יבמות קא

היו שניהם כהנים וכו׳: תנו רבנן הכה זה וחזר והכה זה קלל זה וחזר וקלל זה קלל שניהם בבת אחת הכה שניהם בבת אחת חייב רבי יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור

והתניא רבי יהודה אומר פטור בבת אחת תרי תנאי אליבא דרבי יהודה

מאי טעמא דמאן דפטר אמר רבי חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות ואיתקש הכאה לקללה:

ועולה במשמרו וכו׳: וכי מאחר דאינו חולק למה עולה למה עולה האמר בעינא דניעביד מצוה אלא עלה לא קתני אלא עולה בעל כרחו

אמר רב אחא בר חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום פגם משפחה:

ואם היו שניהם במשמר כו׳: מאי שנא שני משמרות דלא דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא משמרה ומדחו ליה משמר אחד נמי אזיל להאי בית אב ומדחו ליה

אמר רב פפא הכי קאמר אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד נוטל חלק אחד:

הדרן עלך נושאין על האנוסה

מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה באנפיליא חליצתה פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול

מן הארכובה ולמטה חליצה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצה פסולה חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצה כשרה חלצה בגדול שהוא יכול להלוך בו או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו חליצתה כשרה:

גמ׳ ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות דיינין למה לי הא קא משמע לן דבעינן בשלשה שיודעים להקרות כעין דיינים תנינא להא דתנו רבנן מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים רבי יהודה אומר בחמשה

מאי טעמא דתנא קמא דתניא זקנים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה ורבי יהודה זקני שנים זקנים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה

ותנא קמא האי זקני מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבויי אפילו שלשה הדיוטות

ורבי יהודה הדיוטות מנא ליה נפקא ליה מלעיני דאמר מר לעיני פרט לסומים

ומדאיצטריך לעיני למעוטי סומים שמע מינה דאפילו הדיוטות דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא דתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך בית דין מנוקים מכל מום

שנאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך ואידך ההוא לעיני מאי עביד ליה ההוא לכדרבא הוא דאתא דאמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה

ואידך נמי מיבעי ליה לכדרבא אין הכי נמי ואלא הדיוטות מנא ליה נפקא מבישראל ישראל כל דהו

ואידך האי ישראל מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה בישראל בבית דין של ישראל ולא בבית דין של גרים

ואידך בישראל אחרינא כתיב ואידך מיבעי ליה לכדתניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל

ואידך מונקרא נפקא

אלא מעתה וקראו שנים ודברו שנים הכי נמי לרבי יהודה הרי כאן תשעה לרבנן הרי כאן שבעה

ההוא מיבעי ליה לכדתניא וקראו לו ולא שלוחם ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך

אמר רבא אמר רב נחמן הלכה חליצה בשלשה הואיל וסתם לן תנא כוותיה אמר ליה רבא לרב נחמן אי הכי מיאון נמי דתנן המיאון והחליצה בשלשה

וכי תימא הכי נמי והתניא מיאון בית שמאי אומרים בית דין מומחין ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין אלו ואלו מודים שצריך שלשה רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי מכשירין בשנים ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג

התם חד סתמא והכא תרי סתמי התם נמי תרי סתמי נינהו דתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בבית דין

אלא התם תרי סתמי הכא תלתא סתמי

מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא אלא אמר רב נחמן בר יצחק הואיל וסתם במקום מחלוקת

דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר בחמשה החליצה והמיאונין בשלשה ולא קפליג רבי יהודה שמע מינה הדר ביה רבי יהודה שמע מינה:

אמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה כמאן כרבי יהודה והא הדר ביה לפרסומי מילתא

רב אשי איקלע לבי רב כהנא אמר ליה סליק מר לגבן למלויי בי חמשה אמר רב כהנא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני לאיצטרופי בי חמשה אמרו לו למה לי חמשה אמר להו כי היכי דליפרסם מילתא

רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה אמר ליה סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא אמר ליה תנינא בישראל בבית דין ישראל ולא בבית דין של גרים ואנא גר אנא

אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מפיקנא ממונא אפומיה מפיקנא סלקא דעתך והא על פי שנים עדים אמר רחמנא אלא מרענא שטרא אפומיה

אמר רבא