Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א באייר תשפ״ב | 22 מאי 2022
  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות עו

דנים בסוגיות נוספות בנוגע לפרטי פצוע דכא וכרות שפכה, כגון, אם יש נקב שנסתם, כיצד ניתן לקבוע שהוא נרפא במלואו? מה ניתן לעשות כדי לעזור לו להירפא? רבה בר רב הונא ואביו רב הונא פוסקים כל אחד בנושא אחר – האחד אוסר על אדם להתחתן אם הוא משתין וזה יוצא משני פתחים שונים. השני אוסר על אישה להינשא לכהן אם היא עוסקת בפעילות מינית עם אישה אחרת. רבא פוסק נגד שני הפסיקות הללו. פצוע דכא וכרות שפכה מותרים להתחתן עם גיורת ושפחה משוחררת. רב ששת נשאל האם מותר לכהן שהוא פצוע דכא להתחתן עם גיורת או שפחה משוחררת? התיר על ידי לימודו מפצוע דכא ישראל המותר להתחתן עם נתינה, שהיתה מותרת רק אם הפצוע דכא לא נחשב עוד כ”מקודש”. רבא הטיל ספק בכך כיוון שקבע שמכיוון שאי אפשר להתחתן עם גוי שמא ירחקו את ילדך מיהדות, נתינים, שהתגיירו, אסורים רק על ידי גזירה דרבנן ולכן פצוע דכא שאינו יכול להביא ילדים לעולם לא נכלל בגזירה. אולם רבא עצמו דוחה זאת ואומר שכאשר אמרה התורה “לא תתחתן בם”, היה צריך להיות מצב שבו נישואין יהיו תקפים (קידושין תופסים) ולכן הפסוק עצמו חייב להתייחס למתגיירים משבעת העמים, כולל הנתינים. לפיכך אסור מדאורייתא והטעם שמותר לפצוע דכא היא כמו שאמר רב ששת כי פצוע דכא כבר לא מקודש. האם ברור שלשון נישואין לא תשמש במקרה שבו הנישואין היו פסולים (כלומר אם האשה הייתה לא יהודיה)? מה עם בת פרעה ש”התחתנה” עם המלך שלמה? אולי היא התגיירה? אולי הפסוק לא אומר שהם באמת התחתנו? ניסיון אחרון להראות שפצוע דכא כהן אינה יכולה להתחתן עם נתינה מדיוק ממשנתנו, אבל זה דיוק שאינה חד משמעית. גר זכר מעמון ומואב אסורים לבוא בקהל אבל נקבה מותרת. האם ניתן ללמוד מכאן שגם גיורת מצרית או אדומית תהיה מותרת? מסופר סיפור המבוסס על הפסוקים בשמואל א פרק י”ז כאשר דוד נלחם בגלית ושאול המלך שואל מיהו דוד, המתייחס לסוגיה האם ניתן להתחתן עם גיורת מעמון ומואב.

ממולאי אמריתו מילי מוליתא במקומה מבשלה שלא במקומה לא מבשלה

אמר רב יהודה אמר שמואל ניקב ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר הוי בה רבא היכא אילימא למטה מעטרה אפילו נכרת נמי אלא בעטרה עצמה איתמר נמי אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר

שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכי עבדינן אמר ליה מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה

אמר אביי אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי דכתיב ביה כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו

אלא אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין אמר רבא אטו כולי עלמא ברזילי הגלעדי הוא אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא

תנו רבנן ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום

שלח ליה רב אידי בר אבין לאביי היכי עבדינן מייתינן שערתא ומסרטינן ליה ומייתינן תרבא ושייפינן ומייתינן שומשנא גמלא ומנכתינן ליה ופסקינן ליה לרישיה ודוקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף והני מילי קטן אבל גדול מיקפולי מיקפל

אמר רבה בר רב הונא המטיל מים משתי מקומות פסול אמר רבא לית הלכתא לא כברא ולא כאבא ברא הא דאמרן אבא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה

ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה הני מילי איש אבל אשה פריצותא בעלמא

מתני׳ פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳

גמ׳ בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת בקדושתיה קאי ואסיר או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי

אמר להו רב ששת תניתוה פצוע דכא ישראל מותר בנתינה ואי סלקא דעתך בקדושתיה קאי אקרי כאן לא תתחתן בם

אמר רבא אטו התם משום קדושה ולאו קדושה הוא דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודה זרה והני מילי בגויותן כי מגיירי בישראל שרו ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בהנך דבני אולודי אבל האי דלאו בר אולודי לא גזרו ביה רבנן

אלא מעתה ממזר דבר אולודי הכי נמי דאסיר והא תנן ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה אלא כי גזור רבנן בכשרים בפסולים לא גזור רבנן

הדר אמר רבא לאו מילתא היא בגויותן לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות

מתיב רב יוסף ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים גייורי גיירה והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים

הא לא צריכא ליה

[ותיפוק ליה] דהא מצרית ראשונה היא וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו

והא תניא אמר רבי יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא אמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל

אמר רב פפא אנן משלמה ליקו ונתיב שלמה לא נסיב מידי דכתיב ביה מן הגוים אשר אמר ה׳ אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה אלא קשיא ויתחתן

מתוך אהבה יתירה שאהבה מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה

אמר ליה רבינא לרב אשי והא אנן תנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת הא בנתינה אסירי

אמר ליה וליטעמיך אימא סיפא ואינן אסורין אלא מלבא בקהל הא בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע מינה

מתני׳ עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד

אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר

גמ׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע ליה והכתיב ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אלא אאבוה קא משאיל

ואביו לא ידע ליה והכתיב והאיש בימי שאול זקן בא באנשים ואמר רב ואיתימא רבי אבא זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא

הכי קאמר שאול אי מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי

מאי טעמא אמר ליה שאל עליה דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו וכתיב ביה בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם אמר ליה דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מאי טעמא דקאתי מרות המואביה

אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום זר

מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק

מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל אמרו ליה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

dm 118

כל כבודה בת מלך פנימה – דף משלהן 118

מה מקור המשפט כל כבודה בת מלך פנימה? כבודה, מזוודה, צניעות  

יבמות עו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות עו

ממולאי אמריתו מילי מוליתא במקומה מבשלה שלא במקומה לא מבשלה

אמר רב יהודה אמר שמואל ניקב ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר הוי בה רבא היכא אילימא למטה מעטרה אפילו נכרת נמי אלא בעטרה עצמה איתמר נמי אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר

שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכי עבדינן אמר ליה מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה

אמר אביי אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי דכתיב ביה כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו

אלא אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין אמר רבא אטו כולי עלמא ברזילי הגלעדי הוא אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא

תנו רבנן ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום

שלח ליה רב אידי בר אבין לאביי היכי עבדינן מייתינן שערתא ומסרטינן ליה ומייתינן תרבא ושייפינן ומייתינן שומשנא גמלא ומנכתינן ליה ופסקינן ליה לרישיה ודוקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף והני מילי קטן אבל גדול מיקפולי מיקפל

אמר רבה בר רב הונא המטיל מים משתי מקומות פסול אמר רבא לית הלכתא לא כברא ולא כאבא ברא הא דאמרן אבא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה

ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה הני מילי איש אבל אשה פריצותא בעלמא

מתני׳ פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳

גמ׳ בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת בקדושתיה קאי ואסיר או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי

אמר להו רב ששת תניתוה פצוע דכא ישראל מותר בנתינה ואי סלקא דעתך בקדושתיה קאי אקרי כאן לא תתחתן בם

אמר רבא אטו התם משום קדושה ולאו קדושה הוא דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודה זרה והני מילי בגויותן כי מגיירי בישראל שרו ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בהנך דבני אולודי אבל האי דלאו בר אולודי לא גזרו ביה רבנן

אלא מעתה ממזר דבר אולודי הכי נמי דאסיר והא תנן ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה אלא כי גזור רבנן בכשרים בפסולים לא גזור רבנן

הדר אמר רבא לאו מילתא היא בגויותן לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות

מתיב רב יוסף ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים גייורי גיירה והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים

הא לא צריכא ליה

[ותיפוק ליה] דהא מצרית ראשונה היא וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו

והא תניא אמר רבי יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא אמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל

אמר רב פפא אנן משלמה ליקו ונתיב שלמה לא נסיב מידי דכתיב ביה מן הגוים אשר אמר ה׳ אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה אלא קשיא ויתחתן

מתוך אהבה יתירה שאהבה מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה

אמר ליה רבינא לרב אשי והא אנן תנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת הא בנתינה אסירי

אמר ליה וליטעמיך אימא סיפא ואינן אסורין אלא מלבא בקהל הא בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע מינה

מתני׳ עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד

אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר

גמ׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע ליה והכתיב ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אלא אאבוה קא משאיל

ואביו לא ידע ליה והכתיב והאיש בימי שאול זקן בא באנשים ואמר רב ואיתימא רבי אבא זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא

הכי קאמר שאול אי מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי

מאי טעמא אמר ליה שאל עליה דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו וכתיב ביה בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם אמר ליה דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מאי טעמא דקאתי מרות המואביה

אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום זר

מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק

מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל אמרו ליה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

גלול כלפי מעלה