תמורה לג

הא מה אני מקיים ואם כל בהמה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה׳ בבעלי מומין שיפדו

יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר אשר לא יקריבו ממנה שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שאינה קריבה היום אלא למחר

ואמר רחמנא עביד לה העמדה והערכה

אמר רב גידל אמר רב מאי טעמא דריש לקיש דאמר לרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה דאמר קרא והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע

איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב לרע הוי אומר זה קדשי בדק הבית ואמר קרא אתה למעוטי קדשי מזבח

ורבי יוחנן אתה למעוטי מאי למעוטי בעל מום מעיקרו

ולתנא דבי לוי דאמר דאפילו בעל מום מעיקרו בכלל העמדה והערכה דתני לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה ואפילו חיה ואפילו עופות והכתיב אתה קשיא

אמר רב יהודה אמר רב מאי טעמא דרבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו דאמר קרא והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע איזהו דבר שחלוק בין טוב ובין רע הוי אומר זה קדשי מזבח ואמר קרא אתה למעוטי בדק הבית

אי הכי בין טוב לרע מיבעי ליה קשיא

מיתיבי מתו תמימין יקברו ובעלי מומין יפדו במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית בין תמימין בין בעלי מומים יקברו

רבי שמעון אומר אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית תמימים יקברו בעלי מומין יפדו תיובתא דרבי יוחנן מרישא

אמר לך רבי יוחנן הכא במאי עסקינן בבעל מום מעיקרו

הכי נמי מסתברא דאי תימא שקדם הקדישן את מומן ליפלוג רבי שמעון עלה אלא לאו שמע מינה בבעל מום מעיקרו

אלא לימא תיהוי תיובתיה דריש לקיש

ריש לקיש מוקים לה בשקדם הקדישן את מומן אי הכי ניפלוג רבי שמעון עלה

ריש לקיש מיפך אפיך והכי מותיב ממכילתא אחריתי מתו בין תמימין בין בעלי מומין יקברו [במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית יפדו]

רבי שמעון אומר תמימים יקברו ובעלי מומין יפדו תיובתא דרבי יוחנן מסיפא

אמר לך רבי יוחנן הכא במאי עסקינן בבעל מום מעיקרו הכי נמי מסתברא דאי תימא בשקדם הקדישן את מומן ניפלוג רבי שמעון עלה

אלא לימא תיהוי תיובתיה דריש לקיש אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן בשקדם הקדישן את מומן וניפלוג רבי שמעון עלה אמר לך ריש לקיש הכי נמי דפליג רבי שמעון

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא לריש לקיש דאמר לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה וקתני קדשי מזבח

בעלי מומין יפדו ומוקמינן לה בשקדם הקדישן את מומן שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים

הכא במאי עסקינן בשעבר ושחטן

כדתניא כל הקדשים שנפל בהן מום ושחטן רבי מאיר אומר יקברו וחכמים אומרים יפדו

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא לרבי שמעון דאמר קדשי בדק הבית לא הוו בכלל העמדה והערכה אמאי תמימים יקברו משום דחזו להקרבה

כדתניא המתפיס תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם

אמר ליה רב פפא לאביי ואמרי לה רבא לרבי יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו וכולי עלמא סבירא להו דבעל מום מעיקרו דלא הוי בכלל העמדה והערכה ולא

והתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד

ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו

ואמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו כדתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו

ומודה רבי שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא אתה אתה למעוטי בעל מום מעיקרו אבל חכמים אומרים אפילו בעל מום מעיקרו היה בכלל העמדה והערכה

אמר ליה מאן חכמים תנא דבי לוי אי הכי זו דברי רבי שמעון ותו לא זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו מיבעי ליה

אמר ליה האי דלא קתני הכי משום דרב סבר לה כריש לקיש דאמר לרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה קדשי מזבח לא היו

ורישא קתני ואם מתו יפדו וסיפא קתני אם מתו יקברו

ואיבעית אימא רב כרבי יוחנן סבירא ליה ודקא קשיא לך זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו מיבעי ליה אימא הכי נמי

מתני׳ ואלו הן הנקברין קדשים שהפילה יקברו הפילה שליא תקבר ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושיער נזיר

ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה

ואלו הן הנשרפין חמץ בפסח ישרף ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר ומדליקין בפת ובשמן של תרומה כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו