Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א בסיון תשפ״ב | 20 יוני 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד באר הכהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה ולכבוד בר המצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות קה

הדף היום מוקדש ע”י ג’ודי וזאב ברמן לרפואת גיסתינו, פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל. “מאחלים לך רפואה שלמה ומהירה!”

ההלכה שנאמרה לאביו של שמואל כי אישה שיורקת על יבמה בלבד, אוסרת על כל האחים לקיים ייבום, יכולה להיות מובנת גם על פי דעתו של רבי עקיבא. אֵיך? אם רבי עקיבא לא חושב שיריקה היא חלק מהותי מהטקס, מדוע הוא מבחין בין קריאה ליריקה לגבי פסילת האחים מייבום? מובא גרסה אחרת לגבי ההלכה שנשלחה לאביו של שמואל – שאם יבמה ירקה אך לא עשתה חליצה, היא צריכה לעשות חליצה ​​ואינה צריכה לירוק שוב. קרה מקרה כזה והיא לא ירקה פעם שנייה. מה רע בלירוק פעם שנייה ליתר בטחון? לוי נשאל שלוש שאלות על ידי אנשים בכפר אך הוא לא ידע לענות והלך לבית המדרש לברר את הדברים. שתי שאלות היו על חליצה ​​ואחת על “כתב אמת” המוזכר בפסוק בדניאל י:כא. מתוך ‘כתבי אמת’ נכנסת הגמרא לדיון לגבי תשובה ואיזה גזירות ניתן לבטלם ואילו לא. למרות שמשפחתו של עלי (בשמואל א’) נענשה וה’ נשבע שלא יתכפרו בקרבנות, הם יכולים להתכפר על ידי לימוד תורה או בגמילות חסדים. מה ההבדל בין כוחו של היחיד לבין כוחה של הקהילה לגבי תפילות שיכולות לבטל גזירה? מהו האופי הייחודי של עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור? הלכה נוספת שנשלחה לאביו של שמואל התייחסה גם לשאלה ששאלו את לוי, אם יבמה ירק דם, זה יעיל שכן דם מעורבב ברוק. מקור מובא לסתור אבל זה נפתר מכיוון שיש דרכים שונות שבהן מישהו מדמם בפה. יש ויכוח לגבי תוקף חליצה ​​עם אישה קטינה. מאיפה כל אחד דורש את שיטתו? כדי להראות שדעת התנא קמא היא של רבי יוסי מובא סיפור הכולל מתח רציני בין רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי ואבדן. הסיפור מסתיים במספר עונשים לאבדן על כך שהעליב את רבי ישמעאל. מדוע היה צורך לקבוע הן שההלכה אינה כזוג חכמים שאמרו שניתן לערוך חליצה ​​בפני שני אנשים והן שצריכה לערוך חליצה ​​בפני שלושה אנשים? נשאלות כמה שאלות לגבי המקרה שהמשנה ציטטה לגבי החליצה ​​בבית האסורים. האם יתכן שאף אחד לא היה עד לכך – האם לא צריך עדות שתאשר שזה אכן התרחש? האם רבי עקיבא היה בבית האסורים כשפסק  או בני הזוג עצמם היו שם כשעשו את החליצה?

 

רקקה ולא קראה חליצתה כשירה רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה קראה ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית מיחוש

מני אילימא רבי אליעזר חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה והא אמר רבי אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה למאן

אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא אלא לאו לאחין שמע מינה

ולרבי עקיבא מאי שנא רקיקה ומאי שנא קרייה

קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא מיחלפא ליה רקיקה דבתחלה ליתא ולבסוף איתא מיחלפא ליה ואתו למישרי חלוצה לאחין

ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמר ליה רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא

אמר ליה רבי אבא והא בעינן מירק הא רקקה לה ותירוק ומה בכך נפיק מיניה חורבא דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין

והא בעינן כסדרן כסדרן לא מעכבא הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי

לוי נפק לקרייתא בעו מינה גידמת מהו שתחלוץ יבמה שרקקה דם מהו אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת מכלל דאיכא כתב שאינו אמת

לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה מי כתיב וחלצה ביד ומי כתיב וירקה רוק

אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת

לא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה

כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם

אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין

תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם שנאמר וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה ותחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו

אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והא כתיב כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני

אלא מנין שאפילו נחתם מתקרע שנאמר מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה׳ בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בציבור יחיד

אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים

שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק

מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא תלמוד לומר זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור

לא קשיא כאן במוצצת כאן בשותת

חרש שנחלץ וכו׳

אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום

קטנה שחלצה וכו׳ אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש

אבל חכמים אומרים איש כתיב בפרשה אשה בין גדולה בין קטנה

מאן חכמים רבי יוסי היא דרבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים

וחד אמר עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו

אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל

אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש אמר ליה אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי

אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה אמר ליה וכי משה אתה אמר ליה וכי רבך אלהים הוא אמר רב יוסף שקליה רבי למטרפסיה דקאמר ליה רבך ולא רבי

אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה לבתר דנפק אמר ליה רבי ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה

אמר ליה תא לא צריכת כבר הורה זקן קמפסע אבדן ואתי אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש היאך יפסע על ראשי עם קדוש

אמר ליה רבי לאבדן קום בדוכתיך תאנא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא

אמר רבי אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות

חלצה בשנים וכו׳ אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג והא אמר רב נחמן חדא זימנא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן חליצה בשלשה

צריכי דאי איתמר הך קמייתא הוה אמינא הני מילי לכתחילה אבל דיעבד אפילו תרי קא משמע לן אין הלכה כאותו הזוג ואי אשמועינן אין הלכה כאותו הזוג אלא כתנא קמא הוה אמינא דיעבד אבל לכתחילה ליבעי חמשה צריכא

מעשה שחלצו כו׳ בינו לבינה מי ידענא אמר רב יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ

איבעיא להו מעשה שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני רבי עקיבא בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב יהודה אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד באר הכהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה ולכבוד בר המצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

dm 122

טקס החליצה – דף משלהן 122

מה בדיוק נאמר בטקס החליצה? ובאיזה שפה זה צריך להיות? טקס החליצה, טקסט, מילים

יבמות קה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות קה

רקקה ולא קראה חליצתה כשירה רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה קראה ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית מיחוש

מני אילימא רבי אליעזר חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה והא אמר רבי אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה למאן

אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא אלא לאו לאחין שמע מינה

ולרבי עקיבא מאי שנא רקיקה ומאי שנא קרייה

קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא מיחלפא ליה רקיקה דבתחלה ליתא ולבסוף איתא מיחלפא ליה ואתו למישרי חלוצה לאחין

ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמר ליה רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא

אמר ליה רבי אבא והא בעינן מירק הא רקקה לה ותירוק ומה בכך נפיק מיניה חורבא דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין

והא בעינן כסדרן כסדרן לא מעכבא הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי

לוי נפק לקרייתא בעו מינה גידמת מהו שתחלוץ יבמה שרקקה דם מהו אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת מכלל דאיכא כתב שאינו אמת

לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה מי כתיב וחלצה ביד ומי כתיב וירקה רוק

אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת

לא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה

כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם

אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין

תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם שנאמר וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה ותחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו

אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והא כתיב כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני

אלא מנין שאפילו נחתם מתקרע שנאמר מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה׳ בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בציבור יחיד

אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים

שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק

מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא תלמוד לומר זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור

לא קשיא כאן במוצצת כאן בשותת

חרש שנחלץ וכו׳

אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום

קטנה שחלצה וכו׳ אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש

אבל חכמים אומרים איש כתיב בפרשה אשה בין גדולה בין קטנה

מאן חכמים רבי יוסי היא דרבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים

וחד אמר עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו

אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל

אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש אמר ליה אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי

אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה אמר ליה וכי משה אתה אמר ליה וכי רבך אלהים הוא אמר רב יוסף שקליה רבי למטרפסיה דקאמר ליה רבך ולא רבי

אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה לבתר דנפק אמר ליה רבי ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה

אמר ליה תא לא צריכת כבר הורה זקן קמפסע אבדן ואתי אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש היאך יפסע על ראשי עם קדוש

אמר ליה רבי לאבדן קום בדוכתיך תאנא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא

אמר רבי אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות

חלצה בשנים וכו׳ אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג והא אמר רב נחמן חדא זימנא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן חליצה בשלשה

צריכי דאי איתמר הך קמייתא הוה אמינא הני מילי לכתחילה אבל דיעבד אפילו תרי קא משמע לן אין הלכה כאותו הזוג ואי אשמועינן אין הלכה כאותו הזוג אלא כתנא קמא הוה אמינא דיעבד אבל לכתחילה ליבעי חמשה צריכא

מעשה שחלצו כו׳ בינו לבינה מי ידענא אמר רב יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ

איבעיא להו מעשה שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני רבי עקיבא בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב יהודה אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה

גלול כלפי מעלה