הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
יבמות עד
לאחר הניסיון הכושל הראשון של רב ששת להוכיח כי ערל אינו יכול לאכול מעשר שני, מנסה הגמרא להביא שלושה מקורות נוספים שיוכיחו זאת גם. אבל כל הניסיונות נדחים – שני הראשונים כי ניתן להסבירם כמתייחסים למעשר ראשון, האחרון כי שניתן לייחסו לרבי עקיבא. רבי יצחק סבר כרב ששת ומוכיח זאת מתוך גזירה שווה מפסח, תוך שימוש במילה ממנו. אפשר להקשות על הגזירה שווה הזאת מכיוון שפסח דינו חמור יותר ולכן עליהם להוכיח שאחד (או שניים, תלוי איך סוברים בעניין זה) מאזכורי המילה מיותרים ולכן ניתן להשתמש בהם לגזירה שווה על אף הקושי. יש 3 אזכורים למילה מימני במעשר שני ובפסח – בשביל מה כולם נצרכים ואיזה מהם מיותר? כעת, לאחר שסיימה הגמרא לעסוק במילה הראשונה במשנה (שערל לא יכול לאכול תרומה), עוברים למקרה הבא – טמא. מאיפה זה נדרש? הפסוק בויקרא כב:ד דן בכהן טמא שאסור לו לאכול קדשים – הגמרא מוכיחה כי מדובר בתרומה. הפסוק שם אומר לאחר שלאחר טהרתם מותרים לאכול – מנין נדע שפירושו עד שקיעת החמה ולא עד שמביאים קרבן, במקרה שחייבים בהקרבת קרבן, כפי שנוהגים במקרה הזה (זב ומצורע)? רבי ישמעאל מסביר שזהו זב או מצורע שאינם צריכים קרבן (זב – ראה רק שתי ראיות, מצורע שלא היה מצורע מוחלט אלא מוסגר. עוד הם מסבירים שבמקרה שאולי חשב שבטמא שצריך להביא קרבן אולי צריך להמתין עד שמביאים את את הקרבן כדי שאפשר יהיה לאכול תרומה, מביאה הגמרא את המקורות בתורה שמלמדים שלא. במשנה נגעים י”ד:ג המבדיל בין אכילת מעשר – מיד לאחר הטבילה במקווה – תרומה – לאחר הערב שמש – לבין קדשים – לאחר הבאת הקרבן. מאילו פסוקים הם נדרשים ומדוע ברור שכל אחד מתייחס לעניין הזה ולא לאחר?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה שאין כן במעשר שמע מינה
תא שמע נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה הרי זה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר מאי לאו מעשר דגן לא מעשר בהמה
מעשר בהמה היינו קדשים וליטעמיך מי לא תנן פסח וקתני קדשים
בשלמא פסח וקדשים צריכי דאי תנא פסח משום דערלות בפסח כתיבא אבל קדשים אימא לא ואי תנא קדשים הוה אמינא מאי קדשים פסח אלא מעשר בהמה למה לי
אלא מעשר ראשון ורבי מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים
תא שמע מדתני רבי חייא בר רב מדפתי ערל אסור בשתי מעשרות מאי לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה הכא נמי מעשר ראשון ורבי מאיר
תא שמע אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר ואם איתא ניתני ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר
האי תנא דבי רבי עקיבא היא דמרבי ליה לערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל
ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא תנא דרבי יוסף הבבלי היא דתניא שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה רבי יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה
ואף רבי יצחק סבר ערל אסור במעשר דאמר רבי יצחק מנין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו במעשר ונאמר ממנו בפסח מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו
מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא לאיי אפנויי מופני
מאי מופני אמר רבא אמר רבי יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לגזירה שוה וחד
למאן דאמר בא הכתוב ליתן לך עשה אחר לא תעשה איידי דכתיב נותר כתיב נמי ממנו ולמאן דאמר ליתן לו בקר שני לשריפתו איידי דכתיב עד בקר כתיב נמי ממנו
תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד לדרבי אבהו אמר רבי יוחנן וחד לדריש לקיש
דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ולא נתתי ממנו למת למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי איזה דבר ששוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה
מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכים אמר רב הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו
ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למדין ומשיבין מאי איכא למימר
הך דרבי אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מאי דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסקה תחת תבשילך
וכל הטמאים כו׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו׳ אי זהו דבר ששוה
בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת
תרומה נמי אינה בחללה חללה לאו זרעו דאהרן היא
וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה
לא סלקא דעתך דתנא דבי רבי ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש מה טמא נפש דלאו בר כפרה הוא הני נמי דלאו בני כפרה נינהו
ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה
ותו הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרה אוכל בקדשים מנא לן
אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים
ואיפוך אנא מסתברא תרומה עדיפא שכן מחפז
אדרבה מעשר עדיפא שכן הדס טב
אפילו הכי מיתה עדיפא
רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר
ואכתי הני מילי היכא דלאו בר כפרה אבל היכא דבר כפרה עד דמייתי כפרה
אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת כתיב עד מלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימיה טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים
ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנקעכס
אדרבה תרומה חמורה שכן מחפז הנך נפישן
רבא אמר בלא הנך נפישן לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה ואי סלקא דעתך בקדשים איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין תלמוד לומר אשה ואי סלקא דעתך בתרומה גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו
אמר רבא ולא
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
-
מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל
להעמיק בדף
מעשר שני קווים לדמותו – גפ”ת 100
הדפים שלנו עוסקים בקודשים תרומות ומעשרות וזוהי הזדמנות להכיר יותר לעומק את המעשר. רש”י תו”ס ורמב”ם יסייעו לנו גם בהבנת הפשט וגם בהעשרת הידע על המעשר. הצטרפו אלינו לגפת התדגים את השימוש ברש”י תוספות ורמב”ם להעשרת הלימוד. בפרק החדש שלנו אנו נחשפות לדיונים לגבי איסורי אכילה שאנו מכירות פחות מאחר והן נוגעים לעולם המקדש. ראינו…
יבמות עד
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה שאין כן במעשר שמע מינה
תא שמע נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה הרי זה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר מאי לאו מעשר דגן לא מעשר בהמה
מעשר בהמה היינו קדשים וליטעמיך מי לא תנן פסח וקתני קדשים
בשלמא פסח וקדשים צריכי דאי תנא פסח משום דערלות בפסח כתיבא אבל קדשים אימא לא ואי תנא קדשים הוה אמינא מאי קדשים פסח אלא מעשר בהמה למה לי
אלא מעשר ראשון ורבי מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים
תא שמע מדתני רבי חייא בר רב מדפתי ערל אסור בשתי מעשרות מאי לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה הכא נמי מעשר ראשון ורבי מאיר
תא שמע אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר ואם איתא ניתני ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר
האי תנא דבי רבי עקיבא היא דמרבי ליה לערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל
ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא תנא דרבי יוסף הבבלי היא דתניא שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה רבי יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה
ואף רבי יצחק סבר ערל אסור במעשר דאמר רבי יצחק מנין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו במעשר ונאמר ממנו בפסח מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו
מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא לאיי אפנויי מופני
מאי מופני אמר רבא אמר רבי יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לגזירה שוה וחד
למאן דאמר בא הכתוב ליתן לך עשה אחר לא תעשה איידי דכתיב נותר כתיב נמי ממנו ולמאן דאמר ליתן לו בקר שני לשריפתו איידי דכתיב עד בקר כתיב נמי ממנו
תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד לדרבי אבהו אמר רבי יוחנן וחד לדריש לקיש
דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ולא נתתי ממנו למת למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי איזה דבר ששוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה
מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכים אמר רב הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו
ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למדין ומשיבין מאי איכא למימר
הך דרבי אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מאי דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסקה תחת תבשילך
וכל הטמאים כו׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו׳ אי זהו דבר ששוה
בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת
תרומה נמי אינה בחללה חללה לאו זרעו דאהרן היא
וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה
לא סלקא דעתך דתנא דבי רבי ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש מה טמא נפש דלאו בר כפרה הוא הני נמי דלאו בני כפרה נינהו
ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה
ותו הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרה אוכל בקדשים מנא לן
אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים
ואיפוך אנא מסתברא תרומה עדיפא שכן מחפז
אדרבה מעשר עדיפא שכן הדס טב
אפילו הכי מיתה עדיפא
רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר
ואכתי הני מילי היכא דלאו בר כפרה אבל היכא דבר כפרה עד דמייתי כפרה
אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת כתיב עד מלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימיה טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים
ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנקעכס
אדרבה תרומה חמורה שכן מחפז הנך נפישן
רבא אמר בלא הנך נפישן לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה ואי סלקא דעתך בקדשים איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין תלמוד לומר אשה ואי סלקא דעתך בתרומה גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו
אמר רבא ולא
