הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
יבמות נו
השיעור היום מוקדש ע”י דויד ומיצי גפן לזכר נשמת אביה של דויד, ד”ר אברהם גפן.
השיעור היום מקודש לעילוי נשמת הרב אהרון ליכטנשטיין זצ”ל.
רב ושמואל חלוקים בשאלה האם ייבום שמתבצע בצורה חלשה יותר (למשל, אם היה שוגג) יעיל באופן מלא או רק חלקי (כלומר, אולי לא מותר לה לאכול תרומה אם הוא כהן). האם הוויכוח שלהם הוא במקרה שהיא נפלה לייבום מאירוסין או מנישואין? מובאות שתי גרסאות שונות של הוויכוח ולפי כל גרסה מובאת אמירה של שמואל כדי להראות או שהוא עקבי בשיטתו או שהוא סותר את עצמו, ומובא מקור תנאי להעלות קושי נגד שיטת שמואל. לפי הגרסה הראשונה יש פתרון לקושי, אבל לפי השני אין פתרון. כיוון שהברייתא שהובאה כקושיה נגד שמואל דנה בדין של כהן שהתחרש בין אירוסין לנישואין, ברייתא אחרת בונה על אותו מקרה – אף על פי שהאשה אינה יכולה לאכול תרומה, אם יש להם ילד, אז היא יכולה. מה אם הילד מת? רבי נתן וחכמים חלוקים בשאלה אם היא יכולה להמשיך אכול תרומה או לא. מה ההיגיון מאחורי כל גישה? רבה ורב יוסף מסבירים בדרכים אחרות ואביי מקשה עליהם. רב ששת מנסה להוכיח מלשון משנתנו “וכן… או פסולות (לכהונה), והכוונה היא ל”בין בשוגג ובין במזיד, באונס בין ברצון” שאישה שהייתה נשואה לישראל ונאנסה לא יכולה להתחתן עם כהן. אבל בסופו של דבר, מילה זו “וכן” מתייחסת לדין אחר במשנה ולא ניתן להשתמש בה כדי להוכיח זאת. רבא אמר שאם כהן חוזר לאשתו לאחר שנאנסה וקיים עמה יחסים, מקבל מלקות על קיום יחסים עם זונה. מדוע אינו מקבל מלקות על טומאה? ואולי הוא כן לוקה משום טומאה? מובא גרסה אחרת של דברי רבא – הוא לוקה על טומאה ולא זונה כי מי שנאנסה אינה נחשבת לזונה. אם בת כהן היא גרושה ונישאת לכהן, או כל אישה אחרת שאסור לה להינשא לכהן, אינה יכולה עוד לאכול תרומה. מה אם היא הייתה רק מאורסת לו? מה אם היא היתה מאורסת ואז הוא מת או התגרש ממנה עוד לפני שהם התחתנו?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור עליה ופליג אדשמואל
אחד המערה ואחד הגומר קנה מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש בנכסי אחיו ולפוטרה מן הייבום
מן הנשואין לדברי הכל אכלה דהא הות קאכלה מעיקרא כי פליגי מן האירוסין רב אמר אוכלת דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד
ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקמיה במקום בעל לאלומי מבעל לא
ואזדא שמואל לטעמיה דאמר רב נחמן אמר שמואל כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל וכל שאין הבעל מאכיל יבם אינו מאכיל
מיתיבי בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת ובזו יפה כח היבם מכח הבעל
בשלמא לרב ניחא אלא לשמואל קשיא
אמר לך שמואל אימא הכי ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה כנס ואחר כך נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת
ומאי בזו דאילו בעל חרש מעיקרא לא אוכלת ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה
ואיכא דאמרי מן האירוסין דברי הכל לא אכלה דהא לא אכלה בחיי בעל
כי פליגי מן הנשואין רב אמר אוכלת דהא הות אכלה מעיקרא ושמואל אמר אינה אוכלת כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד לדברים האמורים בפרשה אבל לכל מילי לא
והאמר רב נחמן אמר שמואל כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה אין היבם מאכיל בה
מיתיבי בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת ובזו יפה כח יבם מכח בעל בשלמא לרב מתרץ כדתריץ מעיקרא אלא לשמואל קשיא קשיא
תנו רבנן בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת נולד לה בן אוכלת מת הבן רבי נתן אומר אוכלת וחכמים אומרים אינה אוכלת
מאי טעמא דרבי נתן אמר רבה הואיל שכבר אכלה אמר ליה אביי אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה תיכול שכבר אכלה אלא כיון דמית ליה פקע ליה קדושתיה מינה הכא נמי כיון דמית ליה פקע קדושתיה מינה
אלא אמר רב יוסף קסבר רבי נתן נשואי חרש מאכילין בתרומה ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש אמר ליה אביי אי הכי נולד לה בן למה לי משום רבנן
וליפלוג רבי נתן עלייהו ברישא שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו והדר פליג עלייהו אי הכי ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת קשיא
וכן הבא על אחת מכל העריות אמר רב עמרם הא מלתא אמר לן רב ששת
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה ותנא תונא וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות
מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד ולא שנא באונס ולא שנא ברצון וקתני פסלה
לא מאי וכן אהעראה העראה דמאן אילימא דעריות למימרא דעריות ילפינן מיבמה אדרבה יבמה ילפינן מעריות דעיקר העראה בעריות כתיב
אלא מאי וכן אשלא כדרכה דעריות אדרבה עיקר משכבי אשה בעריות כתיב
אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין
אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה משום זונה אין משום טומאה לא אימא אף משום זונה
מתיב רבי זירא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה אסורה ואי זו זו אשת כהן
ולאו הבא מכלל עשה עשה
אמר רבה הכל היו בכלל זונה כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא
ואיכא דאמרי אמר רבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה משום טומאה אין משום זונה לא אלמא באונס לא קרינא ביה זונה
מתיב רבי זירא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן ולאו הבא מכלל עשה עשה
אמר רבא הכל היו בכלל אחרי אשר הטמאה כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא
מתני׳ אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין
נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות
גמ׳ תניא אמר רבי מאיר קל וחומר ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לא כל שכן
אמרו לו לא אם אמרת בקידושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו להאכיל במקום אחר
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון
לרבי מאיר דאמר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה הא נמי לא אכלה לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
יבמות נו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור עליה ופליג אדשמואל
אחד המערה ואחד הגומר קנה מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש בנכסי אחיו ולפוטרה מן הייבום
מן הנשואין לדברי הכל אכלה דהא הות קאכלה מעיקרא כי פליגי מן האירוסין רב אמר אוכלת דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד
ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקמיה במקום בעל לאלומי מבעל לא
ואזדא שמואל לטעמיה דאמר רב נחמן אמר שמואל כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל וכל שאין הבעל מאכיל יבם אינו מאכיל
מיתיבי בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת ובזו יפה כח היבם מכח הבעל
בשלמא לרב ניחא אלא לשמואל קשיא
אמר לך שמואל אימא הכי ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה כנס ואחר כך נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת
ומאי בזו דאילו בעל חרש מעיקרא לא אוכלת ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה
ואיכא דאמרי מן האירוסין דברי הכל לא אכלה דהא לא אכלה בחיי בעל
כי פליגי מן הנשואין רב אמר אוכלת דהא הות אכלה מעיקרא ושמואל אמר אינה אוכלת כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד לדברים האמורים בפרשה אבל לכל מילי לא
והאמר רב נחמן אמר שמואל כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה אין היבם מאכיל בה
מיתיבי בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת ובזו יפה כח יבם מכח בעל בשלמא לרב מתרץ כדתריץ מעיקרא אלא לשמואל קשיא קשיא
תנו רבנן בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת נולד לה בן אוכלת מת הבן רבי נתן אומר אוכלת וחכמים אומרים אינה אוכלת
מאי טעמא דרבי נתן אמר רבה הואיל שכבר אכלה אמר ליה אביי אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה תיכול שכבר אכלה אלא כיון דמית ליה פקע ליה קדושתיה מינה הכא נמי כיון דמית ליה פקע קדושתיה מינה
אלא אמר רב יוסף קסבר רבי נתן נשואי חרש מאכילין בתרומה ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש אמר ליה אביי אי הכי נולד לה בן למה לי משום רבנן
וליפלוג רבי נתן עלייהו ברישא שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו והדר פליג עלייהו אי הכי ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת קשיא
וכן הבא על אחת מכל העריות אמר רב עמרם הא מלתא אמר לן רב ששת
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה ותנא תונא וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות
מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד ולא שנא באונס ולא שנא ברצון וקתני פסלה
לא מאי וכן אהעראה העראה דמאן אילימא דעריות למימרא דעריות ילפינן מיבמה אדרבה יבמה ילפינן מעריות דעיקר העראה בעריות כתיב
אלא מאי וכן אשלא כדרכה דעריות אדרבה עיקר משכבי אשה בעריות כתיב
אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין
אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה משום זונה אין משום טומאה לא אימא אף משום זונה
מתיב רבי זירא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה אסורה ואי זו זו אשת כהן
ולאו הבא מכלל עשה עשה
אמר רבה הכל היו בכלל זונה כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא
ואיכא דאמרי אמר רבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה משום טומאה אין משום זונה לא אלמא באונס לא קרינא ביה זונה
מתיב רבי זירא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן ולאו הבא מכלל עשה עשה
אמר רבא הכל היו בכלל אחרי אשר הטמאה כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא
מתני׳ אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין
נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות
גמ׳ תניא אמר רבי מאיר קל וחומר ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לא כל שכן
אמרו לו לא אם אמרת בקידושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו להאכיל במקום אחר
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון
לרבי מאיר דאמר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה הא נמי לא אכלה לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה
