הדף היומי
-
לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס
תמורה ג
הגמרא מביאה את המקור להלכות שנאמרו בברייתא בדף הקודם לגבי קדשי עובדי כובכים – האם ואיך הם נחשבים כקדשי בני ישראל או לא? האם לוקים על לאו שאין בו מעשה? בעקרון, רובם אומרים שלא אבל יש יוצאים מן הכלל. מהם היוצאים מן הכל ומניין לומדים שלוקים עליהם?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
על של חבירו טובת הנאה שלו
אמר ליה התם הוא דקאתי מכח ישראל משום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחילתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קא מיבעיא ליה מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דעביד תמורה תיקו
אמר מר מוקדשי גוים לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא
מאי טעמא דכתיב נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל ולא גוים
ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא דכתיב בה בטומאה דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם וגו׳
ויליף נותר חילול חילול מטומאה דכתיב גבי טומאה בני ישראל ולא יחללו וגו׳ וכתיב גבי נותר ואכליו עונו ישא כי את קדש ה׳ חלל
ויליף פיגול עון עון מנותר דכתיב גבי פיגול והנפש האכלת ממנו עונה תשא וכתיב גבי נותר ואכליו עונו ישא כי את קדש ה׳ חלל וכולהו בני ישראל ולא גוים
ואין עושין תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכתיב בריש ענין דבר אל בני ישראל לאמר איש כי יפליא נדר בערכך
לישנא אחרינא ואין עושין תמורה מאי טעמא דאיתקשא תמורת בהמה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן וגבי מעשר דגן כתיב (כל) [כי את] מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ בני ישראל ולא גוים
ואין מביא (עליהן) נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי רבי שמעון מנא הני מילי דתנו רבנן אזרח אזרח מביא נסכים ואין הגוי מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים תלמוד לומר ככה
אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר מאי טעמא לה׳ כתיב ביה
במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן מאי טעמא דכי גמרינן מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדוש קדושת הגוף אבל בקדושת בדק הבית דקדושת דמים לא
אמר רב יהודה אמר רב כל לא תעשה בתורה עשה בה מעשה חייב לא עשה בה מעשה פטור
וכללא הוא דלאו שאין בו מעשה פטור והרי מימר דלאו שאין בו מעשה הוא ולקי דתנן לא שהוא רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים
אמר לך רב הא מני רבי יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
ומי מצית מוקמת למתניתין כרבי יהודה והא אוקימתא לרישא דלא כרבי יהודה דקתני הכל ממירין הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש ודלא כרבי יהודה
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופליג עליה בחדא דאילו רבי יהודה סבר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר ותנא דידן סבר יורש סומך יורש ממיר
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אף על פי שלא עשה מעשה חייב משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים
נשבע מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אמר קרא כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא בית דין של מעלה
אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו
אמר ליה רב פפא לאביי ואימא לא תיהוי ליה נקיות כלל אמר ליה אם כן לכתוב קרא לא ינקה ולישתוק ה׳ למה לי בית דין של מעלה הוא דאין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין ומנקין אותו
אשכחן שבועת שוא שבועת שקר מנלן רבי יוחנן דידיה אמר לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תניהו ענין לשבועת שקר דלוקה
מתקיף לה רבי אבהו שבועת שקר היכי דמי אי נימא דאמר שלא אוכל ואכל התם הוא מעשה עבד ואלא דאמר שאוכל ולא אכל ההוא מי לקי והאיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכל רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמרי אינו לוקה
רבי יוחנן אומר אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה הוא וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וריש לקיש אמר אינו לוקה משום דהוה ליה התראת ספק וכל התראת ספק אין לוקין עליו
אלא אמר רבי אבהו תהא באכלתי ולא אכלתי
ומאי שנא דקא מרבה אכלתי ולא אכלתי מאוכל ולא אכל אמר רבא בפירוש ריבתה תורה שקר דומה לשוא מה שוא לשעבר אף שקר לשעבר
איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וזוהי שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זוהי למעוטי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
לא זו היא דעל שגגתה מייתי קרבן אבל אכלתי ולא אכלתי לא מייתי קרבן ומני רבי ישמעאל היא דאמר אינו חייב אלא על העתיד לבא אבל מילקא לקי
אימא סיפא זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור זוהי למעוטי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
לא זוהי דעל שגגתה פטור מקרבן אבל אכלתי ולא אכלתי מייתי קרבן ומני רבי עקיבא היא דאמר מביאין קרבן לשעבר
והא אמרת רישא רבי ישמעאל אלא מדסיפא רבי עקיבא רישא נמי רבי עקיבא ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי אלא למעוטי אוכל ולא אכל
ומאי שנא משום דקאי בלהבא ממעט להבא קאי בלהבא ממעט לשעבר
ומימר אמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תתני ומימר משום דבדיבורו עשה מעשה
המקלל את חבירו בשם מנלן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא אמר קרא אם לא תשמר וכתיב והפלא ה׳ את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר והפילו השפט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות
אימר אפילו שבועת אמת בהדיא כתיב שבעת ה׳ תהיה בין שניהם
אימר הני מילי לפייס את חבירו אבל מילקא לילקי לא מצית אמרת דהכתיב ובשמו תשבע
ההוא מיבעי ליה לכדרב דאמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך הכתיב קרא אחרינא ובו תדבק ובשמו תשבע
אלא למאי אתא למקלל את חבירו בשם ואימא למוציא שם שמים לבטלה מי גרע מקלל את חבירו בשם ממוציא שם שמים לבטלה
אנן הכי קא קשיא לן אימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי ליה במלקות אבל מקלל חבירו בשם כיון דקעביד תרתי דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה לא תיסגי ליה במלקות
-
לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
תמורה ג
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
על של חבירו טובת הנאה שלו
אמר ליה התם הוא דקאתי מכח ישראל משום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחילתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קא מיבעיא ליה מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דעביד תמורה תיקו
אמר מר מוקדשי גוים לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא
מאי טעמא דכתיב נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל ולא גוים
ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא דכתיב בה בטומאה דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם וגו׳
ויליף נותר חילול חילול מטומאה דכתיב גבי טומאה בני ישראל ולא יחללו וגו׳ וכתיב גבי נותר ואכליו עונו ישא כי את קדש ה׳ חלל
ויליף פיגול עון עון מנותר דכתיב גבי פיגול והנפש האכלת ממנו עונה תשא וכתיב גבי נותר ואכליו עונו ישא כי את קדש ה׳ חלל וכולהו בני ישראל ולא גוים
ואין עושין תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכתיב בריש ענין דבר אל בני ישראל לאמר איש כי יפליא נדר בערכך
לישנא אחרינא ואין עושין תמורה מאי טעמא דאיתקשא תמורת בהמה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן וגבי מעשר דגן כתיב (כל) [כי את] מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ בני ישראל ולא גוים
ואין מביא (עליהן) נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי רבי שמעון מנא הני מילי דתנו רבנן אזרח אזרח מביא נסכים ואין הגוי מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים תלמוד לומר ככה
אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר מאי טעמא לה׳ כתיב ביה
במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן מאי טעמא דכי גמרינן מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדוש קדושת הגוף אבל בקדושת בדק הבית דקדושת דמים לא
אמר רב יהודה אמר רב כל לא תעשה בתורה עשה בה מעשה חייב לא עשה בה מעשה פטור
וכללא הוא דלאו שאין בו מעשה פטור והרי מימר דלאו שאין בו מעשה הוא ולקי דתנן לא שהוא רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים
אמר לך רב הא מני רבי יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
ומי מצית מוקמת למתניתין כרבי יהודה והא אוקימתא לרישא דלא כרבי יהודה דקתני הכל ממירין הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש ודלא כרבי יהודה
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופליג עליה בחדא דאילו רבי יהודה סבר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר ותנא דידן סבר יורש סומך יורש ממיר
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אף על פי שלא עשה מעשה חייב משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים
נשבע מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אמר קרא כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא בית דין של מעלה
אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו
אמר ליה רב פפא לאביי ואימא לא תיהוי ליה נקיות כלל אמר ליה אם כן לכתוב קרא לא ינקה ולישתוק ה׳ למה לי בית דין של מעלה הוא דאין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין ומנקין אותו
אשכחן שבועת שוא שבועת שקר מנלן רבי יוחנן דידיה אמר לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תניהו ענין לשבועת שקר דלוקה
מתקיף לה רבי אבהו שבועת שקר היכי דמי אי נימא דאמר שלא אוכל ואכל התם הוא מעשה עבד ואלא דאמר שאוכל ולא אכל ההוא מי לקי והאיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכל רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמרי אינו לוקה
רבי יוחנן אומר אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה הוא וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וריש לקיש אמר אינו לוקה משום דהוה ליה התראת ספק וכל התראת ספק אין לוקין עליו
אלא אמר רבי אבהו תהא באכלתי ולא אכלתי
ומאי שנא דקא מרבה אכלתי ולא אכלתי מאוכל ולא אכל אמר רבא בפירוש ריבתה תורה שקר דומה לשוא מה שוא לשעבר אף שקר לשעבר
איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וזוהי שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זוהי למעוטי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
לא זו היא דעל שגגתה מייתי קרבן אבל אכלתי ולא אכלתי לא מייתי קרבן ומני רבי ישמעאל היא דאמר אינו חייב אלא על העתיד לבא אבל מילקא לקי
אימא סיפא זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור זוהי למעוטי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
לא זוהי דעל שגגתה פטור מקרבן אבל אכלתי ולא אכלתי מייתי קרבן ומני רבי עקיבא היא דאמר מביאין קרבן לשעבר
והא אמרת רישא רבי ישמעאל אלא מדסיפא רבי עקיבא רישא נמי רבי עקיבא ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי אלא למעוטי אוכל ולא אכל
ומאי שנא משום דקאי בלהבא ממעט להבא קאי בלהבא ממעט לשעבר
ומימר אמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תתני ומימר משום דבדיבורו עשה מעשה
המקלל את חבירו בשם מנלן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא אמר קרא אם לא תשמר וכתיב והפלא ה׳ את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר והפילו השפט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות
אימר אפילו שבועת אמת בהדיא כתיב שבעת ה׳ תהיה בין שניהם
אימר הני מילי לפייס את חבירו אבל מילקא לילקי לא מצית אמרת דהכתיב ובשמו תשבע
ההוא מיבעי ליה לכדרב דאמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך הכתיב קרא אחרינא ובו תדבק ובשמו תשבע
אלא למאי אתא למקלל את חבירו בשם ואימא למוציא שם שמים לבטלה מי גרע מקלל את חבירו בשם ממוציא שם שמים לבטלה
אנן הכי קא קשיא לן אימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי ליה במלקות אבל מקלל חבירו בשם כיון דקעביד תרתי דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה לא תיסגי ליה במלקות
