הדף היומי
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
יבמות קיג
סוגים שונים של נישואים שיש/אין להם תוקף ברמה דרבנן מושווים זה לזה. מדוע נישואים עם חירש-אילם נחשבים לנישואין בעוד שנישואים של קטן אינם? למה אפשר לעשות מיאון מנישואין כשהאשה קטנה אבל לא אם היא חרשת-אלמת? מדוע קטנה יכולה לאכול תרומה אם היא נשואה לכהן ואילו חרשת-אלמת לא יכולה? מדוע אשה מקבלת כתובה כשהיא קטנה אך לא אם היא חרשת-אלמת? מדוע אשתו של זכר חרש-אלם לא מקבלת כתובה? מובאות שתי גרסאות מנוגדות לאמירה של שמואל האם אשת חרש-אלם צריכה להביא קרבן אשם תלוי (אם למשל היא מנאפת). אם היא חייבת להביא, זה מראה שאנחנו לא בטוחים אם לנישואין יש תוקף ברמה דאורייתא. אם היא לא חייבת, זה מראה שהנישואין אינם תקפים ברמה מדאורייתא אפילו מספק. הגמרא מנסה או לתת תמיכה או להעלות קושי על שמואל ממשנה בתרומות א:א, שם תרומה של חרש-אלם אינה נחשבת כלל לתרומה. אולם הדבר נדחה שכן רבי אלעזר חולק על דעת המשנה שם ושמואל יכול להיות בהתאם לדעה זו. רב אשי מעלה שתי אפשרויות כיצד להבין כיצד מבין רבי אלעזר את הספק לגבי החרש-אילם ומדוע התרומה שלו תיחשב כתרומה לחומרה? אם אשתו הפכה לשוטה, הוא יכול להתגרש ממנה, אך חכמים אסרו זאת כדי לא לאפשר לאחרים לנצל אותה. הגמרא קובעת לאיזה סוג רמת שוטה זה מתייחס. רבי יוחנן בן נורי שאל מדוע יש הבדל בין חרש-אלם גבר לאישה במקרה בו היו כשירים כאשר נישאו ובהמשך אחד הפך לחרש-אלם – מדוע אינו יכול לגרש את אשתו אך היא יכולה להתגרש? איזה חלק היה ברור לו ואיזה חלק לא? רבי יוחנן בן גודגודה העיד על נישואי קטנה חרשת-אלמת שאביה קיבל בעבורה קידושין והיא יכלה להתגרש על פי דין תורה. רבא מסיק מדבריו שאם אדם היה מרמה את אשתו כאשר נותן לה גט, גורם לה להאמין שהוא נותן לה מסמך אחר, והיא קיבלה את הגט מבלי להבין מה זה, זה תקף אם הוא אמר לעדים שהוא עומד לתגרש מאשתו בגט הזה.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
מימנעי ולא נסבי לה
ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומאי שנא חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואילו חרשת לא אכלה
גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת וליכול קטן אוכל נבלות הוא
גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת וחרש בפקחת נמי ליכול בתרומה דרבנן גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא
ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה
וקטנה מנלן דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה ואיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט וקטנה יש לה כתובה
וחרשת מנלן דלית לה כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום רצו לקיימן יש להם כתובה
ופקח שנשא חרשת או שוטה אפילו כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה
אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה דאם כן מימנעי ולא מינסבי יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא
ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים כרב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי
לימא מסייע ליה חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו וגוי שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל אין תרומתו תרומה
הוא דאמר כרבי אלעזר דתניא רבי יצחק אומר משום רבי אלעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי סבירא כרבי אלעזר אשם תלוי נמי ליחייב
בעינן חתיכה משתי חתיכות
ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות והתניא רבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי
שמואל סבר כרבי אלעזר בחדא ופליג עליה בחדא
ואיכא דאמרי אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי מיתיבי חמשה לא יתרומו סבר לה כרבי אלעזר
בעא רב אשי מאי טעמא דרבי אלעזר מיפשט פשיטא לי׳ דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי׳ אי דעתא צילותא
אי לאו דעתא צילותא ולעולם חדא דעתא הוא או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה
למאי נפקא מינה להוציא אשתו בגט אי אמרת חדא דעתא הוא כקדושין כך גירושין
ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש מאי תיקו:
נשתטית וכו׳: אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה ומה טעם אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר
היכי דמי אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה
דבר תורה שוטה מתגרשת והא אמר דבי רבי ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה
ותנא דבי רבי ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת
לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמור רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר
אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית מאי שנא הכא דקתני עולמית ומאי שנא התם דלא קתני עולמית אלא שמע מינה הא דאורייתא הא דרבנן:
אמר רבי יוחנן בן נורי וכו׳: איבעיא להו רבי יוחנן בן נורי איש פשיטא ליה ואשה קמיבעיא ליה או דלמא אשה פשיטא ליה ואיש קמיבעיא ליה
תא שמע מדקאמרו ליה אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו שמע מינה איש קמיבעיא ליה אדרבה מדקאמרו ליה אף זו כיוצא בה שמע מינה אשה קמיבעיא ליה
אלא רבי יוחנן בן נורי לדבריהם קאמר להו לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא מיגרשא אלא לדידכו מאי שנא אשה ומאי שנא איש אמרו ליה אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת:
העיד רבי יוחנן וכו׳: אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת
מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה הכא נמי לא בעינן דעתה פשיטא
מהו דתימא מדאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קא משמע לן אי איתא דבטליה לעדים הוה קאמר להו ומדלא אמר לעדים לא בטליה ולא מידי והאי דקאמר הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר להו
רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
להעמיק בדף
יבמות קיג
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
מימנעי ולא נסבי לה
ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומאי שנא חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואילו חרשת לא אכלה
גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת וליכול קטן אוכל נבלות הוא
גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת וחרש בפקחת נמי ליכול בתרומה דרבנן גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא
ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה
וקטנה מנלן דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה ואיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט וקטנה יש לה כתובה
וחרשת מנלן דלית לה כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום רצו לקיימן יש להם כתובה
ופקח שנשא חרשת או שוטה אפילו כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה
אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה דאם כן מימנעי ולא מינסבי יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא
ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים כרב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי
לימא מסייע ליה חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו וגוי שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל אין תרומתו תרומה
הוא דאמר כרבי אלעזר דתניא רבי יצחק אומר משום רבי אלעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי סבירא כרבי אלעזר אשם תלוי נמי ליחייב
בעינן חתיכה משתי חתיכות
ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות והתניא רבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי
שמואל סבר כרבי אלעזר בחדא ופליג עליה בחדא
ואיכא דאמרי אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי מיתיבי חמשה לא יתרומו סבר לה כרבי אלעזר
בעא רב אשי מאי טעמא דרבי אלעזר מיפשט פשיטא לי׳ דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי׳ אי דעתא צילותא
אי לאו דעתא צילותא ולעולם חדא דעתא הוא או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה
למאי נפקא מינה להוציא אשתו בגט אי אמרת חדא דעתא הוא כקדושין כך גירושין
ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש מאי תיקו:
נשתטית וכו׳: אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה ומה טעם אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר
היכי דמי אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה
דבר תורה שוטה מתגרשת והא אמר דבי רבי ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה
ותנא דבי רבי ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת
לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמור רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר
אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית מאי שנא הכא דקתני עולמית ומאי שנא התם דלא קתני עולמית אלא שמע מינה הא דאורייתא הא דרבנן:
אמר רבי יוחנן בן נורי וכו׳: איבעיא להו רבי יוחנן בן נורי איש פשיטא ליה ואשה קמיבעיא ליה או דלמא אשה פשיטא ליה ואיש קמיבעיא ליה
תא שמע מדקאמרו ליה אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו שמע מינה איש קמיבעיא ליה אדרבה מדקאמרו ליה אף זו כיוצא בה שמע מינה אשה קמיבעיא ליה
אלא רבי יוחנן בן נורי לדבריהם קאמר להו לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא מיגרשא אלא לדידכו מאי שנא אשה ומאי שנא איש אמרו ליה אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת:
העיד רבי יוחנן וכו׳: אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת
מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה הכא נמי לא בעינן דעתה פשיטא
מהו דתימא מדאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קא משמע לן אי איתא דבטליה לעדים הוה קאמר להו ומדלא אמר לעדים לא בטליה ולא מידי והאי דקאמר הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר להו
רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל
