יבמות כח

לכתחלה קתני ולימא ליה גזירה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא ולא מתייבמות קתני דליכא דין יבום הכא כלל

ולימא ליה גזירה שמא ימות ואסור לבטל מצות יבמין רבי יוחנן למיתה לא חייש

ולימא ליה רבי אלעזר היא דאמר כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית מדסיפא רבי אלעזר רישא לאו רבי אלעזר

ונימא להו דנפול בבת אחת ורבי יוסי הגלילי היא דאמר אפשר לצמצם לא סתם לן תנא כרבי יוסי הגלילי

ולימא ליה דלא ידעינן הי נפול ברישא

אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא ראשונה אמרינן ליה מאן שריא לך אלא שניה אמר חבראי שניה ייבם אנא ראשונה מייבם

היינו דקאמר ליה אחיות איני יודע מי שנאן:

תנן היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן סלקא דעתך דנפלה חמותו תחלה

ואמאי ליקו חתן לייבם הך דאינה חמותו ברישא ותהוי חמותו לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון

אמר רב פפא כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא:

רבי אליעזר אומר בית שמאי אומרים וכו׳: תניא רבי אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו רבי שמעון אומר יקיימו אבא שאול אומר קל היה להם לבית הלל בדבר זה שבית שמאי אומרים יוציאו ובית הלל אומרים יקיימו

רבי שמעון כמאן אי כבית שמאי היינו רבי אליעזר אי כבית הלל היינו אבא שאול הכי קאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה:

היתה אחת מהם כו׳: הא תנינא חדא זימנא אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת

צריכא דאי אשמועינן התם משום דליכא למיגזר משום שני אבל הכא דאיכא למיגזר משום שני אימא לא

ואי אשמועינן הכא משום דאיכא שני דקא מוכח אבל התם דליכא שני אימא לא צריכא:

איסור מצוה כו׳: הא נמי תנינא

איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת התם איסור מצוה לחודה הכא איסור מצוה ואחותה

סלקא דעתך אמינא ליקום איסור מצוה במקום איסור ערוה ותתייבם קא משמע לן

ותתייבם כיון דמדאורייתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו סלקא דעתך אמינא משום מצוה עבוד רבנן קא משמע לן:

היתה אחת מהן כו׳: הא תו למה לי היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי

צריכא דאי אשמועינן התם משום דאיכא שני דמוכח אבל הכא דליכא שני דקא מוכח אימא לא

ואי אשמועינן הכא אדרבה תרווייהו מוכחי אהדדי אבל אידך לא צריכא:

זו היא שאמרו וכו׳: זו היא למעוטי מאי למעוטי איסור מצוה לזה ואיסור מצוה לזה

הא תו למה לי היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי

מהו דתימא כי לא אמרינן אוקי איסור מצוה במקום איסור ערוה היכא דאיכא למיגזר משום שני אבל היכא דליכא למיגזר משום שני אימא להאי אוקימנא איסור מצוה במקום איסור ערוה ולהאי [אוקימנא] איסור מצוה במקום איסור ערוה ולייבמו קא משמע לן

אמר רב יהודה אמר רב וכן תני רבי חייא בכולן אני קורא בהן האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת

ורב יהודה מתרגם מחמותו ואילך אבל שיתא בבי דרישא לא

מאי טעמא כיון דבתו באונסין הוא דמשכחת לה בנשואין לא משכחת לה

בנשואין קמיירי באונסין לא קא מיירי

ואביי מתרגם אף בתו (באה) מאנוסתו כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעיא באונסין תיהוי אי בעיא בנשואין תהוי אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו לא כיון דאליבא דרבי שמעון הוא דמשכחת לה אליבא דרבנן לא משכחת לה בפלוגתא לא קמיירי

ורב ספרא מתרגם אף אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה בשיתא אחי ואליבא דרבי שמעון וסימניך מת נולד וייבם מת נולד וייבם

ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות לוי ויהודה נשואין שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר וייבם לוי מת שמעון נולד זבולן וייבם יהודה מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו להו קמי יששכר וזבולן

האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה ואחותה שהיא יבמתה

למה לי ייבם יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה

משום צרה הא תינח צרה צרה דצרה מאי איכא למימר

כגון דהדר ויבמינהו נמי גד ואשר:

מתני׳ שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ורבי שמעון פוטר

היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה איסור מצוה או איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות:

גמ׳ תניא רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן:

היתה אחת מהן כו׳: הא תו למה לי היינו הך

לרבי שמעון איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי שמעון שתי אחיות לא חולצות ולא מתייבמות לגזור משום שתי אחיות דעלמא קמשמע לן:

איסור מצוה כו׳: