Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ב בסיון תשפ״ב | 21 יוני 2022
  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

יבמות קו

הדף היום מוקדש ע”י שרה ברלוביץ לכבוד החברותות שלה בשיעור בזום. 

חליצה ​​מוטעית כשרה. מה זו חליצה ​​מוטעית? מקרה שבו היבמה הבטיחה שאם יעשה איתה חליצה ​​היא תיתן לו כסף, אבל בסוף היא לא נותנת לו את הכסף. הטקטיקה הזו שימשה כדי לנסות לעודד גברים שלא רצו לעשות חליצה, אבל בסופו של דבר, הנשים לא צריכות לשלם את הכסף. אולם אם אמרו לו עשה חליצה ​​ובזה תינשא לה, זה פסול. אולם רבנים השתמשו בזה גם כשהאיש התעקש לעשות ייבום והאישה לא רצתה, היו אומרים לו לעשות חליצה ​​כדי לשאת אותה לאישה. פעולה זו תמנע ממנו את האפשרות לקיים מצוות ייבום (שהרי זו חליצה ​​לחומרה) ואז יצטרך לעשות חליצה ​​כמו שצריך. גיסתו של רב פפא היתה צריכה חליצה והיבם רצה לייבמה ולא לחלוץ לה והיא לא רצתה. ​והתיק הגיע לאביי ואביי ורב פפא מנהלים דיון ביניהם מה מותר לעשות כדי לגרום לו לעשות חליצה. בסופו של דבר, רב פפא חושב שהיא יכולה להבטיח לתת לו כסף, אך אינה צריכה לשלם לו מכיוון שהיא יכולה לטעון שהיא מעולם לא התכוונה לזה (משטה אני בך), כפי שנמצא שהיא טענה לגיטימית במקרים אחרים. אביי בסוף הסיפור מקנא בחכמתו של רב פפא ומקנאתו, גורם למות הוריו של רב פפא. אפשר גם להכריח אדם לעשות חליצה ​​כל עוד בסופו של דבר הוא עושה זאת ברצון, כפי שקורה בגט. אולם אם לא מתקיים תנאי בגט, הגט פסול, בשונה מחליצה. האם אפשר לעשות חליצה ​​בלי לבדוק שהיא היבמה והוא היבם? ואם כן, אז אי אפשר לכתוב קבלה על כך שהטקס נעשה, כיון שיסתמכו על אותו מסמך להשיאה למישהו אחר מבלי לבדוק כראוי שהיא באמת היבמה והוא היבם. אם דורשים מבתי הדין לבדוק את זהותם לפני קיום החליצה, אז אפשר לכתוב קבלה על החליצה. אותו עניין עולה גם לגבי מיאון. מהם השלבים השונים של טקס החליצה? מי אומר מה ומה עושים? באיזה סדר? הסדר חשובה, אבל אם עשתה שלא כסדר, יצאה. הקריאה נעשתה בכך שמישהו אמר את המילים והיבם והיבמה חזרו אחריהם. צריך להיזהר לא לעשות הפסקה בין מילים מסוימות כדי לא ליצור רושם שאומרים ההפך ממה שצריך להגיד. אם, למשל, עצרו אחרי המילה ‘לא’ ואז המשיכו אחריו עם שאר המשפט, אפשר לחשוב שהמילה ‘לא’ הייתה חלק מהמשפט הקודם. האם באמת צריך להיות כל כך זהיר לגבי זה? זה נושא לוויכוח. האם תוכל לכתוב את דברי התורה שנאמרו בטקס במסמך המעיד על כך שנעשתה חליצה ​​או שיש בעיה בכתיבת קטע בתורה שלא כחלק מתורה שלמה? אם מתירים לכתוב אותו, יש לוודא שבקלף יש שירטוט. דנים במספר פרטים בנוגע ליריקה. מה אם הרוק נושף? מה אם הרוק נוצר מאוכל שהיא אכלה? הדיינים צריכים לראות את הרוק. מי צריך לקרוא “בית חלוץ הנעל” – הדיינים או התלמידים הצופים? יש מחלוקת תנאים בנושא הזה.

תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה אי זו היא חליצה מוטעת אמר ריש לקיש כל שאומרים לו חלוץ ובכך אתה כונסה

אמר ליה רבי יוחנן אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד ואת אמרת חליצתה כשירה

אלא כל שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז תניא נמי הכי חליצה מוטעת כשירה אי זו היא חליצה מוטעת כל שאומרים חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז

ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה

ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא אמר לה בתי עמודי אמרה ליה אימא ישיבתה זו היא עמידתה אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין ממונא הוא דחזא לה וקבעי למיכליה מינה

אמר לה לא ניחא לך אמרה ליה לא אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחלץ לה אמר ליה השתא מינך אפסלא לה חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתישתרי לעלמא

בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה אתא לקמיה דאביי אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה אמר ליה רב פפא לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן ואלא היכי אימא ליה

אמר ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז לבתר דחלץ לה אמר לה זיל הב ליה אמר ליה משטה אני בך עבדה ליה

מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא לפניו ואמר ליה טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו

אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי משטה אני בך

אמר ליה אבוך היכא אמר ליה במתא אימך היכא אמר ליה במתא יהיב בהו עיניה ושכיבן

תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר היכי דמי אי דאמר רוצה אני אפילו חליצה נמי ואי לא אמר רוצה אני גט נמי לא

הכי קאמר חליצה מוטעת לעולם כשר וגט מוטעה לעולם פסול חליצה מעושית וגט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני

דתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אף על פי שאין מכירין ממאנין אף על פי שאין מכירין

לפיכך אין כותבין גט חליצה אלא אם כן מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין דחיישינן לבית דין טועין

ורבא דידיה אומר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין וכותבין גט מיאון אף על פי שאין מכירין ולא חיישינן לבית דין טועין

מתני׳ מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו שנאמר וקראו לו זקני עירו ודברו אליו

והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקדש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן היו מקרין

וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל

גמ׳ אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה מאי קמשמע לן מתניתין היא הא קמשמע לן מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה

תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי

אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי

ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה דמשמע חפצתי לקחתה אלא לא חפצתי לקחתה רבא אמר אפסוקי מילתא היא ואפסוקי מילתא לית לן בה

רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה לא אבה יבמי אמר ליה לא סבר ליה מר להא דרבא

אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצתא ליכתוב הכי אקרינוה לדידה מן מאן יבמי עד אבה יבמי ואקרינוהו לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינוה לדידה מן ככה ועד חלוץ הנעל

מר זוטרא משרטט וכתיב לכולא פרשה מתקיף לה מר בר אידי והא לא ניתן ליכתב והלכתא כוותיה דמר זוטרא

אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה בפניו בעינן הלכך הוא ארוך והיא גוצה קלטתהו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל

אמר רבא אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא ואמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה

ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא בתלמידים תניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ובאתה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל

הדרן עלך מצות חליצה

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

dm 122

טקס החליצה – דף משלהן 122

מה בדיוק נאמר בטקס החליצה? ובאיזה שפה זה צריך להיות? טקס החליצה, טקסט, מילים

יבמות קו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות קו

תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה אי זו היא חליצה מוטעת אמר ריש לקיש כל שאומרים לו חלוץ ובכך אתה כונסה

אמר ליה רבי יוחנן אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד ואת אמרת חליצתה כשירה

אלא כל שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז תניא נמי הכי חליצה מוטעת כשירה אי זו היא חליצה מוטעת כל שאומרים חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז

ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה

ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא אמר לה בתי עמודי אמרה ליה אימא ישיבתה זו היא עמידתה אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין ממונא הוא דחזא לה וקבעי למיכליה מינה

אמר לה לא ניחא לך אמרה ליה לא אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחלץ לה אמר ליה השתא מינך אפסלא לה חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתישתרי לעלמא

בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה אתא לקמיה דאביי אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה אמר ליה רב פפא לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן ואלא היכי אימא ליה

אמר ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז לבתר דחלץ לה אמר לה זיל הב ליה אמר ליה משטה אני בך עבדה ליה

מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא לפניו ואמר ליה טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו

אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי משטה אני בך

אמר ליה אבוך היכא אמר ליה במתא אימך היכא אמר ליה במתא יהיב בהו עיניה ושכיבן

תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר היכי דמי אי דאמר רוצה אני אפילו חליצה נמי ואי לא אמר רוצה אני גט נמי לא

הכי קאמר חליצה מוטעת לעולם כשר וגט מוטעה לעולם פסול חליצה מעושית וגט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני

דתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אף על פי שאין מכירין ממאנין אף על פי שאין מכירין

לפיכך אין כותבין גט חליצה אלא אם כן מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין דחיישינן לבית דין טועין

ורבא דידיה אומר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין וכותבין גט מיאון אף על פי שאין מכירין ולא חיישינן לבית דין טועין

מתני׳ מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו שנאמר וקראו לו זקני עירו ודברו אליו

והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקדש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן היו מקרין

וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל

גמ׳ אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה מאי קמשמע לן מתניתין היא הא קמשמע לן מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה

תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי

אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי

ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה דמשמע חפצתי לקחתה אלא לא חפצתי לקחתה רבא אמר אפסוקי מילתא היא ואפסוקי מילתא לית לן בה

רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה לא אבה יבמי אמר ליה לא סבר ליה מר להא דרבא

אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצתא ליכתוב הכי אקרינוה לדידה מן מאן יבמי עד אבה יבמי ואקרינוהו לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינוה לדידה מן ככה ועד חלוץ הנעל

מר זוטרא משרטט וכתיב לכולא פרשה מתקיף לה מר בר אידי והא לא ניתן ליכתב והלכתא כוותיה דמר זוטרא

אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה בפניו בעינן הלכך הוא ארוך והיא גוצה קלטתהו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל

אמר רבא אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא ואמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה

ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא בתלמידים תניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ובאתה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל

הדרן עלך מצות חליצה

גלול כלפי מעלה