Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ל׳ בניסן תשפ״ב | 1 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות נה

הדף היום מוקדש על ידי עדי לוי איתן לרפואה שלמה ומהירה של חנה-שרה בת אסתר.

הדף היום מוקדש ע”י רושל חייפץ לכבוד אמה, חנה בת רב משה וציפורה משבאום. יהי זכרה ברוך. 

האסור של אחות אשת איש חל על אחותה מאמה או אביה. מאיפה זה נלמד? לאחר ניסיון לא מוצלח ללמוד את זה מאחותו (שניהם) או מדודתו  (רק מהאב – כשאביו ואחיו הם אחים מהאב), הוא נדרש  מאשת אחיו האסורה הן דרך האם והן דרך האב. מאיפה אנו יודעים שאשת אחיו היא אסורה משני הצדדים? היא נדרשת ממילים מיותרות בויקרא יח:טז. הגמרא מציעה דרשות אפשריות אחרות מהמילים המיותרות בפסוק, אך בסופו של דבר, הסיקה שאת כל אלו ניתן ללמוד מפסוקים אחרים ולכן משמשת זו ללמד מהאם ומהאב. אם כן, מדוע לא נגיד שהייבום חל גם על אחיו מהאם? מובאת סדרת דרשות על פסוקים מהפסוקים של יחסים אסורים. מדוע כרת מוזכר בפסוק על  אחותו (ויקרא כו:יז) כאשר ניתן היה ללמוד חיוב כרת מהפסוק סיכום בפרשת אחרי מות (ויקרא יח:כט)? רבי יוחנן לומד מזה שאם תעשה כמה פעולות אסורות בשוגג עם אנשים שנאסרו עליך בהעלם אחד (רק נתברר לאחר כולם שזה אסור), חייבים להביא קורבן חטאת נפרד לכל אחד. רבי יצחק לומד משם שמקבלים כרת אבל לא מלקות, גם אם הזהירו אותך שתקבל מלקות. הוא לומד קורבנות חטאת נפרדים מהפסוק על נידה. למה פסוק אחד אומר “ערירים יהיו” ואחר אומר “ערירים תמות”? כל אחד מתייחס למצב אחר – שבו היו לך ילדים לפני העבירה או שלא היו לך ילדים. למה צריך את שניהם? מהיכן נדרש כי חייבי לאוים בעריות, חייבי לאוים עם כהנים, איסורי עשה – כולם חייבים בעראה? מניין לומדים שהעראה עובד לקיום מצוות ייבום או קידושין (יש כאלה שמסבירים שמדובר בנישואים). מדוע המונח “שכבת זרע” מוזכר על בפסוקים על שפחה חרופה, אשת איש וסוטה? כל אחד בא להוציא מקרה מסוים. מהי ההגדרה של העראה? מובאות דעות שונות.

אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות מנלן יליף מאחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם

ולילף מדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם מסתברא מאחותו הוה ליה למילף שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו

אדרבה מדודתו הוה ליה למילף שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין אלא מאשת אח ילפינן דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו

ואשת אח גופה מנא לן דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם

אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם

או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם

נראה למי דומה דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב או כלך לדרך זו דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו

תלמוד לומר ערות אחיך היא בין מן האב בין מן האם

ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא

ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה

יש לה בנים לאחר מיתת בעלה לא צריכא קרא מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת הא יש לה בנים אסורה

ודלמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם אי נמי אין לה בנים מצוה יש לה בנים רשות

אי נמי אין לה בנים אין יש לה בנים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה

כתב קרא אחרינא ערות אחיו גלה

ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר קרא היא בהוייתה תהא

אחותו דכתב בה כרת למה לי

לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

ולרבי יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות לחלק מנלן

נפקא ליה מואל אשה בנדת טומאתה לחייב על כל אשה ואשה

דודתו דכתב בה רחמנא ערירים יהיו למה לי לכדרבה דרבה רמי כתיב ערירים יהיו וכתיב ערירים ימתו הא כיצד יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי

ואיצטריך למכתב ערירים יהיו ואיצטריך למכתב ערירים ימתו דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוה אמינא עד חטאיה אבל מחטאיה ואילך לא כתב רחמנא ערירים ימתו ואי כתב רחמנא ערירים ימתו הוה אמינא מחטאיה ואילך אבל מעיקרא לא צריכא

העראה דחייבי לאוין מנלן

מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה

אדרבה מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה אמר רב אשי אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה

העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא קיחה קיחה

דחייבי עשה מנלן

אתיא ביאה ביאה

יבמה לשוק מנלן אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה

אלא יבמה ליבם מנלן אתיא ביאה ביאה

אשה לבעלה מנלן אתיא קיחה קיחה

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה שכבת זרע באשת איש שכבת זרע בסוטה

דשפחה חרופה כדאמרן דאשת איש פרט למשמש מת

הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה דסלקא דעתך אמינא [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קא משמע לן

דסוטה למה לי לכדתניא שכבת זרע פרט לדבר אחר מאי דבר אחר אמר רב ששת פרט לשקינא לה שלא כדרכה אמר ליה רבא משכבי אשה כתיב

אלא אמר רבא פרט לשקינא לה דרך אברים אמר ליה אביי פריצותא אסר רחמנא

אלא אמר אביי פרט לשקינא לה בנשיקה הניחא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה אלא למאן דאמר זו נשיקה מאי איכא למימר

אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים ואיצטריך סלקא דעתך אמינא בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קא משמע לן

אמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחוק הבשר

כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה מתיב רב ששת שכבת זרע אינו חייב אלא על ביאת המירוק מאי לאו מירוק גיד לא מירוק עטרה

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אמרו ליה והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי אמר להו או איהו שקראי או אנא שקרי

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אדרבה בר בר חנה ודאי פליג אדשמואל מי לימא פליג

לא מנשיקה ועד הכנסת עטרה העראה קרי לה

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה גמר ביאה גמר ביאה ממש

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות נה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות נה

אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות מנלן יליף מאחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם

ולילף מדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם מסתברא מאחותו הוה ליה למילף שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו

אדרבה מדודתו הוה ליה למילף שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין אלא מאשת אח ילפינן דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו

ואשת אח גופה מנא לן דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם

אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם

או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם

נראה למי דומה דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב או כלך לדרך זו דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו

תלמוד לומר ערות אחיך היא בין מן האב בין מן האם

ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא

ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה

יש לה בנים לאחר מיתת בעלה לא צריכא קרא מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת הא יש לה בנים אסורה

ודלמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם אי נמי אין לה בנים מצוה יש לה בנים רשות

אי נמי אין לה בנים אין יש לה בנים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה

כתב קרא אחרינא ערות אחיו גלה

ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר קרא היא בהוייתה תהא

אחותו דכתב בה כרת למה לי

לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

ולרבי יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות לחלק מנלן

נפקא ליה מואל אשה בנדת טומאתה לחייב על כל אשה ואשה

דודתו דכתב בה רחמנא ערירים יהיו למה לי לכדרבה דרבה רמי כתיב ערירים יהיו וכתיב ערירים ימתו הא כיצד יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי

ואיצטריך למכתב ערירים יהיו ואיצטריך למכתב ערירים ימתו דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוה אמינא עד חטאיה אבל מחטאיה ואילך לא כתב רחמנא ערירים ימתו ואי כתב רחמנא ערירים ימתו הוה אמינא מחטאיה ואילך אבל מעיקרא לא צריכא

העראה דחייבי לאוין מנלן

מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה

אדרבה מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה אמר רב אשי אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה

העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא קיחה קיחה

דחייבי עשה מנלן

אתיא ביאה ביאה

יבמה לשוק מנלן אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה

אלא יבמה ליבם מנלן אתיא ביאה ביאה

אשה לבעלה מנלן אתיא קיחה קיחה

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה שכבת זרע באשת איש שכבת זרע בסוטה

דשפחה חרופה כדאמרן דאשת איש פרט למשמש מת

הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה דסלקא דעתך אמינא [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קא משמע לן

דסוטה למה לי לכדתניא שכבת זרע פרט לדבר אחר מאי דבר אחר אמר רב ששת פרט לשקינא לה שלא כדרכה אמר ליה רבא משכבי אשה כתיב

אלא אמר רבא פרט לשקינא לה דרך אברים אמר ליה אביי פריצותא אסר רחמנא

אלא אמר אביי פרט לשקינא לה בנשיקה הניחא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה אלא למאן דאמר זו נשיקה מאי איכא למימר

אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים ואיצטריך סלקא דעתך אמינא בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קא משמע לן

אמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחוק הבשר

כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה מתיב רב ששת שכבת זרע אינו חייב אלא על ביאת המירוק מאי לאו מירוק גיד לא מירוק עטרה

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אמרו ליה והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי אמר להו או איהו שקראי או אנא שקרי

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אדרבה בר בר חנה ודאי פליג אדשמואל מי לימא פליג

לא מנשיקה ועד הכנסת עטרה העראה קרי לה

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה גמר ביאה גמר ביאה ממש

גלול כלפי מעלה