Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד בניסן תשפ״ב | 15 אפריל 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות לט

מדוע לא הקשה אביי על רבה מהכתובה במשנתנו שבה אין למשפחת האישה תביעת ודאי על רכושה בעוד שליבם יש תביעת ודאי (שהרכוש מוחזק ברשותו) ובכל זאת הם מחלקים את הרכוש לפי בית שמאי? כדי לענות על השאלה, הם מבינים את המשנה בצורה אחרת וטוענים שדין בית שמאי של יחלוקו לא מתייחס למקרה של הרכוש שהיה מוחזק בידי היבם. אביי מביא הסבר שלישי לשני חלקי המשנה בהבחנה בין מתי הגיע הרכוש לאישה. החלק הראשון מתייחס לרכוש שניתן לה כשהמתינה לייבום, ולכן אין ליבם טענה ברכוש. השני היה רכוש שניתן לה כשהייתה נשואה לבעל הראשון, שאז יעבור ליבם עם מות הבעל. לטענת אביי, הוויכוח בין בית שמאי לבית הלל עוסק בשאלה האם יד הבעל נחשבת כיד האשה או יותר חזק מידה של האשה. יד היבם תמיד יהיה חלש יותר מהבעל המקורי – אם כן, או שיהיה לו כוח כמו האישה או פחות. רבא מביא הסבר רביעי למשנה – החלק הראשון הוא כשהיבם עדיין לא עשה מאמר ובחלק השני עשה מאמר. לכל אחד יש הבנות שונות לגבי עמדת בית שמאי לגבי הכוח של מאמר – האם בית שמאי רק אמר שהוא חזק מספיק כדי לפטור את קרוב משפחתה (כלומר אם אחותה נפלה לייבום ליבם שאיתו עשתה מאמר). או שמא היא חזקה מספיק כדי לתת לו זכויות על רכושה? איך שמבינים את המחלוקת בדברי בית שמאי משפיע על הסכמתם עם דברי רבא או לא. רב פפא סבור שהמשנה מתאימה ביותר לקריאה של אביי, מלבד העובדה שהחלק השני עוסק באישה שמתה כאשר זה היה יכול להביא המקרה כשהיא עדיין בחיים ולגבי הפירות. המשנה קבעה שלאחר שהיבם תקיים ייבום עם האישה, היא אשתו לכל דבר ועניין – לאיזה עניין? מדוע יש צורך להזכיר זאת? באופן אידיאלי האח הבכור צריך לעשות ייבום. אבל אם לא, בית הדין שואל כל אחד מהאחים. במקרה שאף אחד לא רוצה לעשות את זה, בית המשפט חוזר לאח הבכור וכופה אותו לעשות. לא מחכים לאח שאינו פנוי כרגע לעשות ייבום אם יש אחרים שיעשו זאת. ישנן שתי גרסאות למחלוקת בין רבי יוחנן לרבי יהושע בן לוי. הגרסה הראשונה היא אם יש אח קטן שיעשה ייבום או אח גדול שיעשה חליצה, מה שעדיף. בנוסח השני כולם מסכימים שעדיף אח קטן שיעשה ייבום, אבל הוויכוח הוא לגבי חליצה ​​- האם יש העדפה לאח הגדול או שהוא ואח קטן שווים אם הם עושים רק חליצה? חלקים ממשנתנו מובאים לפי כל גרסה כדי לנסות להוכיח מי צודק אך כל הניסיונות לא מוצלחים. משנה בבכורות יג ע”א קובע שבהתחלה ייבום היה עדיף, אבל עכשיו חליצה ​​עדיפה שכן אנשים לא עושים ייבום בכווה למצווה. אבל רב עדיין סבור שהבחירה בידי האח ואיננו מכריחים אותו לעשות חליצה. רמי בר חמא סבור שהדברים השתנו שוב וייבום הוא אידיאלי. למה? הגמרא מסבירה את עמדתו שבמקור קבעו כאבא שאול שאי אפשר לקיים ייבום אלא אם כן מתכוונים לקיים את המצווה, ולא בגלל שהאח חושב שהיא יפה או סתם רוצה להינשא לה. אבל אז דגלו בשיטת חכמים שהתירו ייבום בכל מקרה, לא משנה הכוונה. מובאת ברייתא שמבוארת בשני אופנים שונים – דרך אחת כאבא שאול והשנייה כחכמים.

וקסבר אביי ידו כידה

אמר ליה רבא אי דנפלי לה כשהיא תחתיו דבעל דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה

אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר סיפא דעבד בה מאמר

וקסבר רבא מאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים

איתמר משמיה דרבי אלעזר כוותיה דרבא ואיתמר משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כוותיה דאביי

ומי אמר רבי אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר מאמר לבית שמאי אינה קונה אלא לדחות בצרה בלבד

איפוך ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך אמר לך רבי אלעזר כי אמרי אנא דלא סגי לה בגט אלא דבעי נמי חליצה לחלוק בנכסים דלא קני מי אמרי

אמר רב פפא דיוקא דמתניתין כוותיה דאביי ואף על גב דקשיא מתה

דקתני נכסים הנכנסים ויוצאים עמה מאי נכנסין ומאי יוצאין לאו נכנסין לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל לרשות האב

ואף על גב דקשיא מתה אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה לפלגו בחייה ולפירות

ותו לא מידי

כנסה הרי היא כו׳ למאי הלכתא אמר רבי יוסי בר חנינא לומר שמגרשה בגט ומחזירה

מגרשה בגט פשיטא סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי הראשון עליה בחליצה אין בגט לא קא משמע לן

מחזירה פשיטא סלקא דעתך אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה עבדה השתא תיקום עליה באיסור אשת אח קא משמע לן

ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר

ובלבד שתהא כתובתה כו׳ מאי טעמא אשה הקנו לו מן השמים

ואי לית לה מן הראשון תקינו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה

מתני׳ מצוה בגדול לייבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם

תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים או חרש או שוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם

גמ׳ איתמר ביאת קטן וחליצת גדול פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר ביאת קטן עדיפא וחד אמר חליצת גדול עדיפא

מאן דאמר ביאת קטן עדיפא דהא מצוה בייבום ומאן דאמר חליצת גדול עדיפא במקום גדול ביאת קטן לאו כלום היא

תנן לא רצה מחזירין על כל האחין מאי לאו לא רצה לייבם אלא לחלוץ וקתני מהלכין אצל האחין שמע מינה ביאת קטן עדיפא

לא לא רצה לחלוץ ולא לייבם דכוותה גבי האחין לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם אמאי חוזרים אצל הגדול למיכפייה לכפייה לדידהו כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן

תנן תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו ואי ביאת קטן עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא גדיל ומייבם

וליטעמיך ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אמאי נינטר דלמא אתי וחליץ אלא כל שהויי מצוה לא משהינן

אית דאמרי בביאה כולי עלמא לא פליגי דביאת קטן עדיפא כי פליגי בחליצת קטן

והכי איתמר חליצת קטן וחליצת גדול פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר חליצת גדול עדיפא וחד אמר כי הדדי נינהו

מאן דאמר חליצת גדול עדיפא דהא מצוה בגדול ואידך כי אמרינן מצוה בגדול לענין יבום אבל לענין חליצה כהדדי נינהו

תנן לא רצו חוזרין אצל גדול מאי לאו לא רצו לייבם אלא לחלוץ וקתני חוזרין אצל גדול ושמע מינה חליצת גדול עדיפא

לא לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם דכוותיה גבי גדול לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם אלא אמאי חוזרין אצל גדול למכפייה לכפייהו לדידהו כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן

תא שמע תלה בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו ואי סלקא דעתך חליצת גדול עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא אתי וחליץ

ולטעמיך בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו אמאי נינטר דלמא גדיל ומייבם (אי נמי אתי איהו ומייבמה) אלא כל שהויי מצוה לא שהינן

תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה עכשו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום

אמר רב אין כופין כי אתו לקמיה דרב אמר להו אי בעית חלוץ אי בעית ייבם בדידך תלא רחמנא ואם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ אי בעי חליץ אי בעי ייבם

ואף רב יהודה סבר אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית בת פלוני אקרבת ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא ניהו ואמרי ליה אי צבית ליבם יבם ואי לא איטלע לה רגליך דימינא

ואיטלע לה רגלא דימינא ושרת סיניה מעל רגלוהי וירקת באנפוהי רוקא דמתחזיא לבי דינא על ארעא

ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה

אשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה

בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה מצות יבום קודמת למצות חליצה ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום

אמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה אמר ליה רב נחמן בר יצחק אכשור דרי

מעיקרא סברי לה כאבא שאול ולבסוף סברי לה כרבנן

דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים יבמה יבא עליה מכל מקום

מאן תנא להא דתנו רבנן יבמה יבא עליה מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה

מאן תנא אמר רבי יצחק בר אבדימי אבא שאול היא והכי קאמר יבמה יבא עליה מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה לשם נוי כונסה רצה לשום אישות כונסה

נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון תלמוד לומר יבמה יבא עליה למצוה

רבא אמר אפילו תימא רבנן והכי קאמר יבמה יבא עליה מצוה שבתחלה היתה בכלל היתר רצה כונסה רצה אינו כונסה

נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון רצה כונסה רצה אינו כונסה רצה אינו כונסה

הא אגידה ביה בכדי תיפוק אלא אימא רצה כונסה רצה חולץ לה תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה

אימא רישא מצות תאכל במקום קדוש מצוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות לט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות לט

וקסבר אביי ידו כידה

אמר ליה רבא אי דנפלי לה כשהיא תחתיו דבעל דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה

אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר סיפא דעבד בה מאמר

וקסבר רבא מאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים

איתמר משמיה דרבי אלעזר כוותיה דרבא ואיתמר משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כוותיה דאביי

ומי אמר רבי אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר מאמר לבית שמאי אינה קונה אלא לדחות בצרה בלבד

איפוך ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך אמר לך רבי אלעזר כי אמרי אנא דלא סגי לה בגט אלא דבעי נמי חליצה לחלוק בנכסים דלא קני מי אמרי

אמר רב פפא דיוקא דמתניתין כוותיה דאביי ואף על גב דקשיא מתה

דקתני נכסים הנכנסים ויוצאים עמה מאי נכנסין ומאי יוצאין לאו נכנסין לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל לרשות האב

ואף על גב דקשיא מתה אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה לפלגו בחייה ולפירות

ותו לא מידי

כנסה הרי היא כו׳ למאי הלכתא אמר רבי יוסי בר חנינא לומר שמגרשה בגט ומחזירה

מגרשה בגט פשיטא סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי הראשון עליה בחליצה אין בגט לא קא משמע לן

מחזירה פשיטא סלקא דעתך אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה עבדה השתא תיקום עליה באיסור אשת אח קא משמע לן

ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר

ובלבד שתהא כתובתה כו׳ מאי טעמא אשה הקנו לו מן השמים

ואי לית לה מן הראשון תקינו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה

מתני׳ מצוה בגדול לייבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם

תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים או חרש או שוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם

גמ׳ איתמר ביאת קטן וחליצת גדול פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר ביאת קטן עדיפא וחד אמר חליצת גדול עדיפא

מאן דאמר ביאת קטן עדיפא דהא מצוה בייבום ומאן דאמר חליצת גדול עדיפא במקום גדול ביאת קטן לאו כלום היא

תנן לא רצה מחזירין על כל האחין מאי לאו לא רצה לייבם אלא לחלוץ וקתני מהלכין אצל האחין שמע מינה ביאת קטן עדיפא

לא לא רצה לחלוץ ולא לייבם דכוותה גבי האחין לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם אמאי חוזרים אצל הגדול למיכפייה לכפייה לדידהו כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן

תנן תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו ואי ביאת קטן עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא גדיל ומייבם

וליטעמיך ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אמאי נינטר דלמא אתי וחליץ אלא כל שהויי מצוה לא משהינן

אית דאמרי בביאה כולי עלמא לא פליגי דביאת קטן עדיפא כי פליגי בחליצת קטן

והכי איתמר חליצת קטן וחליצת גדול פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר חליצת גדול עדיפא וחד אמר כי הדדי נינהו

מאן דאמר חליצת גדול עדיפא דהא מצוה בגדול ואידך כי אמרינן מצוה בגדול לענין יבום אבל לענין חליצה כהדדי נינהו

תנן לא רצו חוזרין אצל גדול מאי לאו לא רצו לייבם אלא לחלוץ וקתני חוזרין אצל גדול ושמע מינה חליצת גדול עדיפא

לא לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם דכוותיה גבי גדול לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם אלא אמאי חוזרין אצל גדול למכפייה לכפייהו לדידהו כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן

תא שמע תלה בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו ואי סלקא דעתך חליצת גדול עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא אתי וחליץ

ולטעמיך בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו אמאי נינטר דלמא גדיל ומייבם (אי נמי אתי איהו ומייבמה) אלא כל שהויי מצוה לא שהינן

תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה עכשו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום

אמר רב אין כופין כי אתו לקמיה דרב אמר להו אי בעית חלוץ אי בעית ייבם בדידך תלא רחמנא ואם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ אי בעי חליץ אי בעי ייבם

ואף רב יהודה סבר אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית בת פלוני אקרבת ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא ניהו ואמרי ליה אי צבית ליבם יבם ואי לא איטלע לה רגליך דימינא

ואיטלע לה רגלא דימינא ושרת סיניה מעל רגלוהי וירקת באנפוהי רוקא דמתחזיא לבי דינא על ארעא

ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה

אשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה

בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה מצות יבום קודמת למצות חליצה ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום

אמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה אמר ליה רב נחמן בר יצחק אכשור דרי

מעיקרא סברי לה כאבא שאול ולבסוף סברי לה כרבנן

דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים יבמה יבא עליה מכל מקום

מאן תנא להא דתנו רבנן יבמה יבא עליה מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה

מאן תנא אמר רבי יצחק בר אבדימי אבא שאול היא והכי קאמר יבמה יבא עליה מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה לשם נוי כונסה רצה לשום אישות כונסה

נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון תלמוד לומר יבמה יבא עליה למצוה

רבא אמר אפילו תימא רבנן והכי קאמר יבמה יבא עליה מצוה שבתחלה היתה בכלל היתר רצה כונסה רצה אינו כונסה

נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון רצה כונסה רצה אינו כונסה רצה אינו כונסה

הא אגידה ביה בכדי תיפוק אלא אימא רצה כונסה רצה חולץ לה תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה

אימא רישא מצות תאכל במקום קדוש מצוה

גלול כלפי מעלה