הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
יבמות מו
זה הדף של יום שישי, שביעי של פסח. לצפייה בדף של חמישי, לחצו כאן.
רב אמר שמי שקונה עבד כנעני מעובד כוכבים אין לו עדיין זכויות מלאות בעבד ולכן אם העבד טובל לשם גיור, הוא נחשב כיהודי ומשוחרר מעבדות. למה? מובאת סתירה לדבריו והסתירה נפתרת. רב אויא מצמצם דבריו כדי להוציא מקרה שבו קונים את העבד ישירות מהעבד עצמו, אך מעלים קושי נגדו. עבד כנעני צריך למול ולטבול לשם עבדות. כדי למנוע מהעבד להשתחרר בתהליך הטבילה (אם מתכוון לגיור), מציע שמואל להראות בעלותו עליו כשמכניסים אותו למקווה, להבהיר שהוא טובל לשם מצווה. מסופר על אירוע טבילה שבו קיימו דבר זה. כשהגיע רבי חייא בר אבא לעיר מסוימת, הוא ראה מספר דברים שאנשים לא עשו כמו שצריך. היו להם נשים יהודיות שהתעברו מגברים שנימולו לשם גיור אך עדיין לא טבלו. יהודים שתו יין שנמזג על ידי עובדי כוכבים ואכלו תורמוסים שבושלו על ידי עובדי כוכבים. לאחר התייעצות עם רבי יוחנן, הוא נזף בעם על כל המעשים הללו. מה היה בעייתי בכל אחד מהם? יש ויכוח משולש לגבי פעולות גיור חלקיות – מל ולא טבל, טבל ולא מל – האם נחשב ליהודי או לא? על מה מתבססת כל דעה? כפי מי פוסקים?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
גוי גופא לא קני ליה מאי דקני ליה הוא דמקני ליה לישראל וכיון דקדם וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשעבודיה
כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד
מתיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לפניה אין לאחריה לא
אמר רבא לפניה בין בסתם בין במפורש לאחריה במפורש אין בסתם לא
אמר רב אויא לא שנו אלא בלוקח מן הגוי אבל גוי גופיה קני
דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה
ולא הם קונים מכם למאי אילימא למעשה ידיו אטו גוי לא קני ליה לישראל למעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה הגוי אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא אתם קונין מהם אפילו גופיה
פריך רב אחא אימא בכספא ובטבילה קשיא
אמר שמואל וצריך לתקפו במים
כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבולי מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא בריה דרבא אמר להו חזו דמינייכו קבעית ליה רמו ליה ארויסא בצואריה ארפו ליה וצמצמו ליה
ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים ולימא להו לשם בן חורין אני טובל בהדי דדלי רישיה ממיא אנחו ליה זולטא דטינא ארישיה ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך
אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא
אמר ליה איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מילתא הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא
רבי חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו וחזא חמרא דישראל דמזגי גוים ושתו ישראל וחזא תורמוסין דשלקי גוים ואכלי ישראל ולא אמר להו ולא מידי
אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה צא והכרז על בניהם שהם ממזרים ועל יינם משום יין נסך ועל תורמוסן משום בישולי גוים לפי שאינן בני תורה
על בניהן שהם ממזרים רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אין גר עד שימול ויטבול וכיון דלא טביל גוי הוא ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר
ועל יינם משום יין נסך משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
ועל תורמוסן משום בשולי גוים לפי שאינן בני תורה הא בני תורה שרי והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גוים והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי ויש בו משום בשולי גוים
רבי יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין בו משום בשולי גוים וטעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי
תנו רבנן גר שמל ולא טבל רבי אליעזר אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל רבי יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול
ורבי יהושע נמי נילף מאבות ורבי אליעזר נמי נילף מאמהות וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר
והתניא רבי אליעזר אומר מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין נאמר פסח במצרים ונאמר פסח בדורות מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין
אמר ליה רבי עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר אמר ליה אף על פי שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה
אלא
בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל רבי אליעזר יליף מאבות ורבי יהושע באבות נמי טבילה הוה
מנא ליה אילימא מדכתיב לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה
ודלמא נקיות בעלמא
אלא מהכא ויקח משה את הדם ויזרק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה
ורבי יהושע טבילה באמהות מנלן סברא הוא דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים
מאן חכמים רבי יוסי
דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אין מטבילין
לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי יהודה ורבי יוסי אומר אין מטבילין
אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת פשיטא כיון דאמר רבי יהודה בחדא סגיא היכא דמל לפנינו מטבילין מאי לפיכך
מהו דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר וטבילה בשבת לא דקא מתקן גברא קא משמע לן דרבי יהודה או הא או הא בעי
רבי יוסי אומר אין מטבילין פשיטא דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן תקוני גברא בשבת לא מתקנינן
מהו דתימא לרבי יוסי מילה עיקר והתם הוא דלא הואי מילה בפנינו אבל היכא דהויא מילה בפנינו אימא ליטבל זה בשבתא קא משמע לן דרבי יוסי תרתי בעי
אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני רבי אושעיא ברבי חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל אמר ליה שהי כאן עד למחר ונטבלינך
שמע מינה תלת שמע מינה גר צריך שלשה ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה ונימא שמע מינה נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה
תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו מנין תלמוד לומר וכי יגור אתך גר בארצכם
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
להעמיק בדף
יבמות מו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
גוי גופא לא קני ליה מאי דקני ליה הוא דמקני ליה לישראל וכיון דקדם וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשעבודיה
כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד
מתיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לפניה אין לאחריה לא
אמר רבא לפניה בין בסתם בין במפורש לאחריה במפורש אין בסתם לא
אמר רב אויא לא שנו אלא בלוקח מן הגוי אבל גוי גופיה קני
דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה
ולא הם קונים מכם למאי אילימא למעשה ידיו אטו גוי לא קני ליה לישראל למעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה הגוי אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא אתם קונין מהם אפילו גופיה
פריך רב אחא אימא בכספא ובטבילה קשיא
אמר שמואל וצריך לתקפו במים
כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבולי מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא בריה דרבא אמר להו חזו דמינייכו קבעית ליה רמו ליה ארויסא בצואריה ארפו ליה וצמצמו ליה
ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים ולימא להו לשם בן חורין אני טובל בהדי דדלי רישיה ממיא אנחו ליה זולטא דטינא ארישיה ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך
אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא
אמר ליה איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מילתא הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא
רבי חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו וחזא חמרא דישראל דמזגי גוים ושתו ישראל וחזא תורמוסין דשלקי גוים ואכלי ישראל ולא אמר להו ולא מידי
אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה צא והכרז על בניהם שהם ממזרים ועל יינם משום יין נסך ועל תורמוסן משום בישולי גוים לפי שאינן בני תורה
על בניהן שהם ממזרים רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אין גר עד שימול ויטבול וכיון דלא טביל גוי הוא ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר
ועל יינם משום יין נסך משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
ועל תורמוסן משום בשולי גוים לפי שאינן בני תורה הא בני תורה שרי והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גוים והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי ויש בו משום בשולי גוים
רבי יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין בו משום בשולי גוים וטעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי
תנו רבנן גר שמל ולא טבל רבי אליעזר אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל רבי יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול
ורבי יהושע נמי נילף מאבות ורבי אליעזר נמי נילף מאמהות וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר
והתניא רבי אליעזר אומר מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין נאמר פסח במצרים ונאמר פסח בדורות מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין
אמר ליה רבי עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר אמר ליה אף על פי שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה
אלא
בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל רבי אליעזר יליף מאבות ורבי יהושע באבות נמי טבילה הוה
מנא ליה אילימא מדכתיב לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה
ודלמא נקיות בעלמא
אלא מהכא ויקח משה את הדם ויזרק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה
ורבי יהושע טבילה באמהות מנלן סברא הוא דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים
מאן חכמים רבי יוסי
דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אין מטבילין
לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי יהודה ורבי יוסי אומר אין מטבילין
אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת פשיטא כיון דאמר רבי יהודה בחדא סגיא היכא דמל לפנינו מטבילין מאי לפיכך
מהו דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר וטבילה בשבת לא דקא מתקן גברא קא משמע לן דרבי יהודה או הא או הא בעי
רבי יוסי אומר אין מטבילין פשיטא דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן תקוני גברא בשבת לא מתקנינן
מהו דתימא לרבי יוסי מילה עיקר והתם הוא דלא הואי מילה בפנינו אבל היכא דהויא מילה בפנינו אימא ליטבל זה בשבתא קא משמע לן דרבי יוסי תרתי בעי
אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני רבי אושעיא ברבי חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל אמר ליה שהי כאן עד למחר ונטבלינך
שמע מינה תלת שמע מינה גר צריך שלשה ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה ונימא שמע מינה נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה
תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו מנין תלמוד לומר וכי יגור אתך גר בארצכם
