך ימותו בבית הבחירה קמשמע לן

אמר מר יכול אף כל הקדשים כן תלמוד לומר רק קדשיך ולד דמאן אי דעולה זכר הוא ולאו בר אולודי הוא ואי דחטאת גמירי לה דלמיתה קיימי

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה יז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה יז

לגזוז וליעבד רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין

רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין

גמ׳ מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה אמר קרא יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד

היכי דמי שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי

לישנא אחרינא גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש

ריש לקיש ורבי יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים לישנא אחרינא גבי תמורת שלמים קדיש גבי קדשים לא קדיש

לישנא אחרינא כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי

רבי יוחנן אמר באומר תצא זו ותיכנס זו גבי קדשים באומר שנולד בהם מום נאכלין בלא פדיון לא לקי גבי תמורה לקי

רב ששת אמר באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי

רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה וכו׳ אמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה

תניא אמר רבי מאיר ומאחר שאין קדושין מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה במקדיש ולד ויצא [דרך] דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים ואליבא דרבי יהודה דאמר הולד עושה תמורה

אמר רב פפא מאי טעמא דרבי אלעזר כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתא לה קדושת הגוף אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף

אמר ליה רב פפא לרבא והרי בעל מום דלא קריב ונחתא ליה קדושת הגוף אמר ליה בעל מום קרב במינו אי הכי טרפה נמי קא קרבה במינה

אלא אמר רבא כבהמה טמאה מה בהמה טמאה פסול הגוף אף כל פסול הגוף לאפוקי בעל מום דפסול חסרון נינהו

אמר ליה רב אדא לרבא והלא שרוע וקלוט כתיב בפרשה והא הני פסול הגוף נינהו

אלא אמר רבא כבהמה [טמאה] מה בהמה טמאה דליכא במינה אף כל דליכא במינה לאפוקי בעל מום דהא איכא במינה

מאי אמרת טרפה איכא במינה לא דמיא לבעל מום בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה

אמר שמואל המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים

אלא אימא עושה קדושה (למיתה כסבור מותר להקדיש בעלי מומין לגבי מזבח גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש) למות ורבי אושעיא אומר אינה אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד

תנן כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין אותן לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים טעמא שנעשו הא היו מעיקרא פודין אותן דלמא האי תנא סבר כל היכא דלא חזי לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף

תא שמע רבי אלעזר אומר הכלאים ויוצא דופן וטריפה וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין ואמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה

ותניא אמר רבי מאיר וכי מאחר שאין קדושין מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה הא היתה טרפה מעיקרא לא נחתא ליה קדושת הגוף

אמר לך שמואל דלמא הך תנא נמי סבר כל היכא דלא חזיא לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף

הדרן עלך יש בקרבנות

מתני׳ אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן ולד שלמים ותמורתן ולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הן שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

גמ׳ כיון דתנא ולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם למה לי תנא דידן שמעיה לרבי אלעזר דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים ואמר ליה תנא דידן לא מיבעיא בוולדן דלא מודינא אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך

מנא הני מילי דתנו רבנן זכר לרבות את הולד

והלא דין הוא ומה תמורה שאין גידולי הקדש קריבה ולד שגידולי הקדש אינו דין שיקרב

מה לתמורה שכן נוהגת בכל הקדשים תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים אינו קרב הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים תלמוד לומר זכר לרבות את הולד נקבה לרבות התמורה

אין לי אלא תמורת תמימין וולד תמימין ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין תלמוד לומר אם זכר לרבות ולד בעלי מומין אם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין

אמר ליה רב ספרא לאביי ואיפוך אנא מסתברא ממקום שנתרבתה תמורת תמימין נתרבתה תמורת בעלי מומין

אמר ליה מי קאמינא לך ליפוך אם זכר אם נקבה אנא כוליה קרא קאמינא אימא זכר לרבות את התמורה נקבה לרבות את הולד אמר ליה ולד לשון זכר משמע תמורה לשון נקבה משמע

למאי הלכתא אמר שמואל ליקרב ואליבא דרבי אלעזר

דמהו דתימא כי קאמר רבי אלעזר עולה דאיכא שם עולה על אמו אבל הני ולדות לא קרבי קמשמע לן

בר פדא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל דאתמר רבא אמר ליקרב ואליבא דרבי אלעזר רב פפא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל

והאי תנא מייתי לה מהכא

רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת

יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה כדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בוולדי שלמים ובתמורה

יכול כל קדשים כן תלמוד לומר רק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא אשם אשם לה׳ הוא קרב ואין תמורתו קריבה

אמר מר תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה

מנא תיתי הא כיון דגמרי חמש חטאות הנך מקרב קרבי

מהו דתימא חמש חטאות מתות בכל מקום והנך ימותו בבית הבחירה קמשמע לן

אמר מר יכול אף כל הקדשים כן תלמוד לומר רק קדשיך ולד דמאן אי דעולה זכר הוא ולאו בר אולודי הוא ואי דחטאת גמירי לה דלמיתה קיימי

גלול כלפי מעלה