Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ג בתמוז תשע״ט | 26 יולי 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע”י קבוצת הדרן בסילבר ספרינג לע”נ ניקי טויס, נחמה בת שמואל צדוק.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

תמורה ז

המקדיש בעל מום ומקריבו, על מה עובר? מניין דורשים את כל האיסורים? האם בן נח יכול להקריב בעל מום? אם בעל מום לא נחשב לכלום, מדוע מקבלים מלקות על הקרבתו? מניין לנו שהמקדיש תמימים לבדק הבית עובר בלא תעשה? האם תמורה עובד בכהן שממיר בכור או בשר חטאת ואשם? האם יש סיבה להבחין בין בכור לבשר אשם וחטאת? האם כשכהן מקבל בכור בהמה, האם נחשב רשותו לכל דבר ועניין? לדוגמה – האם אפשר לו למכור את הבהמה?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

סלקא דעתך אמינא בשלמא מעיקרא לא ידענא אי האי מיקבע לשם אבל הכא כיון דאינכר שם לא לקי קא משמע לן

אמר מר משום רבי יוסי ברבי יהודה אף קבלת הדם מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה אמר קרא ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו׳ זו קבלת הדם שאמר רבי יוסי ברבי יהודה

ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה לזריקת דמים והא נפקא ליה מעל המזבח אורחיה דקרא דמשתעי הכי

ורבי יוסי ברבי יהודה נמי אורחיה דקרא הוא אין הכי נמי אלא קבלת הדם מנא ליה נפקא ליה מהא ומיד בן נכר לא תקריבו זו היא קבלת הדם שאמר רבי יוסי ברבי יהודה

ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה להאי סלקא דעתך אמינא הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסר אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קא משמע לן

לישנא אחרינא רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף על קבלת הדם מאי טעמא דכתיב ומעוך וכתות לא תקריבו זו קבלת הדם וזריקה נפקא ליה מעל המזבח

ולרבנן נמי תיפוק להו זריקה מן על המזבח הכי נמי ואלא לא תקריבו דמעוך למאי אתא מפקינן לבמת יחיד

ולרבי יוסי ברבי יהודה האי מיבעי ליה לבמת יחיד אין הכי נמי אלא תקריבו דקבלה מנא ליה מיד בן נכר לא תקריבו זו קבלת הדם

ורבנן אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובני נח אין מצווין אלא על מחוסר אבר בבמה דלהון דלמא אנן נמי נקביל מינהון קא משמע לן מכל אלה דלא מקבלינן

מתקיף לה ריש לקיש שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר דאי בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא

אמר ליה רבי חייא בר יוסף שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בעלי מומין מעיקרא נינהו

אמר ליה שמא לא שנינו אלא בתמורה דתנן חומר בתמורה מבזבח שכן קדושה חלה עליה על בעל מום קבוע

אמר ליה רבי יוחנן לא שמיע לך הא דאמר רבי ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בעל מום לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוויין דאיכא נמי לאו דתמורה אלא מאי בבעל מום מעיקרו אמאי לקי דיקלא בעלמא הוא

אמר ליה דיקלא לאו זילא מילתא מין עצים הוא בעל מום מעיקרא זילא מילתא כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב

לישנא אחרינא אמר ליה אפילו הכי בזיא מילתא דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי בעל מום כיון דאיכא במינו לקי

אמר רבא השתא דאמור טעמא דבעל מום דלקי משום דבזיא מילתייהו אפילו למקדיש ליה לדמי נסכים נמי לקי

תניא כוותיה דרבא

נדבה תעשה אתו זה קדשי בדק הבית ואין לי אלא נדבה נדר מנין תלמוד לומר ולנדר

יכול אפילו קדשי מזבח תלמוד לומר ולנדר לא ירצה זה קדשי מזבח ואין לי אלא נדר נדבה מנין תלמוד לומר נדבה רבי אומר לא ירצה בהרצאת גופו הכתוב מדבר

היינו תנא קמא מאי לאו בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר אפילו אקדשיה לדמי נסכים נמי לקי ורבי סבר בהרצאת גופו נמי לקי אבל בדמי נסכים לא לקי שמע מינה

ואלא אתו למה לי לכדתניא נדבה תעשה אתו אותו תעשה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדק הבית מיכן אמרו המקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה

ומנין אף בלא תעשה שנאמר וידבר ה׳ אל משה לאמר לימד על הפרשה שהיא בלאו דברי רבי יהודה

אמר ליה רבי לבר קפרא מאי משמע אמר ליה דכתיב לאמר לא נאמר בדברים בי רבי אמרי לא אמור

איתמר המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח אמר רבא עובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו אמר אביי אין לוקין על לאו שבכללות

מיתיבי המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות תיובתא דאביי

אמר אביי בגברי קתני אי בגברי עובר עוברין מיבעי ליה אלא פשיטא בחד גברא ותיובתא דאביי

אמר אביי אפיק הקטרת מקצתו ועייל קבלת הדם קבלת דם לרבי יוסי ברבי יהודה אית ליה לתנא קמא לית ליה קשיא

לישנא אחרינא והא מדסיפא רבי יוסי ברבי יהודה היא רישא רבנן תיובתא דאביי תיובתא

מתני׳ הכהנים ממירין בשלהן וישראל ממירין בשלהן אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור אמר לו רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו

אמר רבי יוחנן בן נורי מה לו אם אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכין בהן בחייהן תאמר בבכור שזכין בו בחייו אמר לו רבי עקיבא והלא כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים

גמ׳ תנן התם בכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו האשה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בזמן הזה הואיל ואית ליה לכהן זכייה בגוויה (הואיל ויש לכהן שותפות בו) אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי

איתיביה רבא לרב נחמן מוכרין אותו תמים חי חי אין שחוט לא אימת אילימא בזמן הזה מי איכא תם שחוט אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים וקתני נמי מוכרין אותו תמים חי (אלמא אית ליה לכהן זכייה בגוויה)

לא לעולם בזמן הזה מי קתני מוכרין אותו תמים חי אין שחוט לא הא גופא אתא לאשמועינן דבזמן הזה נמי מוכרין אותו תמים חי

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י קבוצת הדרן בסילבר ספרינג לע”נ ניקי טויס, נחמה בת שמואל צדוק.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה ז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה ז

סלקא דעתך אמינא בשלמא מעיקרא לא ידענא אי האי מיקבע לשם אבל הכא כיון דאינכר שם לא לקי קא משמע לן

אמר מר משום רבי יוסי ברבי יהודה אף קבלת הדם מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה אמר קרא ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו׳ זו קבלת הדם שאמר רבי יוסי ברבי יהודה

ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה לזריקת דמים והא נפקא ליה מעל המזבח אורחיה דקרא דמשתעי הכי

ורבי יוסי ברבי יהודה נמי אורחיה דקרא הוא אין הכי נמי אלא קבלת הדם מנא ליה נפקא ליה מהא ומיד בן נכר לא תקריבו זו היא קבלת הדם שאמר רבי יוסי ברבי יהודה

ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה להאי סלקא דעתך אמינא הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסר אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קא משמע לן

לישנא אחרינא רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף על קבלת הדם מאי טעמא דכתיב ומעוך וכתות לא תקריבו זו קבלת הדם וזריקה נפקא ליה מעל המזבח

ולרבנן נמי תיפוק להו זריקה מן על המזבח הכי נמי ואלא לא תקריבו דמעוך למאי אתא מפקינן לבמת יחיד

ולרבי יוסי ברבי יהודה האי מיבעי ליה לבמת יחיד אין הכי נמי אלא תקריבו דקבלה מנא ליה מיד בן נכר לא תקריבו זו קבלת הדם

ורבנן אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובני נח אין מצווין אלא על מחוסר אבר בבמה דלהון דלמא אנן נמי נקביל מינהון קא משמע לן מכל אלה דלא מקבלינן

מתקיף לה ריש לקיש שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר דאי בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא

אמר ליה רבי חייא בר יוסף שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בעלי מומין מעיקרא נינהו

אמר ליה שמא לא שנינו אלא בתמורה דתנן חומר בתמורה מבזבח שכן קדושה חלה עליה על בעל מום קבוע

אמר ליה רבי יוחנן לא שמיע לך הא דאמר רבי ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בעל מום לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוויין דאיכא נמי לאו דתמורה אלא מאי בבעל מום מעיקרו אמאי לקי דיקלא בעלמא הוא

אמר ליה דיקלא לאו זילא מילתא מין עצים הוא בעל מום מעיקרא זילא מילתא כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב

לישנא אחרינא אמר ליה אפילו הכי בזיא מילתא דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי בעל מום כיון דאיכא במינו לקי

אמר רבא השתא דאמור טעמא דבעל מום דלקי משום דבזיא מילתייהו אפילו למקדיש ליה לדמי נסכים נמי לקי

תניא כוותיה דרבא

נדבה תעשה אתו זה קדשי בדק הבית ואין לי אלא נדבה נדר מנין תלמוד לומר ולנדר

יכול אפילו קדשי מזבח תלמוד לומר ולנדר לא ירצה זה קדשי מזבח ואין לי אלא נדר נדבה מנין תלמוד לומר נדבה רבי אומר לא ירצה בהרצאת גופו הכתוב מדבר

היינו תנא קמא מאי לאו בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר אפילו אקדשיה לדמי נסכים נמי לקי ורבי סבר בהרצאת גופו נמי לקי אבל בדמי נסכים לא לקי שמע מינה

ואלא אתו למה לי לכדתניא נדבה תעשה אתו אותו תעשה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדק הבית מיכן אמרו המקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה

ומנין אף בלא תעשה שנאמר וידבר ה׳ אל משה לאמר לימד על הפרשה שהיא בלאו דברי רבי יהודה

אמר ליה רבי לבר קפרא מאי משמע אמר ליה דכתיב לאמר לא נאמר בדברים בי רבי אמרי לא אמור

איתמר המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח אמר רבא עובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו אמר אביי אין לוקין על לאו שבכללות

מיתיבי המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות תיובתא דאביי

אמר אביי בגברי קתני אי בגברי עובר עוברין מיבעי ליה אלא פשיטא בחד גברא ותיובתא דאביי

אמר אביי אפיק הקטרת מקצתו ועייל קבלת הדם קבלת דם לרבי יוסי ברבי יהודה אית ליה לתנא קמא לית ליה קשיא

לישנא אחרינא והא מדסיפא רבי יוסי ברבי יהודה היא רישא רבנן תיובתא דאביי תיובתא

מתני׳ הכהנים ממירין בשלהן וישראל ממירין בשלהן אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור אמר לו רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו

אמר רבי יוחנן בן נורי מה לו אם אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכין בהן בחייהן תאמר בבכור שזכין בו בחייו אמר לו רבי עקיבא והלא כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים

גמ׳ תנן התם בכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו האשה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בזמן הזה הואיל ואית ליה לכהן זכייה בגוויה (הואיל ויש לכהן שותפות בו) אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי

איתיביה רבא לרב נחמן מוכרין אותו תמים חי חי אין שחוט לא אימת אילימא בזמן הזה מי איכא תם שחוט אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים וקתני נמי מוכרין אותו תמים חי (אלמא אית ליה לכהן זכייה בגוויה)

לא לעולם בזמן הזה מי קתני מוכרין אותו תמים חי אין שחוט לא הא גופא אתא לאשמועינן דבזמן הזה נמי מוכרין אותו תמים חי

גלול כלפי מעלה