Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״א באייר תשפ״ב | 12 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות סו

המצגת בפורמט pdf

הדף היום מוקדש ע”י פרי רוזנפלד לזכר נשמת ישעיה זאב הכהן.

הגמרא עושה ניסיון אחרון להפריך את הדעה שנשים באמת אינן חייבות בפריה ורבייה על ידי הבאת מקרה של חצי שפחה/חצי חורין שהכריחו בעלה לשחרר אותה, כנראה בגלל שלא יכלה להתחתן ולהביא ילדים לעולם. אבל רב נחמן בר יצחק הסביר את הסיבה אחרת – מאחר שלא יכלה להינשא, גברים ניצלו אותה והפכו אותה לזונה ולכן קבעו שעל האדון לשחררה, ואז אין הוכחה שנשים חייבות בפריה ורבייה. אם מי שאסורה להתחתן עם כהן מתחתנת איתו בכל מקרה, היא לא יכולה לאכול תרומה. אבל האם עבדים שלה יכולים לאכול תרומה? המשנה מבחינה בין שני סוגים שונים של רכוש שהיא מביאה לנישואין – נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג. מה ההבדל ביניהם ולמה זה משפיע על היכולת שלהם לאכול תרומה? כיון שכל רכוש האישה נחשב לרשות הבעל בזמן שהם נשואים לעניין אכילת תרומה, מדוע עבדי מלוג אינם יכולים לאכול תרומה? מובאות שלוש תשובות שונות. האחד סובר שזה לפי דין תורה – שכן זכויות לאכילת תרומה של נכסי מלוג מגיעות דרך האישה והאישה עצמה אינה יכולה לאכול תרומה ולכן גם נכסיה אינם יכולים. שתי התשובות האחרות מניחות שעל פי דין תורה העבד יכול לאכול תרומה אך הרבנים אסרו זאת משום גזירה. אפשרות אחת היא כי אם עבדה לא יכול לאכול והיא לא יכולה, זה יגרום לאישה לרדת בעיני בעלה והוא יגרשה. לדעה השנייה, זה נובע מחשש במקרה של בת כהן שלאחר שנישאה לכהן ומת הכהן. כשתחזור לבית אביה יחשוב העבד בטעות שהוא יכול להמשיך לאכול תרומה כמו שאכל מקודם שהיה בבית אביה וגם בבית בעלה. אם אישה הביאה לנישואין רכוש של צאן ברזל המוערך בסכום מסוים, האם היא יכולה לדרוש אותם בחזרה עם מות הבעל או גירושין או שהיא מקבלת רק את הערך הכספי? זה מחלוקת בין רב יהודה לרבי אמי. מה הסיבה מאחורי כל דעה ואיזה מקורות מובאים לתמוך בכל שיטה. איך אנחנו פוסקים?

אחוותא

ולא מיפקדי והאמר רב אחא בר רב קטינא אמר רבי יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין אמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה

הדרן עלך הבא על יבמתו

מתני׳ אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו

ואלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אף על פי שהוא חייב במזונותן הרי אלו לא יאכלו בתרומה ואלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה

גמ׳ ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה אמאי להוי כקנינו שקנה קנין דתניא מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו

ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו קנינו שקנה קנין אוכל

כל האוכל מאכיל כל שאין אוכל אינו מאכיל

ולא והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין התם פומייהו כאיב להו

והרי ממזר שאין אוכל ומאכיל

אמר רבינא קנין אוכל קאמר קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל

ורבא אמר מדאורייתא מיכל אכלי ורבנן הוא דגזרי בהו כדי שתאמר אני איני אוכלת עבדי אינן אוכלין זונה היא אצלו הלכך אתי לאפוקה

רב אשי אמר גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה

אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה

אלא אמר רב אשי באלמנה כהנת דאתיא לאורויי מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא אינסבי ליה להאי אכלי בתרומה דגבראי והשתא הדרי לי למילתיה קמייתא ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה לנפשה חללה השתא שויתה לנפשה חללה

תינח אלמנה כהנת אלמנה בת ישראל מאי איכא למימר באלמנותה לא פליגי רבנן

איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמר

הדין עמה ורב אמי אמר הדין עמו

רב יהודה אמר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוי רבי אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל וחייב באחריותן יאכלו אמר רב ספרא מי קתני והן שלו הואיל וחייב באחריותן קתני ולעולם לאו דידיה נינהו

וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה והתנן ישראל ששכר פרה מכהן הרי זה יאכילנה כרשיני תרומה כהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה

ותסברא נהי נמי דמחייב בגנבה ואבדה באונסיה בכחשה ובנפחת דמיה מי מיחייב הא לא דמיא אלא לסיפא ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה אבל כהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה

יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה דרב נחמן ויתבי וקאמרי תניא כותיה דרב יהודה ותניא כותיה דרבי אמי תניא כותיה דרבי אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה

תניא כותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות

אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה אמר ליה רבא לרב נחמן והתניא כותיה דרבי אמי אף על גב דתניא כותיה דרבי אמי מסתברא טעמא דרב יהודה משום שבח בית אביה

ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא

אמר רבא קנייה מיתנא אמר ליה נאנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה אמר ליה מי לא מודה רב יהודה דמחוסר גוביינא וכיון דמחוסר גוביינא ברשותיה קאי

רבא לטעמיה דאמר רבא הקדש חמץ

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

thumbnail יבמות

פרק ז: חומרי עזר למסכת יבמות (סו – סז)

לקראת לימוד מסכת יבמות, צוות הדרן יצרו מצגות להמחיש את המקרים השונים העולים במסכת. לפרק א לפרק ב לפרק ג לפרק ד לפרק ה לפרק ו הורדות לפרק ז: יבמות סו יבמות סז יש להוריד את הקובץ ולפתוח עם קורא קבצים (כדוגמת אדובי אפשר להוריד כאן בחינם) לא לגלול מטה אלא ללחוץ לדף הבא, או…

יבמות סו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות סו

אחוותא

ולא מיפקדי והאמר רב אחא בר רב קטינא אמר רבי יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין אמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה

הדרן עלך הבא על יבמתו

מתני׳ אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו

ואלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אף על פי שהוא חייב במזונותן הרי אלו לא יאכלו בתרומה ואלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה

גמ׳ ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה אמאי להוי כקנינו שקנה קנין דתניא מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו

ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו קנינו שקנה קנין אוכל

כל האוכל מאכיל כל שאין אוכל אינו מאכיל

ולא והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין התם פומייהו כאיב להו

והרי ממזר שאין אוכל ומאכיל

אמר רבינא קנין אוכל קאמר קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל

ורבא אמר מדאורייתא מיכל אכלי ורבנן הוא דגזרי בהו כדי שתאמר אני איני אוכלת עבדי אינן אוכלין זונה היא אצלו הלכך אתי לאפוקה

רב אשי אמר גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה

אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה

אלא אמר רב אשי באלמנה כהנת דאתיא לאורויי מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא אינסבי ליה להאי אכלי בתרומה דגבראי והשתא הדרי לי למילתיה קמייתא ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה לנפשה חללה השתא שויתה לנפשה חללה

תינח אלמנה כהנת אלמנה בת ישראל מאי איכא למימר באלמנותה לא פליגי רבנן

איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמר

הדין עמה ורב אמי אמר הדין עמו

רב יהודה אמר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוי רבי אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל וחייב באחריותן יאכלו אמר רב ספרא מי קתני והן שלו הואיל וחייב באחריותן קתני ולעולם לאו דידיה נינהו

וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה והתנן ישראל ששכר פרה מכהן הרי זה יאכילנה כרשיני תרומה כהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה

ותסברא נהי נמי דמחייב בגנבה ואבדה באונסיה בכחשה ובנפחת דמיה מי מיחייב הא לא דמיא אלא לסיפא ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה אבל כהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה

יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה דרב נחמן ויתבי וקאמרי תניא כותיה דרב יהודה ותניא כותיה דרבי אמי תניא כותיה דרבי אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה

תניא כותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות

אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה אמר ליה רבא לרב נחמן והתניא כותיה דרבי אמי אף על גב דתניא כותיה דרבי אמי מסתברא טעמא דרב יהודה משום שבח בית אביה

ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא

אמר רבא קנייה מיתנא אמר ליה נאנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה אמר ליה מי לא מודה רב יהודה דמחוסר גוביינא וכיון דמחוסר גוביינא ברשותיה קאי

רבא לטעמיה דאמר רבא הקדש חמץ

גלול כלפי מעלה