תמורה כז

ואם תחתיה תעמד הבהרת

דאחולי דכתיב תחת הנחשת אביא זהב והלכך גבי קדשי מזבח דעבדין תמורה לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בדק הבית דלא עבדין תמורה לישנא דאחולי הוא

אמר רבא אפילו בקדשי מזבח משכחת לה לישנא דאחולי הוא כגון שהיה הקדש בעל מום

אמר רבי אשי אפילו בבעל מום נמי משכחת לה לישנא דאחולי ומשכחת לישנא דאתפוסי ידו אקודש חול הוי ידו אחול קודש הוה

בעי אביי היו לפניו שתי בהמות של קדש בעלות מום ושתי בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו

מי אמר לאתפוסי ולקי או דלמא כל היכא דאיכא היתרא לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא

ואם תמצי לומר כל היכא דאיכא היתרא לא שביק איניש ועביד איסורא היו לפניו שתי בהמות של קודש ואחת מהן בעלת מום ושתי בהמות של חולין ואחת מהן בעלת מום ואמר הרי אלו תחת אלו מהו

מי אמר תמימה תחת תמימה לאתפוסי בעלת מום תחת בעלת מום לאחולי

או דלמא תמימה דחולין תחת בעלת מום דהקדש בעלת מום דחולין תחת תמימה דהקדש ותרוייהו לקי

ואם תמצי לומר כל היכא דאיכא היתירא לא עביד איסורא ולאחולי הוא ולא לקי היו לפניו שלש בהמות של קדש ואחת מהן בעלת מום ושלשה בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו

מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות לאתפוסי תמימות נמי תחת בעלת מום לאתפוסי או דלמא הכא נמי כל היכא דאיכא היתירא לא עביד איסורא וההיא בתרייתא לאחולי הוי

ואם תימצי לומר הכא נמי כיון דאכתי גברא לא איתחזק באיסורי לא שביק התירא ועביד איסורא בעי רב אשי היו לפניו ארבע בהמות של קדש ואחת מהן בעלת מום וארבע בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו

הכא ודאי כיון דאיתחזק גברא באיסורי (בכולן) לקי בארבע מלקיות

או דלמא אף על גב דאיתחזק באיסורא לא שביק איניש היתירא ועביד איסורא והוי בתרייתא לאחולי הוי תיקו

אם היתה הקדש בעל מום יצא לחולין כו׳

אמר רבי יוחנן יצא לחולין דבר תורה וצריך לעשות דמים מדבריהם וריש לקיש אמר אף צריך לעשות דמים דבר תורה

במאי עסקינן אי נימא אאונאה בהא נימא ריש לקיש אף צריך לעשות דמים דבר תורה

והא תנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות

אלא אבטול מקח בהא נימא רבי יוחנן צריך לעשות דמים מדבריהם

והאמר רבי ירמיה אקרקעות דחולין ורבי יונה אמר אהקדשות תרווייהו משמיה דרבי יוחנן אמרי אונאה אין להן ביטול מקח יש להם

לעולם אביטול מקח ואיפוך

ומי מצית אמרת איפוך הניחא למאן דאמר אהקדשות וכל שכן אקרקעות

אלא למאן דאמר אקרקעות אבל הקדשות אין להן ביטול מקח היכי איפוך להא

אמר רבי ירמיה לא תיפוך

לימא בדשמואל קא מיפלגי דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל דרבי יונה לית ליה דשמואל ורבי ירמיה אית ליה דשמואל

לא בין דמר ובין דמר אית ליה דשמואל דרבי יונה סבר כי אמר שמואל דיעבד אבל לכתחלה לא אמר ורבי ירמיה סבר אפילו לכתחלה

ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך ודקא קשיא לך מתניתין אלו דברים הקדשות כדרב חסדא

דאמר רב חסדא אין להן אונאה אינן בתורת אונאה דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר

אמר עולא לא אמרו אלא בשמוי בתרי אבל בשמוי בתלתא ואף על גב דאתי במאה לא הדר

איני והאמר רב ספרא היכא אמר מאה כתרי ותרי כמאה לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן

ותו תלתא ותלתא לא אזלינן בתר בתרא דיד הקדש על העליונה

קסבר עולא צריך לעשות דמים מדבריהם וכל דרבנן אקילו בה רבנן

מתני׳ הרי זו תחת עולה תחת חטאת לא אמר כלום תחת חטאת זו ותחת עולה זו תחת חטאת ותחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימים

אמר על הבהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב מתניתין דלא כרבי מאיר דאי כרבי מאיר הא אין אדם מוציא דבריו לבטלה

הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיו עולה טעמא דבהמה טמאה ובעלת מום דלא חזיין לא בעיין מומא אבל מפריש נקבה לאשם או לעולה בעיין מומא

אמר רב יהודה אמר רב מתניתין דלא כרבי שמעון דתנן רבי שמעון אומר תימכר שלא במום

הדרן עלך כיצד מערימין