יבמות כד

התם אי למאן דאמר יש זיקה יש זיקה ואי למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין אסור לבטל מצות יבמין הכא כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמיא ליה:

קדמו וכנסו אין מוציאין כו׳: תני שילא ואפילו שניהם כהנים מאי טעמא חלוצה דרבנן היא וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן

וחלוצה דרבנן היא והתניא גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין תלמוד לומר ואשה מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא:

מתני׳ מצוה בגדול לייבם ואם קדם הקטן זכה:

גמ׳ תנו רבנן והיה הבכור מיכן שמצוה בגדול לייבם אשר תלד פרט לאילונית שאין יולדת יקום על שם אחיו לנחלה

אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן לנחלה

ולא ימחה שמו פרט לסריס ששמו מחוי

אמר רבא אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי

ואי לאו גזרה שוה הוה אמינא שם שם ממש למאן קמזהר רחמנא ליבם יקום על שם אחיך מיבעי ליה אי לבי דינא יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה

ודלמא הכי קאמר להו רחמנא לבית דין אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו אלא אתאי גזרה שוה אפיקתיה לגמרי

השתא דאמרת קרא בגדול כתיב אימא בכור לייבם פשוט לא לייבם

אם כן אשת אחיו שלא היה בעולמו דמיעט רחמנא למה לי

פריך רב אחא ואימא למעוטי בוכרא דאמא ההוא לא מצית אמרת דיבום בנחלה תלה רחמנא ונחלה מן האב ולא מן האם

ואימא כי איכא בכור תתקיים מצות יבום כי ליכא בכור לא תתקיים מצות יבום אמר קרא ומת אחד מהם מי לא עסקינן דמית בכור ואמר רחמנא לייבם קטן

ואימא דמית קטן ואמר רחמנא לייבם בכור הא מיעט רחמנא אשת אחיו שלא היה בעולמו

ואימא כי ליכא בכור קדם קטן זכה ואי איכא בכור קדם קטן לא זכה אמר קרא כי ישבו אחים יחדו הוקשה ישיבת אחים זה לזה

ואימא כי איכא בכור ליהדר אגדול כי ליכא בכור אין חוזרין אצל גדול אלמה תני אביי קשישא מצוה בגדול לייבם לא רצה הולכים אצל אחיו הקטן לא רצה חוזרין אצל גדול

כבכור מה בכור בכורתו גרמה לו אף גדול גדולתו גרמה לו

ואימא כי מייבם בכור לישקול נחלה כי מייבם פשוט לא לישקול נחלה אמר קרא יקום על שם אחיו והרי קם

ואלא בכור דקרייה רחמנא

למאי הלכתא לגריעותא מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף האי אינו נוטל בראוי כבמוחזק:

מתני׳ הנטען על השפחה ונשתחררה או על הגויה ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אף על פי שכנס יוציא:

גמ׳ הא גיורת מיהא הויא ורמינהי אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה אינן גרים דברי רבי נחמיה

שהיה רבי נחמיה אומר אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה

בזמן הזה סלקא דעתך אלא אימא כבזמן הזה

הא איתמר עלה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם

אי הכי לכתחלה נמי משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו׳

תנו רבנן אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אמר רבי אליעזר מאי קרא הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול אבל אידך לא:

הנטען על אשת איש וכו׳: אמר רב ובעדים

אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא דתניא הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו ונתגרשה מתחת ידי אחר אם כנס לא יוציא

היכי דמי אי דאיכא עדים כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי אלא לאו דליכא עדים וטעמא דאתא אחר ואפסקיה לקלא הא לאו הכי מפקינן

אמר לך רב הוא הדין דאף על גב דלא אתא אחר ואפסקיה לקלא אי איכא עדים מפקינן אי ליכא עדים לא מפקינן והכי קאמר דאף על גב דאתא אחר ואפסקיה לקלא לכתחלה לא יכנוס

מיתיבי במה דברים אמורים כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא

רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים ומאי דוחקיה דרב לאוקמי למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים וטעמא דאיכא עדים מפקינן ואי ליכא עדים לא מפקינן לוקמה בשאין לה בנים אף על גב דליכא עדים

אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני הוציאוה ליתני הוציאה אלא כל הוציאוה בבית דין ובית דין בעדים הוא דמפקי

ואי בעית אימא הני מתנייתא רבי היא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא