יבמות פח

מאי טעמא קא מחייבי רבנן אילימא משום דמהימן והא תרי בעלמא דאף על גב דקא מכחיש להו אינהו מהימני וקא פטרי רבנן אלא לאו משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא

אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן

מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים

הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוה דלא מהימן מי דמי התם אפילו אתו בי מאה לא מהימני הכא כיון דכי אתו בי תרי מהימני חד נמי להימניה מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות

האי טבל היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקנו אלא דאחר מאי קסבר

אי קא סבר תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואי קסבר צריך דעת בעלים ואמר אנא ידענא ביה דמתקן היא גופה מנלן

הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה אלא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן

קונמות נמי אי קסבר יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו משום דבידו לפדותו ואי קסבר אין מעילה בקונמות ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה

אלא דאחר ואמר אנא ידענא דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן

אמר רבי זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה לא ליחמיר ולא ליקיל

משום עיגונא אקילו בה רבנן:

תצא מזה ומזה וכו׳: אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד אחד אבל ניסת על פי שני עדים לא תצא מחכו עליה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכא דלא ידעינן ליה

אי דלא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכא דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא ואתון הוא דלא ידעיתו ליה דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמר רב חסדא מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן

סוף סוף תרי ותרי נינהו

והבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת כגון שניסת לאחד מעדיה

היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי אי הכי מאי למימרא אפילו רבי מנחם ברבי יוסי לא קאמר אלא כשבאו עדים ואחר כך ניסת אבל ניסת ואחר כך באו עדים לא אמר

דתניא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם ניסת לא תצא רבי מנחם ברבי יוסי אמר תצא אמר רבי מנחם ברבי יוסי אימת אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת אבל ניסת ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא

כי קאמר רב נמי בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת לאפוקי מדרבי מנחם ברבי יוסי ואיכא דאמר טעמא דניסת ואחר כך באו עדים אבל באו עדים ואחר כך ניסת תצא כמאן כרבי מנחם ברבי יוסי

מתיב רבא מנין שאם לא רצה דפנו תלמוד לומר וקדשתו בעל כרחו

היכי דמי אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר דדפנו אלא לאו דניסת לאחד מעדיה וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיניה

איסור כהונה שאני ואיבעית אימא מאי דפנו דפנו בעדים ואבעית אימא כשבאו עדים ואחר כך ניסת ורבי מנחם ברבי יוסי היא

רב אשי אומר מאי לא תצא דקאמר רב לא תצא מהיתירה הראשון

הא אמרה רב חדא זימנא דתנן ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ואמר רב הונא אמר רב הכי הלכתא חדא מכללא דחברתה איתמר

אמר שמואל לא שנו אלא שלא מכחשתו אבל מכחשתו לא תצא במאי עסקינן אילימא בבי תרי כי מכחשתא ליה מאי הוי אלא בחד טעמא דמכחשתו הא שתקה תצא

והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים הכא במאי עסקינן בפסולי עדות וכדרבי נחמיה

דתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד

ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין הכא במאי עסקינן כגון דאתיא אשה מעיקרא

ותרצה לדרבי נחמיה הכי רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי:

צריכה גט מזה ומזה: בשלמא מראשון תבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא

אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אי הכי סיפא דקתני אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו התם נמי נימא גירש זה וקדש זה ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט

לעולם בעיא גט אי הכי נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה כרבי יוסי בן כיפר דאמר מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת

הא מדקתני סיפא אף על פי