Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ז באדר ב׳ תשפ״ב | 20 מרץ 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות יג

הדף היום מוקדש על ידי ציביה קורן לרפואת פרידה דברא בת ריזל ריבא. 

המצגת בפורמט PDF

מה המקור לפטור את צרה של הצרה במקרה שהיה אח שלישי שעשה ייבום עם הצרה, הנזכר במשנה הראשונה? כשהמשנה קובעת שאם האישה (זו שנאסרה לאח באיסור ערוה) מתה או התגרשה וכו’ לפני שמת הבעל הראשון, מותרת הצרה. האם זה גם אם נפטרה, התגרשה וכו’ לאחר שהאשה השנייה נישאה לו או רק אם זה היה לפני שהאשה השנייה נישאה לבעל הראשון? אם זה הראשון, נראה שזה סותר משנה בפרק ג’. האם ניתן להסיק מהמשנה האם מיאון ביבם אינו יכול לפסול למפרע את נישואיה הראשונים ולכן אינו יכול להתיר לצרה להתחתן עם היבם? המשנה השנייה של פרק זה מונה שישה מקרים של יחסים אסורים השונים מהמשנה הראשונה שכן בכל ששת המצבים, אין מקרה שהאשה יכולה להינשא לכל אחד מהאחים. לכן דין זה הפוטר את הצרה מלשאת את קרובי האשה הראשונה בטל. אם היה מקרה ללא ייבום, כלומר הבעל נפטר עם ילדים, אם הצרה בוחרת להינשא בשנית לקרוב של האישה השנייה, היא רשאית. בית שמאי חולקים על הנחת המשנה הראשונה ומתירים (ומחייבות) הצרות לעשות ייבום. כמה השלכות של ויכוח זה מבוארות במשנה. אף על פי שיש השלכות חשובות שנישואיהם תקפים/לא תקפים, ובעניין פסולי כהונה וממזרים, בית שמאי ובית הלל לא נמנעו מלהתחתן עם נשים מהאסכולה האחרת. כך גם לגבי חילוקי הדעות שלהם לגבי כלים טהורים/טמאים. מה הבסיס לוויכוח ביניהם? מובאות שתי תשובות שונות.

 

ורב זביד אמר אין בנים בלא סימנים ונבדוק חיישינן שמא נשרו הניחא למאן דאמר חוששין

אלא למאן דאמר אין חוששין מאי איכא למימר אפילו למאן דאמר אין חוששין משום צער לידה חיישינן

כיצד פוטרות צרותיהן וכו׳ מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא לצרור התורה ריבתה צרות הרבה

רב אשי אמר סברא היא צרה מאי טעמא אסירא דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא

כיצד אם מתו הן כו׳ ואפילו כנס ולבסוף גירש

ורמינהו שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות

טעמא דגירש ואחר כך כנס אבל כנס ואחר כך גירש לא

אמר רבי ירמיה תברא מי ששנה זו לא שנה זו האי תנא סבר מיתה מפלת

והאי תנא סבר נשואין הראשונים מפילים

רבא אמר לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני

וכל שיכולה למאן ותמאן השתא ותתייבם לימא מסייעא ליה לרבי אושעיא

דאמר רבי אושעיא ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו

לא צרת ערוה שאני דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו

אלמא משעת נפילה נראית ככלתו הכא נמי משעת נפילה נראית כצרת בתו

מתני׳ שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות

אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו

בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים

חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין

אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו

גמ׳ אמר רבי שמעון בן פזי מאי טעמא דבית שמאי דכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר חוצה מכלל דאיכא פנימית ואמר רחמנא לא תהיה

ובית הלל מיבעי להו לכדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהיה בה הויה לזר

ובית שמאי מי כתיב לחוץ חוצה כתיב ובית הלל כיון דכתיב חוצה כמאן דכתיב לחוץ דמי

דתניא רבי נחמיה אומר כל תיבה שצריכה למד בתחלתה הטיל לה הכתוב הא בסופה ותנא דבי רבי ישמעאל כגון אלים אלימה מחנים מחנימה מצרים מצרימה דבלתימה ירושלימה מדברה

ובית שמאי דרב יהודה אמר רב מנא להו מלאיש זר נפקא

ובית הלל נמי תיפוק להו מלאיש זר אין הכי נמי חוצה למה לי לרבות הארוסה

ואידך מחוצה החוצה ואידך חוצה החוצה לא משמע להו

רבא אמר טעמייהו דבית שמאי דאין איסור חל על איסור

תינח היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח אלא נשא חי ואחר כך נשא מת אחות אשה קדים

כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא

חלצו בית שמאי פוסלים וכו׳ פשיטא

לאפוקי דרבי יוחנן בן נורי דאמר בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות קא משמע לן דבית הלל מכשירים

נתייבמו בית הלל פוסלין כו׳ הא תו למה לי איידי דתנא חלצו תנא נמי נתייבמו

תנן התם מגילה נקראת באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר ובארבעה עשר ובחמשה עשר לא פחות ולא יותר

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת

אם כן לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו שמע מינה להכי הוא דאתא ואימא כוליה להכי הוא דאתא אם כן לימא קרא לא תגודו מאי לא תתגודדו שמע מינה תרתי

אמר ליה עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין

אמר ליה אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לקיים את ימי הפורים בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים ואת אמרת לי מנהגא

והתם לאו איסורא הויא והתנן (בלילה) בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין

אמר ליה התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה והא בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

dm109

גבולות מחלוקת – דף משלהן פרק 109

  האם מחלוקת בית שמאי לבית הלל ביחס לייבום תמנע מהם להתחתן? מחלוקת, בית שמאי, בית הלל, ממזרות, ייבום

thumbnail יבמות

פרק א: חומרי עזר למסכת יבמות (ב-טז)

לקראת לימוד מסכת יבמות, צוות הדרן יצרו מצגות להמחיש את המקרים השונים העולים במסכת. לחומרים לפרק ב לחומרים לפרק ג  לחומרים לפרק ד   הורדות לפרק א: יבמות ב יבמות ח יבמות ט יבמות י יבמות יב יבמות יג יש להוריד את הקובץ ולפתוח עם קורא קבצים (כדוגמת אדובי אפשר להוריד כאן בחינם) לא לגלול…

יבמות יג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות יג

ורב זביד אמר אין בנים בלא סימנים ונבדוק חיישינן שמא נשרו הניחא למאן דאמר חוששין

אלא למאן דאמר אין חוששין מאי איכא למימר אפילו למאן דאמר אין חוששין משום צער לידה חיישינן

כיצד פוטרות צרותיהן וכו׳ מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא לצרור התורה ריבתה צרות הרבה

רב אשי אמר סברא היא צרה מאי טעמא אסירא דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא

כיצד אם מתו הן כו׳ ואפילו כנס ולבסוף גירש

ורמינהו שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות

טעמא דגירש ואחר כך כנס אבל כנס ואחר כך גירש לא

אמר רבי ירמיה תברא מי ששנה זו לא שנה זו האי תנא סבר מיתה מפלת

והאי תנא סבר נשואין הראשונים מפילים

רבא אמר לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני

וכל שיכולה למאן ותמאן השתא ותתייבם לימא מסייעא ליה לרבי אושעיא

דאמר רבי אושעיא ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו

לא צרת ערוה שאני דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו

אלמא משעת נפילה נראית ככלתו הכא נמי משעת נפילה נראית כצרת בתו

מתני׳ שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות

אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו

בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים

חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין

אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו

גמ׳ אמר רבי שמעון בן פזי מאי טעמא דבית שמאי דכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר חוצה מכלל דאיכא פנימית ואמר רחמנא לא תהיה

ובית הלל מיבעי להו לכדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהיה בה הויה לזר

ובית שמאי מי כתיב לחוץ חוצה כתיב ובית הלל כיון דכתיב חוצה כמאן דכתיב לחוץ דמי

דתניא רבי נחמיה אומר כל תיבה שצריכה למד בתחלתה הטיל לה הכתוב הא בסופה ותנא דבי רבי ישמעאל כגון אלים אלימה מחנים מחנימה מצרים מצרימה דבלתימה ירושלימה מדברה

ובית שמאי דרב יהודה אמר רב מנא להו מלאיש זר נפקא

ובית הלל נמי תיפוק להו מלאיש זר אין הכי נמי חוצה למה לי לרבות הארוסה

ואידך מחוצה החוצה ואידך חוצה החוצה לא משמע להו

רבא אמר טעמייהו דבית שמאי דאין איסור חל על איסור

תינח היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח אלא נשא חי ואחר כך נשא מת אחות אשה קדים

כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא

חלצו בית שמאי פוסלים וכו׳ פשיטא

לאפוקי דרבי יוחנן בן נורי דאמר בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות קא משמע לן דבית הלל מכשירים

נתייבמו בית הלל פוסלין כו׳ הא תו למה לי איידי דתנא חלצו תנא נמי נתייבמו

תנן התם מגילה נקראת באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר ובארבעה עשר ובחמשה עשר לא פחות ולא יותר

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת

אם כן לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו שמע מינה להכי הוא דאתא ואימא כוליה להכי הוא דאתא אם כן לימא קרא לא תגודו מאי לא תתגודדו שמע מינה תרתי

אמר ליה עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין

אמר ליה אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לקיים את ימי הפורים בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים ואת אמרת לי מנהגא

והתם לאו איסורא הויא והתנן (בלילה) בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין

אמר ליה התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה והא בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים

גלול כלפי מעלה