יבמות יד

מי סברת עשו בית שמאי כדבריהם לא עשו בית שמאי כדבריהם ורבי יוחנן אמר עשו ועשו ובפלוגתא [דרב ושמואל] דרב אומר לא עשו בית שמאי כדבריהם ושמואל אמר עשו ועשו

אימת אילימא קודם בת קול מאי טעמא דמאן דאמר לא עשו ואלא לאחר בת קול מאי טעמא דמאן דאמר עשו

אי בעית אימא קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול אי בעית אימא קודם בת קול וכגון דבית הלל רובא למאן דאמר לא עשו דהא בית הלל רובא

ומאן דאמר עשו כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא בית שמאי מחדדי טפי

ואי בעית אימא לאחר בת קול מאן דאמר לא עשו דהא נפקא בת קול ומאן דאמר עשו רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול

ומאן דאמר עשו קרינן כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה

אמר ליה רבא והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה

תא שמע במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים בשבת לעשות ברזל במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב

במקומו של רבי אליעזר אין במקומו של רבי עקיבא לא דתניא כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אין דוחה את השבת

והאי מאי תיובתא מקומות מקומות שאני ודקארי לה מאי קארי לה

סלקא דעתך אמינא משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי קא משמע לן

תא שמע דרבי אבהו כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא וכי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא

והאי מאי קושיא ולא אמרינן מקומות שאני אנן הכי קאמרינן רבי אבהו היכי עביד הכא הכי והיכי עביד הכא הכי

רבי אבהו כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה וכי מקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל משום כבודו דרבי יוחנן והאיכא שמעא דמודע ליה לשמעא

תא שמע אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי אי אמרת בשלמא לא עשו משום הכי לא נמנעו אלא אי אמרת עשו אמאי לא נמנעו

בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו דבני חייבי לאוין נינהו

אלא בית הלל מבית שמאי אמאי לא נמנעו בני חייבי כריתות ממזרים נינהו

וכי תימא קסברי בית הלל דאין ממזר מחייבי כריתות והאמר רבי אלעזר אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת אלא לאו שמע מינה לא עשו

לא לעולם עשו דמודעי להו ופרשי

והכי נמי מסתברא דקתני סיפא כל הטהרות וכל הטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושים טהרות אלו על גבי אלו

אי אמרת בשלמא דמודעי להו משום הכי לא נמנעו אלא אי אמרת דלא מודעי להו בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו דטמאות דבית הלל לבית שמאי טהרות נינהו

אלא בית הלל מבית שמאי למה לא נמנעו טהרות דבית שמאי לבית הלל טמאות נינהו אלא לאו דמודעי להו שמע מינה

ומאי אולמיה דהך מהך מהו דתימא צרה קלא אית לה קא משמע לן

גופא אמר רבי אלעזר אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת מאן מודים אילימא בית שמאי לבית הלל פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו

אלא בית הלל לבית שמאי היא גופא חייבי כריתות היא

לעולם בית שמאי לבית הלל ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין קא משמע לן דאין ממזר מחייבי לאוין

תא שמע אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות

בגט ישן ובספק אשת איש ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק

בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה

לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו רבי שמעון אומר נמנעו הן מן הודאי ולא נמנעו מן הספק

אי אמרת בשלמא עשו משום הכי נמנעו אלא אי אמרת לא עשו אמאי נמנעו ותסברא נהי נמי דעשו בשלמא בית הלל נמנעו מבית שמאי דחייבי כריתות נינהו וממזרים הם לבית הלל

אלא בית שמאי אמאי נמנעו מבית הלל בני חייבי לאוין נינהו וכשרים נינהו כדאמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לצרה עצמה הכא נמי לא נצרכה אלא לצרה עצמה

ומאי שנא מן הודאי דאיסורא הוא ספק נמי איסורא הוא

לא תימא מן הספק אלא אימא מן הסתם דמודעי להו ופרשי

ומאי קא משמע לן דאהבה וריעות נוהגים זה בזה היינו רישא הא קא משמע לן דכולה רבי שמעון היא

תא שמע דאמר רבי יוחנן בן נורי היאך הלכה זו רווחת בישראל נעשה כדברי בית שמאי הולד ממזר לדברי בית הלל נעשה כדברי בית הלל הולד פגום לדברי בית שמאי בואו ונתקן להן לצרות