Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז באייר תשפ״ב | 17 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות עא

אם המילה “בו” בא למעט מקרים אחרים, הגמרא שואלת על כמה פעמים שהופיע מילה זו ומה פסוקים אלו באו למעט. אותם סוגי שאלות ששאלו עד דרשת ר’ אליעזר על גזירה שווה בין תושב ושכיר מסח לתרומה ללמוד שערל אינו אוכל תרומה, שואלים על ר’ עקיבא שדרש אותו דין מ”איש איש.” מה כל אחד עושה עם הדרשה של השני. רב חמא בר עוקבא שאל לגבי תינוק שנולד ולא הגיע לגיל שמונה ימים כשמגיע השעה להקרויב את קרבן הפסח – האם זה מונע מהאבא מלהקריב את הקרבן כי יש לו זכרים ערלים בבית? הם מנסים לענות מתוך הבנה מסויימת בברייתא אבל אז דוחים ונותנים חמשה הסברים אחרים לברייתא, כך שאין משם תשובה לשאלה. ר’ יוחנן אמר שערל יכול לעשות הזאת מי חטאת ולומדים מהשנה שנכנסו לארץ ועשו ברית מילה – ברור משם שעשו הזאת כשעדיין היו ערלים כי כולם עשו ברית מילה בי”א בחודש והקריבו את הקרבן פסח בי”ד. הגמרא מתחילה לדון באותו ברית מילה שעשו. הדבר הראשון שלומדים שמצות פריעה ניתנה אז ודורשים את זה מהפסוקים.

משומדות פוסלת ואין משומדות פוסלת במעשר

כל ערל לא יאכל בו למה לי בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור

ואיצטריך למכתב ערל ואיצטריך למכתב כל בן נכר דאי כתב רחמנא ערל משום דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא ואי כתב רחמנא כל בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכא

ממנו ממנו למה לי לכדרבה אמר רבי יצחק

אמר מר רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר איש איש לרבות את הערל ואימא לרבות את האונן אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר קרא וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות

אימא ולא ערלות הא כתיב איש איש

ומה ראית מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן מעשים כרותים בדבר העבד מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת

אדרבה אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה ונוהגת באנשים ונשים ואין בידו לתקן עצמו

הנך נפישן רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת אמר קרא איש איש איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה הוי אומר זה ערלות

ורבי עקיבא האי תושב ושכיר מאי עביד ליה אמר רב שמעיא לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול

והני מולין נינהו והא תנן קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם קונם שאני נהנה למולין מותר במולי אומות העולם ואסור בערלי ישראל

אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית

ורבי אליעזר לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית

ורבי אליעזר האי איש איש מאי עביד ליה דברה תורה כלשון בני אדם

בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא

אמר רבי זירא תא שמע אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה

בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה כגון דזבנינהו ביני ביני

אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות

אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שחלצתו חמה

וניתוב ליה כל שבעה דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה דיהבינן ליה כל שבעה ונימהליה מצפרא בעינן

מעת לעת

והתני לודאה יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת

לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת

רב פפא אמר כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא ואיתפח ביני וביני

רבא אמר כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין

רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני

רב שרביא אמר כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור

ומי חיי והתניא כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת

הכא במאי עסקינן כגון דזנתיה אישתא אישתא דמאן אילימא אישתא דידיה אי הכי כל שבעה בעי אלא דזנתיה אישתא דאימיה ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעוי אבל היכא דמעוי מחייא חיי

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון

בעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא הזאה אימת עביד להו לאו כשהן ערלים

ודלמא לא עבוד פסח כלל לא סלקא דעתך דכתיב ויעשו את הפסח

מתקיף לה מר זוטרא ודלמא פסח הבא בטומאה היה אמר ליה רב אשי תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה

אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עשה לך חרבות צרים וגו׳

ודלמא הנך דלא מהול דכתיב כי מלים היו כל העם היצאים וכל העם הילדים וגו׳

אם כן מאי שוב אלא לאו לפריעה ומאי שנית

לאקושי סוף מילה לתחלת מילה מה תחלת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבין בו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את [רוב] העטרה ואין אוכל בתרומה

אמר רבינא ואיתימא רב ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של עטרה

ובמדבר מאי טעמא לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות עא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות עא

משומדות פוסלת ואין משומדות פוסלת במעשר

כל ערל לא יאכל בו למה לי בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור

ואיצטריך למכתב ערל ואיצטריך למכתב כל בן נכר דאי כתב רחמנא ערל משום דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא ואי כתב רחמנא כל בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכא

ממנו ממנו למה לי לכדרבה אמר רבי יצחק

אמר מר רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר איש איש לרבות את הערל ואימא לרבות את האונן אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר קרא וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות

אימא ולא ערלות הא כתיב איש איש

ומה ראית מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן מעשים כרותים בדבר העבד מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת

אדרבה אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנה בכל שעה ונוהגת באנשים ונשים ואין בידו לתקן עצמו

הנך נפישן רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת אמר קרא איש איש איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה הוי אומר זה ערלות

ורבי עקיבא האי תושב ושכיר מאי עביד ליה אמר רב שמעיא לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול

והני מולין נינהו והא תנן קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם קונם שאני נהנה למולין מותר במולי אומות העולם ואסור בערלי ישראל

אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית

ורבי אליעזר לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית

ורבי אליעזר האי איש איש מאי עביד ליה דברה תורה כלשון בני אדם

בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא

אמר רבי זירא תא שמע אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה

בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה כגון דזבנינהו ביני ביני

אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות

אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שחלצתו חמה

וניתוב ליה כל שבעה דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה דיהבינן ליה כל שבעה ונימהליה מצפרא בעינן

מעת לעת

והתני לודאה יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת

לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת

רב פפא אמר כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא ואיתפח ביני וביני

רבא אמר כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין

רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני

רב שרביא אמר כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור

ומי חיי והתניא כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת

הכא במאי עסקינן כגון דזנתיה אישתא אישתא דמאן אילימא אישתא דידיה אי הכי כל שבעה בעי אלא דזנתיה אישתא דאימיה ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעוי אבל היכא דמעוי מחייא חיי

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון

בעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא הזאה אימת עביד להו לאו כשהן ערלים

ודלמא לא עבוד פסח כלל לא סלקא דעתך דכתיב ויעשו את הפסח

מתקיף לה מר זוטרא ודלמא פסח הבא בטומאה היה אמר ליה רב אשי תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה

אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עשה לך חרבות צרים וגו׳

ודלמא הנך דלא מהול דכתיב כי מלים היו כל העם היצאים וכל העם הילדים וגו׳

אם כן מאי שוב אלא לאו לפריעה ומאי שנית

לאקושי סוף מילה לתחלת מילה מה תחלת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבין בו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את [רוב] העטרה ואין אוכל בתרומה

אמר רבינא ואיתימא רב ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של עטרה

ובמדבר מאי טעמא לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא

גלול כלפי מעלה