Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״א באב תשע״ט | 12 אוגוסט 2019
  • לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס

תמורה כד

האם מי שמפריש בהמה לאחריות דומה למי שהפריש לחטאת ואבדה? ר' הושעיא טוען שלא. כפי איזה דעה תנאית בעניין אבידה הוא דוגל? הגמרא דנה בשיטת ר' אלעזר בר' שמעון שבחטאת שנפלה בו מום אפילו לאחר פדיון, עדיין עומד בקדושתה לעניין שאם נתכפר בבהמה המחליפה לפני ששחטו את הראשון, צריך להשאיר את הראשון למות. הגמרא מביאה ברייתא אחרת בעניין איסור להרגיל בהמה (להפשיט את הוער מהרגל) ומקשרת את זה לדינו של ר' אלעזר בר' שמעון. כיצד מערימין על הבכור – כדי שלא יצטרך לתת לכהן. המשנה מונה גם עוד מקרים שאפשר להגיד שהעובר יהיה לקרבן מסויים – והגמרא מנסה להבין לאיזה מקרה מתייחס כל חלק של המשנה.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

אבל בתרי סדרי לא קא משמע לן

אמר רבי הושעיא המפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן וחבירתה רועה

אליבא דמאן אילימא אליבא דרבנן השתא המפריש לאיבוד אמרי רבנן לאו כאיבוד דמי לאחריות מיבעיא

אלא אליבא דרבי שמעון האמר רבי שמעון חמש חטאות מתות

אלא אליבא דרבי כי אמר רבי באיבוד אבל אחריות לא

תנן המפריש חטאת והרי היא בעלת מום מוכרה ומביא אחרת תחתיה רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אם קרבה שניה קודם שנשחטה ראשונה תמות שכבר כיפרו בעליה

קא סלקא דעתך דרבי אלעזר ברבי שמעון כרבי סבירא ליה ואפילו באחריות נמי

לא דלמא רבי אלעזר ברבי שמעון כאבוה סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות

תנן לפי שאין חטאת צבור מתה הא דיחיד מתה

אמר רב בעלי חיין אינן נידחין כשהוא מתכפר בשני שבזוג ראשון מתכפר ואידך הוה ליה אחריות וקתני דיחיד מתה

רב לטעמיה דאמר מצוה בראשון

תני רב שימי בר זירי קמיה דרב פפא אבדה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן תרעה אבדה בשעת כפרה לרבנן מתה לרבי רועה

קל וחומר ומה אבודה בשעת הפרשה דאמרי רבנן רועה אמר רבי מתה אבודה בשעת כפרה דלרבנן מתה לרבי לא כל שכן

אלא תני הכי אבודה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן רועה בשעת כפרה דברי הכל מתה

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר וכו׳

תנו רבנן אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין

בשלמא ביום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה אלא בכור מאן תנא

אמר רב חסדא בית שמאי היא דאמר בכור בקדושתיה קאי דתנן בית שמאי אומר לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור

פסולי המוקדשין מאן תנא אמר רב חסדא רבי אלעזר ברבי שמעון היא דתניא היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תפדה

נשחטה בעלת מום עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת משנזרק דמה של תמימה אסורה

רבי אלעזר ברבי שמעון אמר אפילו בשר בעלת מום בקדירה ונזרק דמה של תמימה יוצא לבית השריפה

ורב חסדא לוקמה אידי ואידי כבית שמאי

דלמא כי אמרי בית שמאי בבכור דקדושתיה מרחם אבל פסולי המוקדשין לא

ולוקמא אידי ואידי כרבי אלעזר ברבי שמעון

דלמא כי אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בפסולי מוקדשין דאלימי למיתפס פדיונן אבל בבכור לא

ורבי אלעזר ברבי שמעון לית ליה הא דתנן כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא אלמא כיון דשרית ליה טפי וזבין

אמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פוגם בבשר

אמרי במערבא משמיה דרבי אבין מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים

רבי יוסי בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים

הדרן עלך ולד חטאת


מתני׳ כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים

אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים ילדה שני זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין

ילדה שתי נקבות אחת מהם תקרב שלמים והשניה תימכר לחייבי שלמים ודמיה חולין ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדושה חלה עליהן

גמ׳ אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם תנן אומר אדם מה שבמעיה של זו עולה עולה אין שלמים לא ואת אמרת דמצית מפקעת ליה מקדושתה

אמר לך רב יהודה הני מילי בזמן שבית המקדש קיים כי קאמינא אנא בזמן הזה דלא חזי להקרבה

אי בזמן הזה מאי למימרא מהו דתימא נגזר דלמא נפיק רוב ראשו וקשדי ביה מומא

ואימא הכי נמי אפילו הכי הא עדיפא יתירא מדאתי ביה לידי גיזה ועבודה

אם נקבה זבחי שלמים נקבה מי קא קדשה בבכורה סיפא אתיא לבהמה דהקדש

ילדה שני זכרים כו׳ אמרי אי בהמה דהקדש היאך דאקדיש עולה ליהדר עולה אידך נהוי בקדושתיה דאימיה סיפא אתאן לבהמת חולין

ילדה טומטום ואנדרוגינוס כו׳


  • לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה כד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה כד

אבל בתרי סדרי לא קא משמע לן

אמר רבי הושעיא המפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן וחבירתה רועה

אליבא דמאן אילימא אליבא דרבנן השתא המפריש לאיבוד אמרי רבנן לאו כאיבוד דמי לאחריות מיבעיא

אלא אליבא דרבי שמעון האמר רבי שמעון חמש חטאות מתות

אלא אליבא דרבי כי אמר רבי באיבוד אבל אחריות לא

תנן המפריש חטאת והרי היא בעלת מום מוכרה ומביא אחרת תחתיה רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אם קרבה שניה קודם שנשחטה ראשונה תמות שכבר כיפרו בעליה

קא סלקא דעתך דרבי אלעזר ברבי שמעון כרבי סבירא ליה ואפילו באחריות נמי

לא דלמא רבי אלעזר ברבי שמעון כאבוה סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות

תנן לפי שאין חטאת צבור מתה הא דיחיד מתה

אמר רב בעלי חיין אינן נידחין כשהוא מתכפר בשני שבזוג ראשון מתכפר ואידך הוה ליה אחריות וקתני דיחיד מתה

רב לטעמיה דאמר מצוה בראשון

תני רב שימי בר זירי קמיה דרב פפא אבדה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן תרעה אבדה בשעת כפרה לרבנן מתה לרבי רועה

קל וחומר ומה אבודה בשעת הפרשה דאמרי רבנן רועה אמר רבי מתה אבודה בשעת כפרה דלרבנן מתה לרבי לא כל שכן

אלא תני הכי אבודה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן רועה בשעת כפרה דברי הכל מתה

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר וכו׳

תנו רבנן אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין

בשלמא ביום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה אלא בכור מאן תנא

אמר רב חסדא בית שמאי היא דאמר בכור בקדושתיה קאי דתנן בית שמאי אומר לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור

פסולי המוקדשין מאן תנא אמר רב חסדא רבי אלעזר ברבי שמעון היא דתניא היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תפדה

נשחטה בעלת מום עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת משנזרק דמה של תמימה אסורה

רבי אלעזר ברבי שמעון אמר אפילו בשר בעלת מום בקדירה ונזרק דמה של תמימה יוצא לבית השריפה

ורב חסדא לוקמה אידי ואידי כבית שמאי

דלמא כי אמרי בית שמאי בבכור דקדושתיה מרחם אבל פסולי המוקדשין לא

ולוקמא אידי ואידי כרבי אלעזר ברבי שמעון

דלמא כי אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בפסולי מוקדשין דאלימי למיתפס פדיונן אבל בבכור לא

ורבי אלעזר ברבי שמעון לית ליה הא דתנן כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא אלמא כיון דשרית ליה טפי וזבין

אמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פוגם בבשר

אמרי במערבא משמיה דרבי אבין מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים

רבי יוסי בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים

הדרן עלך ולד חטאת


מתני׳ כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים

אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים ילדה שני זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין

ילדה שתי נקבות אחת מהם תקרב שלמים והשניה תימכר לחייבי שלמים ודמיה חולין ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדושה חלה עליהן

גמ׳ אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם תנן אומר אדם מה שבמעיה של זו עולה עולה אין שלמים לא ואת אמרת דמצית מפקעת ליה מקדושתה

אמר לך רב יהודה הני מילי בזמן שבית המקדש קיים כי קאמינא אנא בזמן הזה דלא חזי להקרבה

אי בזמן הזה מאי למימרא מהו דתימא נגזר דלמא נפיק רוב ראשו וקשדי ביה מומא

ואימא הכי נמי אפילו הכי הא עדיפא יתירא מדאתי ביה לידי גיזה ועבודה

אם נקבה זבחי שלמים נקבה מי קא קדשה בבכורה סיפא אתיא לבהמה דהקדש

ילדה שני זכרים כו׳ אמרי אי בהמה דהקדש היאך דאקדיש עולה ליהדר עולה אידך נהוי בקדושתיה דאימיה סיפא אתאן לבהמת חולין

ילדה טומטום ואנדרוגינוס כו׳


גלול כלפי מעלה