Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד באייר תשפ״ב | 15 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות סט

מהיכן נדרש שיחסים עם שפחה כנענית או אינו יהודי יפסול אשה מאכילת תרומה ולהתחתן עם כהן? לאחר הבאת התשובה שואלת הגמרא שאולי הפסוק אומר משהו אחר. השאלה נדחית. מובא מקור חלופי לפי רבי עקיבא והגמרא שואלת מה היה ר’ עקיבא מסיק מהמילים ששימשו לדרשה בהסבר הראשון. כאשר מדובר בפסילת האשה, מדוע המחזיר גרשותו לא פוסל את אשתו מלאכול תרומה? ולפי זה למה חלל כן פוסל אשה בבעילה? ביבמות סח הייתה ברייתא עם שלוש דעות לגבי איזה נשים פסולות להינשא לכהן ולאכול תרומה מחמת יחסים אסורים. לאחר שהתעמקה בפרטים על הדעה ראשונה, כעת מנסה הגמרא להסביר את ההבדלים בין הדעות השנייה ושלישית ואיך הם שונים זו מזו ומן הדעה הראשונה. המשנה מפרטת מקרים של יחסים שלא פוסלים בת כהן מאכילת תרומה, כמו אם גבר ואשה שמותרים זה לזה קיימו יחסים מחוץ לנישואין. אם האשה הייתה בת ישראל והוא כהן, היא לא יכולה לאכול תרומה. ואם היא בת כהן, היא יכולה להמשיך לאכול תרומה. אולם אם הרתה עם ילדו והיא בת כהן, לא תוכל לאכול תרומה אלא אם איבדה את העובר.אם היא בת ישראל, היא לא יכולה לאכול עד שהילד יוולד. אם יש נכד שהוא עבד או גוי, כיון שאינם נחשבים בייחוס המשפחה, אינם מתירים לאישה לאכול תרומה ואינם פוסלים אותה. עם זאת, נכד ממזר מאכיל ופוסל. המשנה מתארת ​​כיצד מקרים אלו מתרחשים. לאשה יכול להיות נכד שהוא כהן ואף יכול להיות כהן גדול פוטנציאלי וקיומו יפסול את סבתו מאכילת תרומה, למרות שהוא מאפשר גם לאמו (בתה) לאכול תרומה. אֵיך? אילו קבעה המשנה שכאשר אישה בהיריון היא אינה יכולה לאכול תרומה, אז מדוע אם הוא מת אנו מאפשרים לבת כהן לאכול תרומה בבית אביה – מדוע אין אנו חוששים שאולי היא הרה ממנו? מדוע זה שונה מהמקרה של שני גברים שנשותיהם הוחלפו בחופה שצריכים להמתין שלושה חודשים כדי שיוכלו לקבוע מי האב או ילדיהם? אפשר להבחין בין יוחסין לתרומה. האם אין אנו פוסלים מתרומה במקרים של ספק? מקרה הובא שבו הם פוסלים מתרומה מספק. הגמרא מבחינה בין יחסים בתוך נישואין ומחוצה להם שכן כאשר יש יחסים מחוץ לנישואין, נשים נוקטות באמצעי זהירות כדי לא להיכנס להריון. עם זאת, גם אם היו נשואים, יש מקרה שבו אין חשש שהיא נכנסה להריון ויכולה לאכול תרומה מיד לאחר פטירת בעלה. הבחנות נוספות נעשות כדי להסביר את המקרה וכיצד הוא משתלב עם מה שנאמר קודם לכן. אם אחת מקיימת יחסים עם ארוסה בבית חמיה, מה מעמדו של הילד? רב אומר שהילד ממזר, שמואל אומר שתוקי (ספק ממזר – כזה שאמו ידוע אך אבא לא ידוע). רבא אומר כי נראה כי דעתו של רב היא הנכונה במקרה בו היו שמועות על כך שהייתה עם גבר אחר. אבל אם לא היו שמועות, שניהם היו מסכימים שהילד לגיטימי. רבא לומד זאת מהמקרה במשנתנו של כהן המקיים יחסים עם אישה שנכנסת לאחר מכן להריון ויכולה לאכול תרומה בגללו. אביי חולק על דעתו וחושב שרב יקבע שהילד ממזר גם אם יש רק שמועות ששכבה עם ארוסתו, שכן זה מעיד על כך שסביר להניח שהיא שכבה גם עם אחרים.

 

מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו גוי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין

אשכחן כהנת לויה וישראלית מנא לן כדאמר רבי אבא אמר רב בת ובת הכא נמי בת ובת

כמאן כרבי עקיבא דדריש ווי אפילו תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא

ואימא מי שיש לו אלמנות וגירושין בה כי לית ליה זרע קאכלה כי אית ליה זרע לא אכלה מי שאין לו אלמנות וגירושין בה אף על גב דאית ליה זרע נמי תיכול

אם כן רבויי לויה וישראלית למה לי

ולרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה לאיש זר כי תיבעל אלמנה וגרושה למה לי

אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה וצריכא דאי אשמעינן אלמנה אלמנה הוא דכי לית לה זרע אכלה משום דחזיא לכהונה אבל גרושה דלא חזיא לכהונה אימא אף על גב דלית לה זרע לא אכלה ואי אשמעינן גרושה גרושה הוא דכי אית לה זרע לא אכלה משום דלא חזיא לכהונה אבל אלמנה דחזיא לכהונה אימא אף על גב דאית לה זרע נמי תיכול צריכא

ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו לאיש זר אמר רחמנא מי שזר אצלה מעיקרא לאפוקי האי דלא זר אצלה מעיקרא הוא

אי הכי חלל דלאו זר הוא מעיקרא לא לפסול אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל

ואימא משעת הויה דומיא דכהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה אף האי נמי בביאה

ואימא עד דאיכא הויה וביאה דומיא דכהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה לחודה אף האי נמי בביאה לחודה

ורבי יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל מאי איכא בין תנא קמא לרבי יוסי

אמר רבי יוחנן מצרי שני ואדומי שני איכא בינייהו

ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה תנא קמא סבר מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל אף האי נמי פוסל

ורבי יוסי סבר ככהן גדול מה כהן גדול שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל לאפוקי מצרי שני דאין זרעו פסול דכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה׳

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכו׳ מאי איכא בין רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל

אמר עולא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה רבי יוסי סבר מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל

רבן שמעון בן גמליאל סבר מה כהן גדול באלמנה שכל זרעו פסול ופוסל אף שכל זרעו פסול ופוסל לאפוקי עמוני ומואבי דאין כל זרעו פסול דאמר מר עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

מתני׳ האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראויין לבא בישראל הרי אלו פוסלין כיצד (היה) ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה

עיברה לא תאכל בתרומה נחתך העובר במעיה תאכל היה כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב

העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כיצד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה

ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה הימנו בן הרי זה ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

כהן גדול פעמים שהוא פוסל כיצד בת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה הימנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח מאכיל את אמו ופוסל אם אמו זאת אומרת לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה

גמ׳ תנינא להא דתנו רבנן שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום

כיצד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל כיון דעיברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן

אמר רבה בר רב הונא ליוחסין חששו לתרומה לא חששו ולתרומה לא חששו והתניא הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד

אלא אמר רבה בר רב הונא בנישואין חששו בזנות לא חששו

ובנישואין מי חששו והתניא בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב

אמר רב חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים דאי לא מיעברא הא לא מיעברא ואי מיעברא עד ארבעים מיא בעלמא היא

אמר ליה אביי אי הכי אימא סיפא הוכר עוברה במעיה תהא מקולקלת למפרע מאי מקולקלת עד ארבעים

איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידיה שדינן ליה

אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא

ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן

אמר ליה אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מיניה אף על גב דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר מאי טעמא דאמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לעלמא ומתניתין שהיו שניהם חבושים בבית האסורין

איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות סט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות סט

מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו גוי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין

אשכחן כהנת לויה וישראלית מנא לן כדאמר רבי אבא אמר רב בת ובת הכא נמי בת ובת

כמאן כרבי עקיבא דדריש ווי אפילו תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא

ואימא מי שיש לו אלמנות וגירושין בה כי לית ליה זרע קאכלה כי אית ליה זרע לא אכלה מי שאין לו אלמנות וגירושין בה אף על גב דאית ליה זרע נמי תיכול

אם כן רבויי לויה וישראלית למה לי

ולרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה לאיש זר כי תיבעל אלמנה וגרושה למה לי

אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה וצריכא דאי אשמעינן אלמנה אלמנה הוא דכי לית לה זרע אכלה משום דחזיא לכהונה אבל גרושה דלא חזיא לכהונה אימא אף על גב דלית לה זרע לא אכלה ואי אשמעינן גרושה גרושה הוא דכי אית לה זרע לא אכלה משום דלא חזיא לכהונה אבל אלמנה דחזיא לכהונה אימא אף על גב דאית לה זרע נמי תיכול צריכא

ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו לאיש זר אמר רחמנא מי שזר אצלה מעיקרא לאפוקי האי דלא זר אצלה מעיקרא הוא

אי הכי חלל דלאו זר הוא מעיקרא לא לפסול אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל

ואימא משעת הויה דומיא דכהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה אף האי נמי בביאה

ואימא עד דאיכא הויה וביאה דומיא דכהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה לחודה אף האי נמי בביאה לחודה

ורבי יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל מאי איכא בין תנא קמא לרבי יוסי

אמר רבי יוחנן מצרי שני ואדומי שני איכא בינייהו

ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה תנא קמא סבר מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל אף האי נמי פוסל

ורבי יוסי סבר ככהן גדול מה כהן גדול שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל לאפוקי מצרי שני דאין זרעו פסול דכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה׳

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכו׳ מאי איכא בין רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל

אמר עולא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה רבי יוסי סבר מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל

רבן שמעון בן גמליאל סבר מה כהן גדול באלמנה שכל זרעו פסול ופוסל אף שכל זרעו פסול ופוסל לאפוקי עמוני ומואבי דאין כל זרעו פסול דאמר מר עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

מתני׳ האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראויין לבא בישראל הרי אלו פוסלין כיצד (היה) ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה

עיברה לא תאכל בתרומה נחתך העובר במעיה תאכל היה כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב

העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כיצד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה

ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה הימנו בן הרי זה ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

כהן גדול פעמים שהוא פוסל כיצד בת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה הימנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח מאכיל את אמו ופוסל אם אמו זאת אומרת לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה

גמ׳ תנינא להא דתנו רבנן שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום

כיצד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל כיון דעיברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן

אמר רבה בר רב הונא ליוחסין חששו לתרומה לא חששו ולתרומה לא חששו והתניא הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד

אלא אמר רבה בר רב הונא בנישואין חששו בזנות לא חששו

ובנישואין מי חששו והתניא בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב

אמר רב חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים דאי לא מיעברא הא לא מיעברא ואי מיעברא עד ארבעים מיא בעלמא היא

אמר ליה אביי אי הכי אימא סיפא הוכר עוברה במעיה תהא מקולקלת למפרע מאי מקולקלת עד ארבעים

איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידיה שדינן ליה

אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא

ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן

אמר ליה אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מיניה אף על גב דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר מאי טעמא דאמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לעלמא ומתניתין שהיו שניהם חבושים בבית האסורין

איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא

גלול כלפי מעלה