יבמות מ

שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון תלמוד לומר מצות תאכל במקום קדוש מצוה

בשלמא לרבא דאמר הא מני רבנן היא הכא הכי קאמר מצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה (נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון) רצה אוכלה רצה אינו אוכלה

רצה אינו אוכלה והכתיב ואכלו אתם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין

אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה תלמוד לומר מצות תאכל במקום קדוש מצוה

אלא לרב יצחק בר אבדימי דאמר אבא שאול היא הכא מאי תרי גווני איכא

וכי תימא רצה לתאבון אוכלה רצה אכילה גסה אוכלה אכילה גסה מי שמה אכילה והאמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור מלא תענה

אלא רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה

והכתיב לא תאפה חמץ חלקם ואמר ריש לקיש ואפילו חלקם לא תאפה חמץ אלא רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה

האי חלוט היכי דמי אי מצה היא הא מצה היא ואי לא מצה היא מצות אמר רחמנא

לא לעולם אימא לך מצה היא ולהכי תנא ביה קרא לעכב

אלא חלוט מצה היא דקאמרינן למאי הלכתא לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אף על פי דחלטיה מעיקרא כיון דהדר אפייה בתנור לחם עוני קרינא ביה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח:

מתני׳ החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה ואם יש שם אב נכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב:

גמ׳ פשיטא סלקא דעתך אמינא חליצה במקום יבום קיימא ונשקול כולהו נכסי קא משמע לן

אי הכי הרי הוא כאחד מן האחים אינו אלא כאחד מן האחים מיבעי ליה

אלא סלקא דעתך אמינא הואיל ואפסדה מיבום לקנסיה קא משמע לן:

אם יש שם אב: דאמר מר אב קודם לכל יוצאי ירכו:

הכונס את יבמתו וכו׳: מאי טעמא יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם:

רבי יהודה אומר וכו׳: אמר עולא הלכה כרבי יהודה וכן אמר רבי יצחק נפחא הלכה כרבי יהודה

ואמר עולא ואיתימא רבי יצחק נפחא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב והיה הבכור אשר תלד כבכור מה בכור אין לו בחיי האב אף האי נמי אין לו בחיי האב

אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת האב

מידי יקום על שם אביו כתיב יקום על שם אחיו כתיב ולא על שם אביו

אימא היכא דליכא אב דלשקול נחלה תתקיים מצות יבום היכא דאיכא אב [דלא] שקיל נחלה לא תתקיים מצות יבום

מידי יבום בנחלה תלה רחמנא יבומי מיבמי ואי איכא נחלה שקולי ואי לא לא שקיל

יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר הלכה כרבי יהודה אמר ליה פוק קרי קרייך לברא אין הלכה כרבי יהודה

תני תנא קמיה דרב נחמן אין הלכה כרבי יהודה אמר ליה אלא כמאן כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים

אמר ליה אסמייה אמר ליה לא את הלכה אתנייך ומוקשה הוא דאקשי לך ואפכת ולמאי דאפכת שפיר אפכת:

מתני׳ החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו

הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין

והיא אסורה באביו ובאבי אביו ובבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:

גמ׳ איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה או לא

בערוה דאורייתא גזרו בהו רבנן שניות בחלוצה לא גזרו רבנן שניות או דלמא לא שנא

תא שמע הוא אסור באמה ובאם אמה ואילו אם אם אמה לא קתני

דלמא היינו טעמא דלא תני משום דקבעי למיתני סיפא והאחין מותרין ואי תנא אם אם אמה הוה אמינא האחין מותרין דוקא באם אם אמה אבל באם אמה ובאמה לא

וליתני אם אם אמה וליתני האחין מותרין בכולן קשיא

תא שמע היא אסורה באביו ובאבי אביו קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בנו

לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו

תא שמע ובבן בנו מאי לאו משום חולץ דהויא לה (משום) אשת אבי אביו

לא משום מיתנא והויא לה אשת אחי אבי אביו

הא אמימר מכשר באשת אחי אבי אביו

אמימר מוקי לה בבר ברא דסבא

אי הכי היינו אחיו ובן אחיו תנא אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם

תא שמע דתני רבי חייא ארבע מדברי תורה וארבע מדברי סופרים אב ובנו אחיו ובן אחיו מדברי תורה אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו מדברי סופרים

קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ והויא לה כלת בנו

לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו

תא שמע אבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בתו

לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו

תא שמע ובן בנו מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אביו

לא משום מיתנא והויא לה אשת אחי אבי אביו

והא אמימר מכשיר באשת אחי אבי אביו אמימר מוקים לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה

תא שמע ובבן בתו מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אמו

לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אמו והא גבי שניות דערוה לא גזרו

אלא לאו משום חולץ ושמע מינה גזרו שניות בחלוצה שמע מינה:

מותר אדם וכו׳: אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מאי טעמא באיסורה קיימא

אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה

אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא אמאי מותר

לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן דאמר בין הוא בין אחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת

אמר לך רבי יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים

מאי שנא האי ומאי שנא האי