Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ה׳ באב תשע״ט | 6 אוגוסט 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

תמורה יח

איזה בהמות תמורתם וולדן נקרבים כמותם? ואיזה מהם יש דינים אחרים? מניין דורשים כל ההלכות האלו?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

אי דאשם גמירי לה דלרעייה אזלא דכל שבחטאת מתה באשם רועה לעולה לעולם בחטאת והילכתא גמירי לה למיתה וקרא למעוטי להקרבה

והא בהא תליא כיון דלמיתה אזלא ממילא לא קרבה אלא הלכתא לחטאת וקרא למעוטי תמורת אשם

הא נמי הילכתא גמירי לה דאמרי כל שבחטאת מתה באשם רועה אלא קרא מיבעי ליה דאי עבר ומקריב קאי בעשה

רבי עקיבא אומר אינו צריך כו׳ הוא קרב ואין תמורתו קריבה למה לי קרא והא הילכתא גמירי לה

אין הכי נמי אלא קרא למה לי מיבעי ליה לכדרב הונא דאמר רב הונא אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשם עולה

ניתק אין לא ניתק לא מאי טעמא הוא בהווייתו יהא

ולהאי תנא דקא יליף מהני קראי תיפוק לי מזכר ונקבה ההוא מיבעי ליה לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין

ותיפוק לי כולהו מהאי קרא אם לא משמע ליה

ולהאי תנא דנפקא ליה מזכר אם נקבה תשא ובאת מה עביד להו אפילו ממירעייהו לישנא אחרינא ממורגייהו

מתני׳ רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב

אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב

העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג

גמ׳ אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו לה׳ ואם ולא ולד

אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אמי אלא מעתה אם על תודה יקריבנו הכי נמי דאם ולא ולד וכי תימא הכי נמי והתניא ולדה ותמורתה וחילופיה מנין תלמוד לומר אם על תודה מכל מקום

אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היינו טעמא דרבי אליעזר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים

אמר רבי שמעון לא נחלקו כו׳

איבעיא להו היכי תני לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו או דילמא לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו

אמר רבה מסתברא לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו מאי טעמא עד כאן לא פליג רבי אליעזר עליה דרבנן אלא בולד אבל ולד ולד אקראי בעלמא הוא

ורבי יהושע בן לוי אמר לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו מאי טעמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בולד אבל ולד ולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה


תני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב ולד ראשון קרב ולד שני אינו קרב

הוא קרב ואין ולד כל הקדשים קרב

ולד דמאי אי דעולה ואשם זכרים הם ולא בני ולד הם אי דחטאת הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא

אמר רבינא לאיתויי ולד המעושרת ולד המעושרת למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמר לה

אצטריך סלקא דעתך אמינא אין דנין אפשר משאי אפשר קא משמע לן

העיד רבי שמעון ורבי פפייס כו׳

ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד כל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר מעצרת בעי מיכליה אמר רב זביד משמיה דרבא כגון שהיה חולה בעצרת

רב אשי אמר מאי חג נמי דקתני חג שבועות ואידך כל היכי דקתני פסח תני עצרת

אי הכי מאי אסהדותיה לאפוקי מדרבי אליעזר דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים קמסהיד הוא דקרב

מתני׳ ולד תודה ותמורתה ולדן ולד ולדן עד סוף כל הדורות הרי אלו כתודה ובלבד שאין טעונין לחם

גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן מהו אומר יקריבנו

מפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עמה תלמוד לומר תודה יקריב

יכול תהא שניה טעונה לחם תלמוד לומר יקריבנו אחת ולא שתים מנין לרבות ולדות תמורות וחליפות תלמוד לומר ואם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא ולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם

מתני׳ תמורת עולה ולד תמורה ולד ולד ולדה עד סוף כל העולם הרי אלו כעולה וטעונין הפשט וניתוח וכליל לאשים המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה רבי אלעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה

גמ׳ מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי

אמר רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה ורבי אלעזר היא ורבא אמר אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי עליה דרבי אלעזר אלא גבי מפריש נקבה לעולה דאימיה לא קריבה אבל תמורה דאימיה נמי קריבה אפילו רבנן מודו

ומי אמר רבי אלעזר יקרב עולה הוא עצמו ורמינהו תמורת אשם ולד תמורה ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם ירעו עד שיסתאבו וימכר ויפלו דמיו לנדבה

רבי אליעזר אומר ימותו רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולה בדמים אין הוא עצמו לא

אמר רב חסדא רבי אלעזר לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי סבירא לי דאפילו ולד נמי קרבה עולה לדידכו דאמריתו רועה אודו לי מיהת דמותרות לנדבת יחיד אזלי ואמרי ליה מותרות לנדבת ציבור אזלי

רבא אמר עד כאן לא קאמר רבי אלעזר הוא עצמו יקרב עולה אלא במפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה יח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה יח

אי דאשם גמירי לה דלרעייה אזלא דכל שבחטאת מתה באשם רועה לעולה לעולם בחטאת והילכתא גמירי לה למיתה וקרא למעוטי להקרבה

והא בהא תליא כיון דלמיתה אזלא ממילא לא קרבה אלא הלכתא לחטאת וקרא למעוטי תמורת אשם

הא נמי הילכתא גמירי לה דאמרי כל שבחטאת מתה באשם רועה אלא קרא מיבעי ליה דאי עבר ומקריב קאי בעשה

רבי עקיבא אומר אינו צריך כו׳ הוא קרב ואין תמורתו קריבה למה לי קרא והא הילכתא גמירי לה

אין הכי נמי אלא קרא למה לי מיבעי ליה לכדרב הונא דאמר רב הונא אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשם עולה

ניתק אין לא ניתק לא מאי טעמא הוא בהווייתו יהא

ולהאי תנא דקא יליף מהני קראי תיפוק לי מזכר ונקבה ההוא מיבעי ליה לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין

ותיפוק לי כולהו מהאי קרא אם לא משמע ליה

ולהאי תנא דנפקא ליה מזכר אם נקבה תשא ובאת מה עביד להו אפילו ממירעייהו לישנא אחרינא ממורגייהו

מתני׳ רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב

אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב

העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג

גמ׳ אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו לה׳ ואם ולא ולד

אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אמי אלא מעתה אם על תודה יקריבנו הכי נמי דאם ולא ולד וכי תימא הכי נמי והתניא ולדה ותמורתה וחילופיה מנין תלמוד לומר אם על תודה מכל מקום

אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היינו טעמא דרבי אליעזר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים

אמר רבי שמעון לא נחלקו כו׳

איבעיא להו היכי תני לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו או דילמא לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו

אמר רבה מסתברא לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו מאי טעמא עד כאן לא פליג רבי אליעזר עליה דרבנן אלא בולד אבל ולד ולד אקראי בעלמא הוא

ורבי יהושע בן לוי אמר לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו מאי טעמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בולד אבל ולד ולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה


תני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב ולד ראשון קרב ולד שני אינו קרב

הוא קרב ואין ולד כל הקדשים קרב

ולד דמאי אי דעולה ואשם זכרים הם ולא בני ולד הם אי דחטאת הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא

אמר רבינא לאיתויי ולד המעושרת ולד המעושרת למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמר לה

אצטריך סלקא דעתך אמינא אין דנין אפשר משאי אפשר קא משמע לן

העיד רבי שמעון ורבי פפייס כו׳

ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד כל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר מעצרת בעי מיכליה אמר רב זביד משמיה דרבא כגון שהיה חולה בעצרת

רב אשי אמר מאי חג נמי דקתני חג שבועות ואידך כל היכי דקתני פסח תני עצרת

אי הכי מאי אסהדותיה לאפוקי מדרבי אליעזר דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים קמסהיד הוא דקרב

מתני׳ ולד תודה ותמורתה ולדן ולד ולדן עד סוף כל הדורות הרי אלו כתודה ובלבד שאין טעונין לחם

גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן מהו אומר יקריבנו

מפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עמה תלמוד לומר תודה יקריב

יכול תהא שניה טעונה לחם תלמוד לומר יקריבנו אחת ולא שתים מנין לרבות ולדות תמורות וחליפות תלמוד לומר ואם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא ולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם

מתני׳ תמורת עולה ולד תמורה ולד ולד ולדה עד סוף כל העולם הרי אלו כעולה וטעונין הפשט וניתוח וכליל לאשים המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה רבי אלעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה

גמ׳ מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי

אמר רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה ורבי אלעזר היא ורבא אמר אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי עליה דרבי אלעזר אלא גבי מפריש נקבה לעולה דאימיה לא קריבה אבל תמורה דאימיה נמי קריבה אפילו רבנן מודו

ומי אמר רבי אלעזר יקרב עולה הוא עצמו ורמינהו תמורת אשם ולד תמורה ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם ירעו עד שיסתאבו וימכר ויפלו דמיו לנדבה

רבי אליעזר אומר ימותו רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולה בדמים אין הוא עצמו לא

אמר רב חסדא רבי אלעזר לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי סבירא לי דאפילו ולד נמי קרבה עולה לדידכו דאמריתו רועה אודו לי מיהת דמותרות לנדבת יחיד אזלי ואמרי ליה מותרות לנדבת ציבור אזלי

רבא אמר עד כאן לא קאמר רבי אלעזר הוא עצמו יקרב עולה אלא במפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו


גלול כלפי מעלה