Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ו באייר תשפ״ב | 16 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות ע

יש גרסה שניה לוויכוח בין רבא לאביי כיצד להבין את הוויכוח בין רב לשמואל לגבי אשה מאורסה שהולידה ילד. באיזה מקרה אנו מניחים שהילד שייך לבעל ובאיזה מקרה הילד ייחשב ממזר/שתוקי? רבא סובר שאם הגבר מודה שהיו לו יחסים עם ארוסתו, אז הילד נחשב שלו, גם אם היו שמועות שהיא הייתה עם גברים אחרים. אבל אם לא נאמר לה שהייתה איתו ורק עם גברים אחרים, הילד הוא ממזר, לדברי רב. אביי לא מסכים ואם יש חשד שהיא היתה איתו ועם גברים אחרים, עלינו להניח שהילד הוא ממזר. רק אם אין עליה שמועות בכלל, והגבר מודה שהילד הוא שלו, אז אנחנו יכולים להניח שהוא האב. מובאים מקורות להסביר מהיכן אנו למדים את ההלכות לגבי מי שיש לה נכד שהוא עבד, ממזר או כהן גדול שהוזכרו במשנה. המשנה הזכירה מקרה בו מי שנולד מיהודייה ואינו יהודי/עבד הוא ממזר והגמרא מנסה לקבוע לפי דעתו של מי נאמרה המשנה. כהן ערל או טמא אינו יכול לאכול תרומה אבל נשותיהם ועבדיהם יכולים. פצוע דכה וכרות שפכה – הוא ועבדיו יכולים לאכול תרומה אבל אשתו לא יכולה כי אסור לו להינשא לה. המשנה דנה בפרטים של קטגוריות אלו. מהיכן אנו לומדים שאדם ערל אינו יכול לאכול תרומה? הלכות אלו נלמדות מגזירה שווה מפסח – תושב ושכיר מופיעים בפסח ובתרומה. זה עובד רק מכיוון שאחד מהאזכורים של המילים הללו מיותר. מדוע משתמשים במילים אלו באופן ספציפי כדי ללמד על אדם ערל ולא על דינים אחרים שיכולים היו להידרש מהגזירה שווה?

אבל דיימא מניה אף על גב דדיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה

אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא נמי מעלמא

ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן

אמר ליה אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא מניה אמר רב הולד ממזר ומתניתין בדלא דיימא כלל

העבד פוסל משום ביאה כו׳ מאי טעמא אמר קרא האשה וילדיה תהיה וגו׳

ממזר פוסל ומאכיל תנו רבנן וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין תלמוד לומר וזרע אין לה מכל מקום

אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין תלמוד לומר וזרע אין לה עיין עלה

והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא בני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן כמאן כרבי עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אפילו תימא רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר

כהן גדול פעמים שפוסל תנו רבנן הריני כפרת בן בתי כוזא שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדא שפוסלני מן התרומה

הדרן עלך אלמנה

מתני׳ הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה

פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו

ואי זהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפילו אחת מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר

גמ׳ תניא אמר רבי אלעזר מנין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו

רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר איש איש לרבות הערל

אמר מר רבי אליעזר אומר נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו

מופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא לאיי אפנויי מופנה

הי מופנה אי דתרומה מצרך צריכי דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים

ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן

אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאף על פי שקנוי קנין עולם אין אוכל

אלא דפסח מופני האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו אי נימא תושב ושכיר ממש משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל

אלמא לא קני ליה רביה הכא נמי לא קני ליה רביה אלא לאפנויי

ואכתי מופנה מצד אחד הוא ושמעינן ליה לרבי אלעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין

כיון דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד ושדי חד אמלמד והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין

אי מה פסח אונן אסור בו אף תרומה אונן אסור בה

אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא (זר) וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר

ומה ראית מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן (מעשים כרותים בדבר העבד) מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת

אדרבה אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה ונוהגת באנשים ונשים ואין בידו לתקן את עצמו הנך נפישן

רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות מפסח דפסח גופיה ממעשר גמרינן

אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת

אמר קרא ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה

אי הכי אימא כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא בתרומה הא כתיב תושב ושכיר

ומה ראית מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי שכן מעשה בגופו וענוש כרת אדרבה מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה

הנך נפישן ואיבעית אימא בלא [הנך] נפישן נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה ערלות דאחריני מעכבא ביה

השתא דאמרת בו לדרשה הוא דאתא כל בן נכר לא יאכל בו למה לי בו

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות ע

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות ע

אבל דיימא מניה אף על גב דדיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה

אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא נמי מעלמא

ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן

אמר ליה אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא מניה אמר רב הולד ממזר ומתניתין בדלא דיימא כלל

העבד פוסל משום ביאה כו׳ מאי טעמא אמר קרא האשה וילדיה תהיה וגו׳

ממזר פוסל ומאכיל תנו רבנן וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין תלמוד לומר וזרע אין לה מכל מקום

אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין תלמוד לומר וזרע אין לה עיין עלה

והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא בני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן כמאן כרבי עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אפילו תימא רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר

כהן גדול פעמים שפוסל תנו רבנן הריני כפרת בן בתי כוזא שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדא שפוסלני מן התרומה

הדרן עלך אלמנה

מתני׳ הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה

פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו

ואי זהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפילו אחת מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר

גמ׳ תניא אמר רבי אלעזר מנין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו

רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר איש איש לרבות הערל

אמר מר רבי אליעזר אומר נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו

מופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא לאיי אפנויי מופנה

הי מופנה אי דתרומה מצרך צריכי דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים

ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן

אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאף על פי שקנוי קנין עולם אין אוכל

אלא דפסח מופני האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו אי נימא תושב ושכיר ממש משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל

אלמא לא קני ליה רביה הכא נמי לא קני ליה רביה אלא לאפנויי

ואכתי מופנה מצד אחד הוא ושמעינן ליה לרבי אלעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין

כיון דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד ושדי חד אמלמד והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין

אי מה פסח אונן אסור בו אף תרומה אונן אסור בה

אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא (זר) וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר

ומה ראית מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן (מעשים כרותים בדבר העבד) מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת

אדרבה אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה ונוהגת באנשים ונשים ואין בידו לתקן את עצמו הנך נפישן

רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות מפסח דפסח גופיה ממעשר גמרינן

אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת

אמר קרא ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה

אי הכי אימא כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא בתרומה הא כתיב תושב ושכיר

ומה ראית מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי שכן מעשה בגופו וענוש כרת אדרבה מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה

הנך נפישן ואיבעית אימא בלא [הנך] נפישן נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה ערלות דאחריני מעכבא ביה

השתא דאמרת בו לדרשה הוא דאתא כל בן נכר לא יאכל בו למה לי בו

גלול כלפי מעלה