יבמות י

וסימניך מת נולד ויבם מת נולד ויבם

אלא לרבי הני כללי לית ליה רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא לעולם אית ליה לרבי הני כללי והכי קאמר ליה אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה בתרתי לא קמשכחת לה

אי יעקב שתי אחיות אנס אחותה שהיא יבמתה משכחת לה האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת

ואי שתי נכריות אנס האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה

רב אשי אמר לעולם לית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי ומאי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו דקאמר ליה

הכי קאמר ליה מאי טעמא לא דייקת מתניתין דמתניתין רבי יהודה היא [דאסר באנוסת אביו]

דקתני שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו מאי אמו אילימא נשואת אביו היינו אשת אביו

אלא לאו אנוסת אביו וקתני מפני שהן נשואות לאחרים לאחרים אין לאחין לא מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא רבי יהודה דאסר באנוסת אביו משום הכי לא תני ליה

אמר ליה רבינא לרב אשי לרבי יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב דאי לא קתני

אמר ליה רב אשי לרב כהנא בלא דאי נמי משכחת לה יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן ומת [ראובן] בלא בנים ונפלה לה קמי ברה ומיגו דאיהי אסירה צרתה נמי אסירה

אמר ליה באחותה דהתירא קמיירי באחותה דאיסורא לא קמיירי ואף על פי כן בדקה לוי במתניתין

דתני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה כיצד היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאין פוטרת צרתה

היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שפוטרת צרתה

ואף על פי ששנו חכמים במשנתנו חמש עשרה יש לנו להוסיף שש עשרה כגון זו אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן ללוי דאמר דאי נמי קתני לתני החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת בלא בנים דמגו דאיהי אסורה צרתה נמי אסירא

אמר ליה לפי שאינה בצרת צרה

ולימא ליה חייבי לאוין היא וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו

לדבריו קאמר ליה לדידי חייבי לאוין הם וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו אלא לדידך חייבי כריתות נינהו לפי שאינן בצרת צרה

איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אין חייב על החלוצה כרת

והאחין חייבין על החלוצה כרת על הצרה בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת

ורבי יוחנן אמר בין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה

איהו הוא דקאי בלא יבנה אבל אחיו כדקיימי קיימי

ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי קיימי

ורבי יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכרת

אלא איהו שליחותא דאחים קעביד איהי שליחותא דצרה קעבדה

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין בשלמא לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו היינו דצריכה חליצה מן האחין

אלא לדידך אמאי צריכה חליצה

ולטעמיך אימא סיפא עמד אחד מן האחין וקדשה אין לה עליו כלום ואי חייבי לאוין נינהו אמאי אין לה עליו כלום

אמר רב ששת סיפא אתאן לרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וליתני לדברי רבי עקיבא אין לו עליו כלום