Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

כ״ט באייר תשפ״א | 11 מאי 2021

יומא ל

במקדש, כל המטיל מים טעון קידוש ידיים ורגלים – למה? אסור לקרות קריאת שמע אם יש צואה בגופו במקומו. הגמרא מנסה להבין את ההלכה הזו מכיוון שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת! אם יוצאים מסעודה ללכת לשירותים או לדבר עם חבר בחוץ במשך תקופה ארוכה, האם צריך ליטול ידיים שוב כשחוזר לארוחה? ואם כן, האם צריך לעשות את זה בפני כולם כדי שלא יחשדו בו שהוא לא שטף? במה זה תלוי? צריך לטבול לפני כניסה לעזרה. ביום כיפור היה כהן גדול טובל חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים. כולם בתוך העזרה בלשכת הפרוה, חוץ מהראשון שהיה מחוץ לעזרה במקווה שעל גבי שער המים. למה צריך טבילה לפני כניסה לעזרה? האם זה חיוב דאורייתא או דרבנן? בן זומא ור' יהודה חולקים. מה הנפקא מינה בין דעותיה? ר' יהודה אומר בברייתא אחרת שהמצורע לא צריך לטבול ביום השמיני לטהרתו לפני כניסתו לעזרה כי כבר טבל מבערב. איך דעתו כאן משתלבת עם דעתו בדיון שלו עם בן זומא.  מאלה שלא מסכימים עם רבי יהודה בברייתא האחרונה, מתברר שיש גישה שלישית – שרק מצורע צריך ללכת למקווה לפני שנכנס לעזרה ולא כל אדם אחר. למה?

מצוה לשפשף מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים

אמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות קריאת שמע היכי דמי אי דנראית פשיטא אי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת לא צריכא דיושב ונראית עומד ואינה נראית

ומאי שנא מצואה על בשרו דאיתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא

תנו רבנן הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ ויכנס מפני חשד אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל שתי ידיו ומחזיר הטפיח על האורחין

אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס דמידע ידיע דאנינא דעתיה אמר רב נחמן בר יצחק ואנא אפילו לשתות נמי מידע ידעי דאנינא דעתאי

מתני׳ אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מזו בלבד פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם (קידש ידיו ורגליו)

גמ׳ שאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה

רבי יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש

במאי קא מיפלגי

באחולי עבודה קא מיפלגי לבן זומא מחיל עבודה לרבי יהודה לא מחיל עבודה

ולבן זומא מי מחיל והתניא כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה עבודתו כשרה אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודה עבודתו פסולה

אלא למיקם בעשה קא מיפלגי לבן זומא קאי בעשה לרבי יהודה לא קאי בעשה

ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה שכבר טבל מבערב

ההוא כדתני טעמא שכבר טבל מבערב

ודקארי לה מאי קארי לה משום דקא בעי למרמא אחריתי עליה לשכת המצורעין ששם מצורעין טובלין רבי יהודה אומר לא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם

לא קשיא הא דטביל הא דלא טביל אי דלא טביל הערב שמש בעי אלא אידי ואידי דטביל הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה

אי אסח דעתיה הזאת שלישי ושביעי בעי דאמר רבי דוסתאי בר מתון אמר רבי יוחנן הסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי

אלא אידי ואידי דלא אסח דעתיה ולא קשיא הא דטביל על דעת ביאת מקדש הא דלא טביל על דעת ביאת מקדש ואי בעית אימא תני לא מצורעין אמרו אלא כל אדם

רבינא אמר רבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי מצורע אין צריך טבילה לדידכו אודו לי איזי מיהת דלא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם ורבנן מצורע דייש בטומאה כל אדם לא דיישי בטומאה

אמר ליה אביי לרב יוסף נימא רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה כבן זומא סבירא להו והאי דקתני מצורע להודיעך כחו דרבי יהודה או דילמא שאני מצורע דדייש בטומאה אמר ליה שאני מצורע דדייש בטומאה

אמר ליה אביי לרב יוסף (לרבי יהודה דאמר סרך) טבילה (היא) זו

להעמיק בדף

דף משלהן- 65- הר הבית

הר הבית – דף משלהן 65: איך חמוטל ושירה חוגגות את יום ירושלים

איך חמוטל ושירה חוגגות את יום ירושלים? ולמה זה קשור לטבילה?

יומא ל

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יומא ל

מצוה לשפשף מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים

אמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות קריאת שמע היכי דמי אי דנראית פשיטא אי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת לא צריכא דיושב ונראית עומד ואינה נראית

ומאי שנא מצואה על בשרו דאיתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא

תנו רבנן הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ ויכנס מפני חשד אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל שתי ידיו ומחזיר הטפיח על האורחין

אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס דמידע ידיע דאנינא דעתיה אמר רב נחמן בר יצחק ואנא אפילו לשתות נמי מידע ידעי דאנינא דעתאי

מתני׳ אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מזו בלבד פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם (קידש ידיו ורגליו)

גמ׳ שאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה

רבי יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש

במאי קא מיפלגי

באחולי עבודה קא מיפלגי לבן זומא מחיל עבודה לרבי יהודה לא מחיל עבודה

ולבן זומא מי מחיל והתניא כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה עבודתו כשרה אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודה עבודתו פסולה

אלא למיקם בעשה קא מיפלגי לבן זומא קאי בעשה לרבי יהודה לא קאי בעשה

ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה שכבר טבל מבערב

ההוא כדתני טעמא שכבר טבל מבערב

ודקארי לה מאי קארי לה משום דקא בעי למרמא אחריתי עליה לשכת המצורעין ששם מצורעין טובלין רבי יהודה אומר לא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם

לא קשיא הא דטביל הא דלא טביל אי דלא טביל הערב שמש בעי אלא אידי ואידי דטביל הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה

אי אסח דעתיה הזאת שלישי ושביעי בעי דאמר רבי דוסתאי בר מתון אמר רבי יוחנן הסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי

אלא אידי ואידי דלא אסח דעתיה ולא קשיא הא דטביל על דעת ביאת מקדש הא דלא טביל על דעת ביאת מקדש ואי בעית אימא תני לא מצורעין אמרו אלא כל אדם

רבינא אמר רבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי מצורע אין צריך טבילה לדידכו אודו לי איזי מיהת דלא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם ורבנן מצורע דייש בטומאה כל אדם לא דיישי בטומאה

אמר ליה אביי לרב יוסף נימא רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה כבן זומא סבירא להו והאי דקתני מצורע להודיעך כחו דרבי יהודה או דילמא שאני מצורע דדייש בטומאה אמר ליה שאני מצורע דדייש בטומאה

אמר ליה אביי לרב יוסף (לרבי יהודה דאמר סרך) טבילה (היא) זו

Scroll To Top