הדף היומי
יומא לד
השיעור היום מוקדש ע”י רחל זליגר לרגל יום הולדתו של בעלה. “זוהי זכות לחוות יחד את מסע הדף היומי”. ולכבוד חתונתו של בנם אבנר עם רחלי, “שיזכו לבנות בית נאמן בישראל”.
הגמרא ממשיכה להסביר את הסדר על פי אבא שאול ומביאה דעות שונות בנוגע לסדר פעילויות מסוימות. האם הדרישה לנסכים עם קרבן התמיד כתובה בתורה לגבי קרבן התמיד אחר הצהריים ונגזרת משם לבוקר? או שזה ההפך? רבי יהודה מסביר דרך אחת שהם יחממו את מי המקווה על ידי הכנסת בלוק של ברזל חם למים. מדוע זה לא אסור לעשות משום שזה עושה פעולת צירוף למתכת? הרב ביבי מסביר שהבלוקים לא היו חמים מספיק. מסביר אביי, זה בגלל שמדובר בדבר שאינו מתכון, מלאכה בוצעה אך זו לא הייתה כוונת הפעולה, מכיוון שהפעולה נועדה לחמם את המים. אך האם אביי אינו סובר כשיטת רבי יהודה הסובר שדבר שאינו מתכוון אסור? הגמרא מבחינה בין דין דאורייתא ודין דרבנן. המשנה ממשיכה לתאר את הטבילה השנייה במקווה והחלפת הבגדים של הכהן הגדול לקראת עבודת היום. כהן הגדול לבש ביום כיפור שני סטים שונים של בגדי הפשתן הלבנים במשך שתי הפעמים השונות בהן שינה אותן. המשנה מתארת מאיפה כל אחד הגיע וכמה כל ערכה שווה (תוך שימוש במספרים מוגזמים מאוד). כספים קהילתיים שימשו לרכישתם, אך כהן גדול יכול להוסיף עוד כסף משלו אם ירצה בכך.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
תלמוד לומר וערך עליה העולה ואמר רבא העולה היא עולה ראשונה
ומנחה לחביתין עולה ומנחה
וחביתין לנסכים שום מנחה
ונסכים למוספין זבח ונסכים ומוספין לבזיכין והתניא בזיכין קודמין למוספין תנאי היא
אמר אביי מסתברא כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין לאו מי אמרת בבקר בבקר להקדים הכא נמי ביום ביום לאחר
מאי טעמא דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין גמר חוקה חוקה מחביתין
אי מהתם גמר ליגמרה כולה מילתא מהתם להכי אהני ביום ביום לאחר
קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים וכו׳ מני אי רבנן בין דם לנרות מיבעי ליה אי אבא שאול בין נרות לאיברים מיבעי ליה
לעולם רבנן היא ובסידרא לא קא מיירי
ושל בין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים וכו׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן קטורת קודמת לנסכים
אי מה להלן קטורת קודמת לאיברים אף כאן קטורת קודמת לאיברים מי כתיב כאיברי הבקר כמנחת הבקר כתיב כמנחת הבקר ולא כאיברי הבקר
תנו רבנן ונסכו רביעית ההין ילמד של שחרית משל ערבית
רבי אומר ערבית משל שחרית
בשלמא לרבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב אלא רבי מאי טעמא אמר רבה בר עולא אמר קרא לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד הוי אומר זה תמיד של שחר
ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי מומבחר נדריך נפקא ורבנן חד בחובה וחד בנדבה וצריכי
אם היה כהן גדול זקן או איסטניס וכו׳ תניא אמר רבי יהודה עששיות של ברזל היו מחמין מערב הכפורים ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן והלא מצרף אמר רב ביבי שלא הגיע לצירוף אביי אמר אפילו תימא שהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר
ומי אמר אביי הכי והתניא בשר ערלתו אפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ דברי רבי יאשיה והוינן בה קרא למה לי ואמר אביי לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור
הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא
מתני׳ הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט רבי מאיר אומר פשט קדש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו
בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו משל ציבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
יומא לד
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
תלמוד לומר וערך עליה העולה ואמר רבא העולה היא עולה ראשונה
ומנחה לחביתין עולה ומנחה
וחביתין לנסכים שום מנחה
ונסכים למוספין זבח ונסכים ומוספין לבזיכין והתניא בזיכין קודמין למוספין תנאי היא
אמר אביי מסתברא כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין לאו מי אמרת בבקר בבקר להקדים הכא נמי ביום ביום לאחר
מאי טעמא דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין גמר חוקה חוקה מחביתין
אי מהתם גמר ליגמרה כולה מילתא מהתם להכי אהני ביום ביום לאחר
קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים וכו׳ מני אי רבנן בין דם לנרות מיבעי ליה אי אבא שאול בין נרות לאיברים מיבעי ליה
לעולם רבנן היא ובסידרא לא קא מיירי
ושל בין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים וכו׳ מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן קטורת קודמת לנסכים
אי מה להלן קטורת קודמת לאיברים אף כאן קטורת קודמת לאיברים מי כתיב כאיברי הבקר כמנחת הבקר כתיב כמנחת הבקר ולא כאיברי הבקר
תנו רבנן ונסכו רביעית ההין ילמד של שחרית משל ערבית
רבי אומר ערבית משל שחרית
בשלמא לרבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב אלא רבי מאי טעמא אמר רבה בר עולא אמר קרא לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד הוי אומר זה תמיד של שחר
ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי מומבחר נדריך נפקא ורבנן חד בחובה וחד בנדבה וצריכי
אם היה כהן גדול זקן או איסטניס וכו׳ תניא אמר רבי יהודה עששיות של ברזל היו מחמין מערב הכפורים ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן והלא מצרף אמר רב ביבי שלא הגיע לצירוף אביי אמר אפילו תימא שהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר
ומי אמר אביי הכי והתניא בשר ערלתו אפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ דברי רבי יאשיה והוינן בה קרא למה לי ואמר אביי לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור
הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא
מתני׳ הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט רבי מאיר אומר פשט קדש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו
בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו משל ציבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו
