Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ד באייר תשפ״ב | 25 מאי 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

יבמות עט

המצגת בפורמט pdf

הדף היום מוקדש ע”י קרולין וויקטור אופסטיין לכבוד נישואים של בנם שלום ליוכבד.

הדף היום מוקדש ע”י רות קהן, גסיקה שקלר ואמילי מייכלסון לזכר נשמת אמן, קדימה בת הרב אברהם צבי בן-ציון וחיה.

הדף היום הוקדש לזכר כל הילדים שנרצחו אמש בבית הספר היסודי בטקסס. 

מסופר המשך לסיפור בספר שמואל על הנתינים ומדוע דוד המלך גזר עליהם שלא יבוא בקהל. כמעשה נקמה נגד שאול המלך, הנתינים התעקשו שבעה מצאצאיו. כיצד נבחרו שבעת האנשים האלה? לאחר שנהרגו, הושארו גופותיהם לתלות במשך חצי שנה בכדי לעשות קידוש ה’ – להראות לכולם מה עושים גם לבני מלכים שאינם מתייחסים כמו שצריך למגיירים, גם למי שהתגייר ממניעים לא נכונים, כמו הגבעונים. ריצפה בת איה, פילגשו של שאול המלך, ששניים מילדיה היו בין הנרצחים, הגנה על הגופות מפני הציפורים והחיות. רק לאחר תחילת הגשמים התיר דוד המלך לקבור אותם. כתוצאה מתקרית זו התגיירו 150,000 איש. מאיפה זה נדרש? האם באמת דוד הוא זה שאסר עליהם? האם לא רמז כבר משה בתורה או יהושע בספר יהושע? בתקופת רבי רצו לבטל גזירה זו נגד הנתינים, אך לא הצליחו – מדוע? ניתנות שתי תשובות שונות. היו שתי מסורות לגבי סריס (גבר שלא מסוגל להביא ילדים לעולם), לגבי חליצה ​​- אחת שהוא כן עושה חליצה ​​ושאשתו חייבת בחליצה, ואחת שאומרת את ההיפך. ישנן דעות תנאיות שונות לגבי מי מהם מתייחס לאדם שנולד כך ואיזו מתייחסת לאדם שהפך כך מאוחר יותר בחייו. איילונית לא עושה חליצה ​​או ייבום. רבי עקיבא סבור שאדם שהפך לסריס עושה חליצה ​​- אבל אם רבי עקיבא גם סבור שכל המצוות לא תעשה (כפצוע דכא) הן כמי שחייבים בכרת (בניהם ממזרים), איך אפשר להתחייב בחליצה או ייבום? רבי אמי מגביל למקרה שהיבמה הייתה גיורת ולפי הדעה שגרים יכולים להתחתן עם פסולי חיתון. שתי שאלות עולות נגד עמדתו של רבי אמי. רבא מביא תשובה אחרת – שהוא עושה חליצה ​​רק אם הוא עדיין לא היה סריס כשמת אחיו אבל נעשה סריס לפני קיום מצוות ייבום. גם נגד עמדה זו עולה קושי. תשובה שלישית מובאת על ידי רב יוסף הדוחה את השאלה כיוון שהוא מביא הבנה אחרת של עמדת רבי עקיבא לגבי לאוים- רק אלו שהן אסורות מחמת קרבה הן כמי שחייבים בכרת. למה הוא בכלל חלק ממצוות חליצה ​​וייבום אם כל טעם המצווה הוא להמשיך את השם והוא אינו מסוגל לכך?

 

תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה

נתינים ניקרינהו ונפייסינהו ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה׳ ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו׳ יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה׳ וגו׳ מיפייס ולא פייסינהו

אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו׳ כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו

ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמני ואת מפבשת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחלתי מאי שנא הני אמר רב הונא העבירום לפני ארון כל שארון קולטו למיתה כל שאין ארון קולטו לחיים

מתיב רב חנא בר קטינא ויחמל המלך על מפבשת בן יהונתן בן שאול שלא העבירו

וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו רחמים ופלטו ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון

והא כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו׳ אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא

ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה

מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר ודלמא ישראל הוו לא סלקא דעתך דכתיב ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד

ודלמא דוגזר בעלמא אלא מהכא ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [וגו׳] וימצאו מאה וחמשים אלף [וגו׳] ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל ושמונים אלף חוצב בהר

ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרא

ואכתי יהושע גזר עלייהו דכתיב ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה׳ יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים

בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר להם רבי חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר

ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן חלק עדה לעולם אסור חלק מזבח בזמן שבית המקדש קיים אסור אין בית המקדש קיים שרי

מתני׳ אמר רבי יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש

אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר

רבי אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה

העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבא

הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת

הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן איילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שבעילתה בעילת זנות

גמ׳ מכדי שמעינן לרבי עקיבא דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו וחייבי כריתות לאו בני חליצה וייבום נינהו

אמר רבי אמי הכא במאי עסקינן כגון שנשא אחיו גיורת ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר קהל גרים לא אקרי קהל

אי הכי יבומי נמי מייבם אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ אמר איהו נמי חולץ

דיקא נמי דקתני העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבא שמע מינה

מתיב רבה פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מייבמין כיצד מתו ולהם נשים ולהם אחין ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו

מתו אחין ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳ אלמא בקהל עסקינן

אלא אמר רבה כגון שנפלה לו ולבסוף נפצע

אמר ליה אביי וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דייבום מי לא תנן רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה

ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי הכא נמי ניתי איסור פצוע ונידחי

אלא אמר רב יוסף האי תנא הך תנא דבי רבי עקיבא היא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר

איקרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא

אמר רבא אם כן אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו

לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא

התם כחישותא דאתחילה ביה

היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

  • מסכת יבמות מוקדשת ע"י אהבה לייבטג לזכר נשמת סבה וסבתה, ליאו ואסתר אהרן ז"ל

להעמיק בדף

thumbnail יבמות

פרק ח: חומרי עזר למסכת יבמות (עט)

לקראת לימוד מסכת יבמות, צוות הדרן יצרו מצגות להמחיש את המקרים השונים העולים במסכת. לפרק א לפרק ב לפרק ג לפרק ד לפרק ה לפרק ו לפרק ז הורדות לפרק ח: יבמות עט יש להוריד את הקובץ ולפתוח עם קורא קבצים (כדוגמת אדובי אפשר להוריד כאן בחינם) לא לגלול מטה אלא ללחוץ לדף הבא, או…

יבמות עט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יבמות עט

תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה

נתינים ניקרינהו ונפייסינהו ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה׳ ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו׳ יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה׳ וגו׳ מיפייס ולא פייסינהו

אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו׳ כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו

ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמני ואת מפבשת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחלתי מאי שנא הני אמר רב הונא העבירום לפני ארון כל שארון קולטו למיתה כל שאין ארון קולטו לחיים

מתיב רב חנא בר קטינא ויחמל המלך על מפבשת בן יהונתן בן שאול שלא העבירו

וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו רחמים ופלטו ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון

והא כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו׳ אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא

ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה

מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר ודלמא ישראל הוו לא סלקא דעתך דכתיב ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד

ודלמא דוגזר בעלמא אלא מהכא ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [וגו׳] וימצאו מאה וחמשים אלף [וגו׳] ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל ושמונים אלף חוצב בהר

ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרא

ואכתי יהושע גזר עלייהו דכתיב ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה׳ יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים

בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר להם רבי חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר

ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן חלק עדה לעולם אסור חלק מזבח בזמן שבית המקדש קיים אסור אין בית המקדש קיים שרי

מתני׳ אמר רבי יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש

אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר

רבי אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה

העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבא

הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת

הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן איילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שבעילתה בעילת זנות

גמ׳ מכדי שמעינן לרבי עקיבא דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו וחייבי כריתות לאו בני חליצה וייבום נינהו

אמר רבי אמי הכא במאי עסקינן כגון שנשא אחיו גיורת ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר קהל גרים לא אקרי קהל

אי הכי יבומי נמי מייבם אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ אמר איהו נמי חולץ

דיקא נמי דקתני העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבא שמע מינה

מתיב רבה פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מייבמין כיצד מתו ולהם נשים ולהם אחין ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו

מתו אחין ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳ אלמא בקהל עסקינן

אלא אמר רבה כגון שנפלה לו ולבסוף נפצע

אמר ליה אביי וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דייבום מי לא תנן רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה

ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי הכא נמי ניתי איסור פצוע ונידחי

אלא אמר רב יוסף האי תנא הך תנא דבי רבי עקיבא היא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר

איקרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא

אמר רבא אם כן אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו

לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא

התם כחישותא דאתחילה ביה

היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל

גלול כלפי מעלה