Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ג באייר תשפ״ב | 24 מאי 2022
  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

יבמות עח

הדף היום מוקדש ע”י פיי שוורץ לזכר נשמת אמה, ביילה בת הרב אלימלך.

רבי יהודה אסר על גיורות מצריות ואדומיות מלבוא בקהל כמו הזכרים. זה מתיישב היטב עם הלכה אחרת של רבי יהודה לפיה המתגיירים נחשבים כ”קהל” ולכן אינם יכולים להתחתן עם פסולי חיתון, ואם הותרו לגיורות להינשא. הם לא יוכלו להתחתן עם הגברים המתגיירים המצריים ולא יהיו בני דור שלישי למתגיירים מצריים שמותר לפי התורה להתחתן בתוך הקהילה. מדוע מזכיר הפסוק גם את המילים ‘יולדו’ וגם ‘דורות’ (דברים כג:ט)? מדוע מוזכרת המילה “להם” פעמיים? מדוע נצרכת המילה “לו” גם בפסוק על ממזרים? מובאות שתי גרסאות שונות לדעתו של רבי יוחנן לגבי מעמדו של ילד שכל אחד מהוריו הם מדורות שונים של גרים מצריים (ראשון ושני) – האם הילד הולך בעקבות האם או האב? שני קשיים מובאים נגד הדעה הראשונה שהולד הולך אחר האב, אולם הם נפתרים. הדעה השנייה היא שהיא שהולד הולך אחר האם, שכן עובר נחשב כירך אמו. אביי מעלה קושי על אותו פסיקה מסוגיה אחרת לגמרי (ולד חטאת), אך הוא עצמו פותר זאת באומרו שיש כאן דין ייחודי המבוסס על הפסוק בעניינינו. שאלה מועלית על תשובתו של אביי, אך גם היא נפתרה. רבין אמר בשם רבי יוחנן שאצל אומות העולם אנו הולכים אחר האב ואם נתגיירו, הולכים לפי ההורה היותר פסול – למה התכוון בכל חלק באמירה זו? ממזרים ונתינים אסורים לעד, גם זכרים וגם נקבות, לפי המשנה. ריש לקיש אומר שהנקבות אסורות רק בעשרת הדורות הראשונים על סמך גזירה שווה מהפסוקים של גר עמוני ומואבי. איך הוא יכול לחלוק על המשנה? כשנשאל רבי אליעזר על הממזרות לאחר דור עשירי, אמר שידוע שממזרים לא חיים עד הדור השלישי אפילו ולכן אין בכלל שאלה. למה? ואיך זה תואם את דברי השמנה שגוזר עליהם איסור עולם? כדי לענות מבחינים בין ממזרים שידועים בקהילה כממזרים שכן יחיו לבין אלו שלא ידועים שלא יחיו בכדי שלא להיטמע בתוך הקהילה. מובא הרקע לסיפור מדוע נאסר על הנתינים להינשא ליהודים בתקופת דוד המלך.

 

מצרי שני במאי יטהר דלמא דאי עבר ונסיב דאי לא כתיב קרא

הרי ממזר דאי וכתביה קרא דאי לאיסורא כתב דאי להיתרא לא כתב

הרי מחזיר גרושתו דאי להיתרא וכתביה התם משום עיקר איסורא הוא דכתביה

תנו רבנן אם נאמר בנים למה נאמר דורות ואם נאמר דורות למה נאמר בנים אם נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן ראשון ושני אסור שלישי מותר לכך נאמר דורות

ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני לכך נאמר בנים

להם מהם מנה להם הלך אחר פסולן

ואיצטריך למיכתב להם ואיצטריך למיכתב אשר יולדו דאי כתב רחמנא אשר יולדו הוה אמינא מבניהם מנה כתב רחמנא להם ואי כתב רחמנא להם הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו

ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך למיכתב לו גבי ממזר

דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא מטיפה כשרה אימא לא

ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא צריכא

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הואי אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה

מתיב רב יוסף רבי טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין אלמא בתר דידה שדינן ליה שאני התם דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה

מתיב רבא אמר רבי יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ואי סלקא דעתך בתריה דידיה שדינן ליה אפילו ראשונה נמי הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הואי אלמא בתר אימיה שדינן ליה

אמר ליה אביי אלא הא דאמר רבי יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה

אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות ואמר רב אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה

אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא הוה ליה ולד חטאת וולד חטאת למיתה אזיל

אישתיק אמר ליה דלמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכתוב תלאו בלידה אמר ליה קרקפנא חזיתיה לרישך ביני עמודי כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא

טעמא דכתיב אשר יולדו הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה אלא הא דאמר רבא גויה מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה

וכי תימא משום דרבי יצחק דאמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ

והא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רביתיה

כי אתא רבינא אמר רבי יוחנן באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם באומות הלך אחר הזכר כדתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו

יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם

נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית בה עמוני ולא עמונית אלא בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי שדייה בתר עמוני אי נקבה הוי שדייה בתר מצרית

מתני׳ ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות

גמ׳ אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות

אי מה להלן מיד אף כאן מיד כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך

והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות לא קשיא הא כמאן דאמר דון מינה ומינה

הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא

שאלו את רבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה דרי מהו אמר להם מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכן אמר רב הונא ממזרא לא חיי

והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רבי זירא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי

ההוא דהוי בשבבותיה דרבי אמי אכריז עליה דממזרא הוה בכי ואזיל אמר ליה חיים נתתי לך

אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו׳

מאי טעמא גזר עלייהו דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודה זרה יש בכם דכתיב ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו׳ בדקו ולא מצאו

שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו׳ בדקו ולא מצאו

שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו

אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה׳ מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים

מאי משמע אמר רבי אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה׳ וכתיב התם ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳

ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן

קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בקשו את ה׳ כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו

אמר דוד שאול נפקו להו

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יבמות עח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות עח

מצרי שני במאי יטהר דלמא דאי עבר ונסיב דאי לא כתיב קרא

הרי ממזר דאי וכתביה קרא דאי לאיסורא כתב דאי להיתרא לא כתב

הרי מחזיר גרושתו דאי להיתרא וכתביה התם משום עיקר איסורא הוא דכתביה

תנו רבנן אם נאמר בנים למה נאמר דורות ואם נאמר דורות למה נאמר בנים אם נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן ראשון ושני אסור שלישי מותר לכך נאמר דורות

ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני לכך נאמר בנים

להם מהם מנה להם הלך אחר פסולן

ואיצטריך למיכתב להם ואיצטריך למיכתב אשר יולדו דאי כתב רחמנא אשר יולדו הוה אמינא מבניהם מנה כתב רחמנא להם ואי כתב רחמנא להם הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו

ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך למיכתב לו גבי ממזר

דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא מטיפה כשרה אימא לא

ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא צריכא

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הואי אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה

מתיב רב יוסף רבי טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין אלמא בתר דידה שדינן ליה שאני התם דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה

מתיב רבא אמר רבי יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ואי סלקא דעתך בתריה דידיה שדינן ליה אפילו ראשונה נמי הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הואי אלמא בתר אימיה שדינן ליה

אמר ליה אביי אלא הא דאמר רבי יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה

אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות ואמר רב אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה

אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא הוה ליה ולד חטאת וולד חטאת למיתה אזיל

אישתיק אמר ליה דלמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכתוב תלאו בלידה אמר ליה קרקפנא חזיתיה לרישך ביני עמודי כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא

טעמא דכתיב אשר יולדו הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה אלא הא דאמר רבא גויה מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה

וכי תימא משום דרבי יצחק דאמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ

והא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רביתיה

כי אתא רבינא אמר רבי יוחנן באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם באומות הלך אחר הזכר כדתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו

יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם

נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית בה עמוני ולא עמונית אלא בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי שדייה בתר עמוני אי נקבה הוי שדייה בתר מצרית

מתני׳ ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות

גמ׳ אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות

אי מה להלן מיד אף כאן מיד כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך

והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות לא קשיא הא כמאן דאמר דון מינה ומינה

הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא

שאלו את רבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה דרי מהו אמר להם מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכן אמר רב הונא ממזרא לא חיי

והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רבי זירא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי

ההוא דהוי בשבבותיה דרבי אמי אכריז עליה דממזרא הוה בכי ואזיל אמר ליה חיים נתתי לך

אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו׳

מאי טעמא גזר עלייהו דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודה זרה יש בכם דכתיב ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו׳ בדקו ולא מצאו

שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו׳ בדקו ולא מצאו

שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו

אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה׳ מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים

מאי משמע אמר רבי אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה׳ וכתיב התם ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳

ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן

קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בקשו את ה׳ כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו

אמר דוד שאול נפקו להו

גלול כלפי מעלה