Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ז באייר תשפ״ב | 18 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות עב

השיעור מוקדש על ידי בקי גודלשטיין לזכר נשמת ג’ו אמינוף, יוסף בן ראובן ולאה.

למה בני ישראל לא עשו מצוות ברית מילה במדבר? יש שתי סיבות – או משום שהיו חלשים מהנסיעות או מפני שלא נשבה רוח צפונית. למה לא נשבה רוח צפונית? רב הונא אומר שמי שערלתו היה משוך ולא נראה שהיו לו ברית מילה לא יכול לאכול תרומה מדרבנן. מעלים שתי קושיות נגדו – אחד נפתרה והשנייה לא. הגמרא דנה בדברים שנאמרו לגבי טומטום במקור השני בכדי להבינם. האם פסיקתו של רב הונא הוא נושא למחלוקת בין תנאים? האם ערל יכול להזות מי חטאת?

ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית

מאי טעמא איבעית אימא משום דנזופים הוו ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד

אמר רב פפא הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה׳

תנו רבנן כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור וגו׳ מאי תלמודא הא קא משמע לן דעת רצון מילתא היא

אמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל

מיתיבי משוך צריך שימול מדרבנן ודקארי לה מאי קארי לה הא צריך קתני

קטעי בסיפא רבי יהודה אומר לא ימול מפני שסכנה היא לו אמרו לו והלא הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים ובנות שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות את המשוך

מאי ואומר וכי תימא האי המול ימול לרבות ציצין המעכבים את המילה תא שמע את בריתי הפר לרבות את המשוך

הוא סבר מדקא נסיב לה תלמודא קרא דאורייתא היא ולא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא

מיתיבי טומטום אין אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלין משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלים אנדרוגינוס אוכל בתרומה ואין אוכל בקדשים טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים

קתני מיהת משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין תיובתא דרב הונא תיובתא

אמר מר טומטום אינו אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלים נשיו לטומטום מנא ליה אילימא דקדיש דתניא טומטום שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין

אימר דאמר לחומרא לקולא מי אמרינן ספק אשה הוא ואין אשה מקדשת אשה

אמר אביי כשביציו ניכרות מבחוץ

רבא אמר מאי נשיו אמו אמו פשיטא מהו דתימא מוליד מאכיל שאין מוליד אינו מאכיל קא משמע לן

תא שמע טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים בשלמא לאביי תנא רישא ערל ודאי וקתני סיפא ספק ערל

אלא לרבא טומטום דסיפא למה לי מאי טומטום ערל

השתא ספק ערל לא אכיל ודאי ערל אכיל מה טעם קאמר מה טעם טומטום אינו אוכל בתרומה מפני שספק ערל הוא וערל אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים

לימא כתנאי משוך (ונולד כשהוא מהול) וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאיתויי מי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום רבי אלעזר בר שמעון אומר בזמנו

אין נימולין אלא ביום שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משוך דאורייתא ומר סבר משוך דרבנן

ותסברא קטן שעבר זמנו מי איכא למאן דאמר דרבנן

אלא דכולי עלמא משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא והכא בהא קמיפלגי מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום

כי הא דיתיב רבי יוחנן וקדריש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה

ואיתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שאין נימול אלא ביום מנין לרבות לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר (מנין) תלמוד לומר וביום

ואפילו למאן דלא דריש ואו ואו והי דריש אישתיק

בתר דנפק אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה אמר ליה ריש לקיש דידיה היא מתניתא היא היכא תנא ליה בתורת כהנים נפק תנייה בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי

אמר רבי אלעזר ערל שהזה הזאתו כשרה מידי דהוה אטבול יום שאף על פי שאסור בתרומה כשר בפרה

מה לטבול יום שכן מותר במעשר אטו אנן לאכילה קאמרינן אנן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה אינו דין שמותר בפרה

תניא נמי הכי ערל שהזה הזאתו כשרה ומעשה היה והכשירו חכמים הזאתו

מיתיבי טומטום שקידש קידושו פסול מפני שהוא ספק ערל וערל פסול לקדש ואנדרוגינוס שקידש קידושו כשר רבי יהודה אומר אף אנדרוגינוס שקידש קדושיו פסולים מפני שספק אשה ואשה פסולה מלקדש קתני מיהא ערל וספק ערל פסול מלקדש

אמר רב יוסף האי תנא תנא דבי רבי עקיבא הוא דמרבי ליה לערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות הערל

אמר רבא הוה יתיבנא קמיה דרב יוסף וקשיא לי לא לישתמיט תנא וליתני הערל והטמא ולימא רבי עקיבא היא

ולא והא קתני הערל והטמא פטורים מן הראייה התם משום דמאיס

ואזדו לטעמייהו דתניא הכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס

מאי טעמא דרבנן דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת הנך דפסלי באסיפה פסולין בקידוש הנך דכשרין באסיפה כשרים בקידוש

ורבי יהודה אמר לך אם כן נימא קרא ולקח מאי ולקחו דאפילו הנך דפסולין התם כשרים הכא

אי הכי אשה נמי ונתן ולא ונתנה ורבנן אי כתיב ולקח ונתן הוה אמינא שקיל חד ויהיב חד כתב רחמנא ולקחו

ואי כתב רחמנא ולקחו ונתנו הוה אמינא דשקלי תרי ויהבי תרי כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות עב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות עב

ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית

מאי טעמא איבעית אימא משום דנזופים הוו ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד

אמר רב פפא הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה׳

תנו רבנן כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור וגו׳ מאי תלמודא הא קא משמע לן דעת רצון מילתא היא

אמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל

מיתיבי משוך צריך שימול מדרבנן ודקארי לה מאי קארי לה הא צריך קתני

קטעי בסיפא רבי יהודה אומר לא ימול מפני שסכנה היא לו אמרו לו והלא הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים ובנות שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות את המשוך

מאי ואומר וכי תימא האי המול ימול לרבות ציצין המעכבים את המילה תא שמע את בריתי הפר לרבות את המשוך

הוא סבר מדקא נסיב לה תלמודא קרא דאורייתא היא ולא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא

מיתיבי טומטום אין אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלין משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלים אנדרוגינוס אוכל בתרומה ואין אוכל בקדשים טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים

קתני מיהת משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין תיובתא דרב הונא תיובתא

אמר מר טומטום אינו אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלים נשיו לטומטום מנא ליה אילימא דקדיש דתניא טומטום שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין

אימר דאמר לחומרא לקולא מי אמרינן ספק אשה הוא ואין אשה מקדשת אשה

אמר אביי כשביציו ניכרות מבחוץ

רבא אמר מאי נשיו אמו אמו פשיטא מהו דתימא מוליד מאכיל שאין מוליד אינו מאכיל קא משמע לן

תא שמע טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים בשלמא לאביי תנא רישא ערל ודאי וקתני סיפא ספק ערל

אלא לרבא טומטום דסיפא למה לי מאי טומטום ערל

השתא ספק ערל לא אכיל ודאי ערל אכיל מה טעם קאמר מה טעם טומטום אינו אוכל בתרומה מפני שספק ערל הוא וערל אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים

לימא כתנאי משוך (ונולד כשהוא מהול) וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאיתויי מי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום רבי אלעזר בר שמעון אומר בזמנו

אין נימולין אלא ביום שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משוך דאורייתא ומר סבר משוך דרבנן

ותסברא קטן שעבר זמנו מי איכא למאן דאמר דרבנן

אלא דכולי עלמא משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא והכא בהא קמיפלגי מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום

כי הא דיתיב רבי יוחנן וקדריש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה

ואיתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שאין נימול אלא ביום מנין לרבות לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר (מנין) תלמוד לומר וביום

ואפילו למאן דלא דריש ואו ואו והי דריש אישתיק

בתר דנפק אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה אמר ליה ריש לקיש דידיה היא מתניתא היא היכא תנא ליה בתורת כהנים נפק תנייה בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי

אמר רבי אלעזר ערל שהזה הזאתו כשרה מידי דהוה אטבול יום שאף על פי שאסור בתרומה כשר בפרה

מה לטבול יום שכן מותר במעשר אטו אנן לאכילה קאמרינן אנן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה אינו דין שמותר בפרה

תניא נמי הכי ערל שהזה הזאתו כשרה ומעשה היה והכשירו חכמים הזאתו

מיתיבי טומטום שקידש קידושו פסול מפני שהוא ספק ערל וערל פסול לקדש ואנדרוגינוס שקידש קידושו כשר רבי יהודה אומר אף אנדרוגינוס שקידש קדושיו פסולים מפני שספק אשה ואשה פסולה מלקדש קתני מיהא ערל וספק ערל פסול מלקדש

אמר רב יוסף האי תנא תנא דבי רבי עקיבא הוא דמרבי ליה לערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות הערל

אמר רבא הוה יתיבנא קמיה דרב יוסף וקשיא לי לא לישתמיט תנא וליתני הערל והטמא ולימא רבי עקיבא היא

ולא והא קתני הערל והטמא פטורים מן הראייה התם משום דמאיס

ואזדו לטעמייהו דתניא הכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס

מאי טעמא דרבנן דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת הנך דפסלי באסיפה פסולין בקידוש הנך דכשרין באסיפה כשרים בקידוש

ורבי יהודה אמר לך אם כן נימא קרא ולקח מאי ולקחו דאפילו הנך דפסולין התם כשרים הכא

אי הכי אשה נמי ונתן ולא ונתנה ורבנן אי כתיב ולקח ונתן הוה אמינא שקיל חד ויהיב חד כתב רחמנא ולקחו

ואי כתב רחמנא ולקחו ונתנו הוה אמינא דשקלי תרי ויהבי תרי כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד

גלול כלפי מעלה