יבמות קג

בין עומד בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה אבל במנעל הנפרם שאין חופה את רוב הרגל בסנדל הנפחת שאינו מקבל את רוב הרגל ובסמיכת הידים ובאנפיליא של בגד וחולצת מן הקטן חליצתה פסולה

קב הקיטע מני רבי מאיר היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר רבי יוסי אוסר

באנפיליא של בגד אתאן לרבנן

אמר אביי מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור

אמר ליה רבא אבל אין מחופה עור מאי פסול אי הכי אדתני סיפא באנפיליא של בגד ליפלוג בדידה במה דברים אמורים במחופה עור אבל אין מחופה עור פסול

אלא אמר רבא מדרישא רבי מאיר סיפא נמי רבי מאיר האי מגין והאי לא מגין

אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה

אמר ליה רב אשי לאמימר והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה אימא ולעולם דדחיס לכרעיה

ואמר אמימר האי מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה לא חליץ אמר ליה רב אשי לאמימר והתניא סמוכות הרגלים לאו דחליץ בה איהו לא דיהיב ליה לאחר וחליץ

אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לאו בר אובא חליץ ולאו בר קיפוף חליץ:

מן הארכובה ולמטה כו׳: ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין

שאני הכא דכתיב מעל רגלו אי הכי למעלה מן הארכובה נמי מעל ולא מעל דמעל

אמר רב פפא שמע מינה האי איסתוירא עד ארעא נחית דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק הוה ליה איהו מעל ושוקא מעל דמעל אמר רב אשי אפילו תימא מיפסק פסיק כל דבהדי כרעא ככרעא דמי:

מן הארכובה ולמעלה: מתיב רב כהנא ובשליתה היוצאת מבין רגליה אמר אביי בשעה שכורעת לילד נועצת עקביה בירכותיה ויולדת

תא שמע לא עשה רגליו ולא עשה שפמו לישנא מעליא תא שמע ויבא שאול להסך את רגליו לישנא מעליא

תא שמע אך מסיך הוא רגליו בחדר המקרה לישנא מעליא בין רגליה כו׳ לישנא מעליא

אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום שנאמר בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד והא קא מתהניא מעבירה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל טובתן של רשעים

רעה היא אצל צדיקים שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא אלא שמע מינה טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים

בשלמא התם דלמא מדכר ליה שמא דעבודה זרה אלא הכא מאי רעה איכא

דקא שדי בה זוהמא דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן גוים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתן:

חלצה במנעל שאינו שלו וכו׳: תנו רבנן נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין תלמוד לומר נעל נעל מכל מקום

אם כן מה תלמוד לומר נעלו נעלו הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלוך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו ופרט לסנדל המסוליים שאין לו עקב

אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אתאי יבמה לחלוץ אמר ליה הב ליה סנדלך יהיב ליה סנדלא דשמאלא אמר ליה אימר דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור

אמר ליה אי הכי סנדל שאין שלו נמי אימר דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור אמר ליה הכי קאמינא לך הב ליה ואקני ליה:

סנדל של עץ: מאן תנא אמר שמואל רבי מאיר היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר רבי יוסי אוסר אבוה דשמואל אומר במחופה עור ודברי הכל:

אמר רב פפי משמיה דרבא סנדל המוסגר לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה סנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה

רב פפא משמיה דרבא אמר אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה

מיתיבי בית המוסגר מטמא מתוכו מוחלט מתוכו ומאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה

ואי סלקא דעתך כדמכתת דמי והא בעינן והבא אל הבית וליכא

שאני התם דאמר קרא ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית

תא שמע מטלית שיש בו שלש על שלש אף על פי שאין בו כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו מאי לאו מוחלטת לא מוסגרת

אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור טמאתהו

אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש למת אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש למת

שאני התם דאמר קרא ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי בגד

וליגמר מיניה איסור מטומאה לא גמרינן

אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של עבודה זרה לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה של תקרובת עבודה זרה