Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ו׳ בתמוז תשפ״ב | 5 יולי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י משפחות קסלר, וולקנפלד וגרוסמן לע"נ מיה רוז בת מתן יהושע ואילנה מלכה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שושנה שור לרפואת מאירה בת זלדה זהבה.

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות קכ

הלימוד השבוע מוקדש ע”י טרי קריבושה לרפואת שלמה בן רחל ושמעון.

השיעור היום מוקדש על ידי שרון רוס לרפואת חיה אסתר בת ברברה.

גיסות ששתיהן יכלו ליפול ייבום לבעל של השנייה אינן מאמינות זו לגבי זו. במקרה שבו יש רק שני אחים וכל אחת מנשותיה טוענת שבעלה נפטר – אנו מאמינים רק לכל אשה על העדות שלה ולכן כל אחת אינה יכולה להתחתן בשנית שכן מנקודת המבט שלה, ייתכן שהיבם עדיין בחיים. אולם אם היו עוד אחים והנשים עשו איתם ייבום, ומת היבם, כל אחת מהן רשאית להינשא בשנית, לדברי רבי אלעזר. האם זה בגלל שהוא סומך על גיסות שעלולות להיות צרות, וכנ”ל גם על צרות שנאמנו להעיד אחת על השנייה. או שזה בגלל שהוא סבור שאשה לא תקלקל את עצמה תוך כדי ניסיון להרוס למישהי אחרת ולכן, מכיוון שהם כבר עשו ייבום במקרה הזה על סמך עדותם, אפשר להאמין שהן לא משקרות. הגמרא מנסים לגזור את התשובה ממשנתנו ומברייתא אחרת, אך ההוכחות אינן חד משמעיות. אם אחד מעיד על מותו של אחר, צריך לראות מהאף ומעלה כדי לזהות את הגופה ולא סימנים אחרים בגוף. הם גם צריכים לראות אותם מתים למעשה ולא בדרכם למות. האם הם צריכים לזהות את הגופה תוך שלושה ימים מהמוות, מכיוון שהגוף משנה צורה ואולי לא ניתן לזהות לאחר מכן או שזה תלוי במצב? האם אפשר להסיק מהמשנה שסימנים אינם הוכחה מספקת לפי דין תורה? אם כן, זה סותר מקור אחר שמצביע על כך שכן! אביי טוען שזהו ויכוח תנאי כפי שניתן לראות ממקור אחר. רבא מסביר את הוויכוח התנאי על בסיס עניין אחר. מובאות מספר גרסאות לתשובתו של רבא – שכל אחת מהן מסבירה שיש ויכוח אחר בין השניים, אך היא אינה בנוגע לשאלה אם סימנים הם לפי תורה/דין דרבנן. אם רבא סבור שכולם סוברים שסימנים הם על פי דין תורה, כיצד ניתן להסביר את משנתנו? למה אנחנו לא יכולים לסמוך על סימנים כדי לקבוע את מותו של האדם? המשנה קבעה שאי אפשר לקבוע את מותו אם הם רואים אחד במצבים שונים שבהם סביר להניח שהם ימותו אבל עדיין לא מת. כיצד הגיוני המקרה של מגויד לאור המשנה באהלות א:ו, אשר נראה כי באותו מצב, ניתן להניח שהאדם ודאי ימות? אביי ורבא מתרצים בדרכים שונות.

 

לאנסובי לצרה מקמי דידה אי אמרת צרה מעידה לחברתה אף על גב דלא אינסיב מנסבינן לה לצרה אי אמרת משום דהיא לא מקלקלא נפשה אינסיב מנסבינן לה לצרה אי לא אינסיב לא מנסבינן לה

מאי תא שמע רבי אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אי אמרת בשלמא דהיא לא מקלקלא נפשה היינו דכי אינסיב מנסבינן לה

אלא אי אמרת משום דצרה מעידה לחברתה אף על גב דלא אינסיב נמי אלא שמע מינה טעמא דרבי אלעזר משום דאינסיב הוא ולא מקלקלא נפשה

רבי אלעזר לדבריהם קאמר להו לדידי צרה מעידה לחברתה ואף על גב דלא אינסיב מנסבינן לה אלא לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דאינסיב מנסבינן לה משום דהיא לא מקלקלא נפשה ורבנן תמות נפשי עם פלשתים הוא דקעבדה

תא שמע האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה רבי אלעזר אומר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה אימא הואיל והותרה ונשאת

וליחוש דלמא בגיטא אתאי והאי דקאמרה הכי לקלקלא לצרה היא מיכוונה

אי דאינסיב לישראל הכי נמי הכא במאי עסקינן דאינסיב לכהן

מתני׳ אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שלשה ימים

רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין

גמ׳ תנו רבנן פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קרא הכרת פניהם ענתה בם

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי רישא גלותא זוזי אייתי קירא דבק בבלייתא דבק באפותיה חלף קמייהו ולא בשקרוה

אף על פי שיש סימנין וכו׳ למימרא דסימנין לאו דאורייתא

ורמינהי מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת או שנמצא בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר

אמר אביי לא קשיא הא רבי אליעזר בן מהבאי הא רבנן דתניא אין מעידין על השומא רבי אליעזר בן מהבאי אומר מעידין מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר סימנין דאורייתא ומר סבר סימנין דרבנן

אמר רבא דכולי עלמא סימנין דאורייתא הכא בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי מר סבר שומא מצויה בבן גילו ומר סבר אינה מצויה בבן גילו

ואיכא דאמרי הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי מר סבר עשויה להשתנות לאחר מיתה ומר סבר אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה

ואיכא דאמרי אמר רבא דכולי עלמא סימנין דרבנן והכא בשומא

סימן מובהק קא מיפלגי מר סבר סימן מובהק ומר סבר לאו סימן מובהק

ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא הא קתני אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו

גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן

לא שיילי אינשי אוכפא דמסקיב ליה לחמרא מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת היכי מהדרינן

טבעת חייש לזיופי כיס וארנקי מנחשי אינשי ולא מושלי ואיבעית אימא כליו בחיורי וסומקי

ואפילו ראוהו מגוייד וכו׳ למימרא דמגוייד חיי ורמינהי אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגוייד ואפילו גוסס טמויי לא מטמא הא מיחייא לא חיי

אמר אביי לא קשיא הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן דתניא מעידין על המגוייד ואין מעידין על הצלוב רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על המגוייד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות

ומי מצית לאוקומי כרבי שמעון בן אלעזר והא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא

שאני מיא דמרזו מכה

והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקיל ספסירא וגיידיה לגמליה ולא אפסיקתיה לנערותיה אמר אביי ההיא כחישא הויא

רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל

והחיה אוכלת וכו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה אבל ממקום שנפשו יוצאה מעידין

ואמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידין

איני והאמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חי הוא וסופו למות

אלא מעתה יהא גולה על ידו אלמה תניא שחט שנים או רוב שנים הרי זה אינו גולה הא איתמר עלה אמר רב הושעיא חיישינן שמא הרוח בלבלתו אי נמי שמא איהו

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י משפחות קסלר, וולקנפלד וגרוסמן לע"נ מיה רוז בת מתן יהושע ואילנה מלכה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שושנה שור לרפואת מאירה בת זלדה זהבה.

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות קכ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות קכ

לאנסובי לצרה מקמי דידה אי אמרת צרה מעידה לחברתה אף על גב דלא אינסיב מנסבינן לה לצרה אי אמרת משום דהיא לא מקלקלא נפשה אינסיב מנסבינן לה לצרה אי לא אינסיב לא מנסבינן לה

מאי תא שמע רבי אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אי אמרת בשלמא דהיא לא מקלקלא נפשה היינו דכי אינסיב מנסבינן לה

אלא אי אמרת משום דצרה מעידה לחברתה אף על גב דלא אינסיב נמי אלא שמע מינה טעמא דרבי אלעזר משום דאינסיב הוא ולא מקלקלא נפשה

רבי אלעזר לדבריהם קאמר להו לדידי צרה מעידה לחברתה ואף על גב דלא אינסיב מנסבינן לה אלא לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דאינסיב מנסבינן לה משום דהיא לא מקלקלא נפשה ורבנן תמות נפשי עם פלשתים הוא דקעבדה

תא שמע האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה רבי אלעזר אומר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה אימא הואיל והותרה ונשאת

וליחוש דלמא בגיטא אתאי והאי דקאמרה הכי לקלקלא לצרה היא מיכוונה

אי דאינסיב לישראל הכי נמי הכא במאי עסקינן דאינסיב לכהן

מתני׳ אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שלשה ימים

רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין

גמ׳ תנו רבנן פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קרא הכרת פניהם ענתה בם

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי רישא גלותא זוזי אייתי קירא דבק בבלייתא דבק באפותיה חלף קמייהו ולא בשקרוה

אף על פי שיש סימנין וכו׳ למימרא דסימנין לאו דאורייתא

ורמינהי מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת או שנמצא בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר

אמר אביי לא קשיא הא רבי אליעזר בן מהבאי הא רבנן דתניא אין מעידין על השומא רבי אליעזר בן מהבאי אומר מעידין מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר סימנין דאורייתא ומר סבר סימנין דרבנן

אמר רבא דכולי עלמא סימנין דאורייתא הכא בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי מר סבר שומא מצויה בבן גילו ומר סבר אינה מצויה בבן גילו

ואיכא דאמרי הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי מר סבר עשויה להשתנות לאחר מיתה ומר סבר אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה

ואיכא דאמרי אמר רבא דכולי עלמא סימנין דרבנן והכא בשומא

סימן מובהק קא מיפלגי מר סבר סימן מובהק ומר סבר לאו סימן מובהק

ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא הא קתני אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו

גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן

לא שיילי אינשי אוכפא דמסקיב ליה לחמרא מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת היכי מהדרינן

טבעת חייש לזיופי כיס וארנקי מנחשי אינשי ולא מושלי ואיבעית אימא כליו בחיורי וסומקי

ואפילו ראוהו מגוייד וכו׳ למימרא דמגוייד חיי ורמינהי אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגוייד ואפילו גוסס טמויי לא מטמא הא מיחייא לא חיי

אמר אביי לא קשיא הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן דתניא מעידין על המגוייד ואין מעידין על הצלוב רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על המגוייד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות

ומי מצית לאוקומי כרבי שמעון בן אלעזר והא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא

שאני מיא דמרזו מכה

והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקיל ספסירא וגיידיה לגמליה ולא אפסיקתיה לנערותיה אמר אביי ההיא כחישא הויא

רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל

והחיה אוכלת וכו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה אבל ממקום שנפשו יוצאה מעידין

ואמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידין

איני והאמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חי הוא וסופו למות

אלא מעתה יהא גולה על ידו אלמה תניא שחט שנים או רוב שנים הרי זה אינו גולה הא איתמר עלה אמר רב הושעיא חיישינן שמא הרוח בלבלתו אי נמי שמא איהו

גלול כלפי מעלה