יומא מד

יכול אפילו בעזרה תלמוד לומר באהל מועד אין לי אלא באהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין תלמוד לומר בקודש

אין לי אלא בשעת הקטרה בשעת מתן דמים מנין תלמוד לומר בבואו לכפר אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר עד צאתו

וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל כפרתו קודמת לכפרת ביתו כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים וכפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל ישראל

אמר מר אין לי אלא בשעת הקטרה מאי משמע אמר רבא וכן אמר רבי יצחק בר אבדימי וכן אמר רבי אלעזר אמר קרא וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל הוי אומר זה הקטרת הקטורת

וקטורת מכפרת אין דהא תני רבי חנניא למדנו לקטורת שמכפרת שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ותנא דבי רבי ישמעאל על מה קטורת מכפרת על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי

תנן התם פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה אמר רבי אלעזר לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל אבל בשעת הקטרה דלפני לפנים מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי

מתיב רב אדא בר אהבה ואמרי לה כדי רבי יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה

הא מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה

בשעת הקטרה מיהא פרשי מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים

לא בשעת הקטרה דהיכל אי הכי הא מה מעלה ותו לא הא איכא הא מעלה דאילו מהיכל פרשי בין בשעת הקטרה דידיה בין בשעת הקטרה דלפני לפנים ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה דהיכל

הא קתני אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין

אלא בשעת הקטרה

והא איכא הא מעלה דאילו מהיכל פרשי בין בקדושה דידיה בין בקדושה דלפני ולפנים ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בקדושה דהיכל אמר רבא שם פרישה אחת היא

אמר מר כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה מנא לן אמר רבי פדת אתיא כפרה כפרה מיום הכפורים

אמר רב אחא בר אהבה שמע מינה מעלות דאורייתא והכי גמירי להו

דאי סלקא דעתך דרבנן מאי שנא בין האולם ולמזבח דילמא מיקרו ועיילי מכולה עזרה נמי נפרשו דילמא מיקרו ועיילי

בין האולם ולמזבח כיון דלא מפסיק מידי לא מינכרא מילתא עזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק מינכרא מילתא

אמר רבא שמע מינה קדושת אולם והיכל חדא מילתא היא דאי סלקא דעתך שתי קדושות נינהו אולם גופיה גזירה וניקום ונגזור גזירה לגזירה

לא אולם ובין האולם ולמזבח חדא קדושה היא היכל ואולם שתי קדושות

בכל יום היה חותה בשל כסף וכו׳ מאי טעמא התורה חסה על ממונן של ישראל

והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס מאי טעמא משום חולשא דכהן גדול

בכל יום בשל ארבעת קבין וכו׳ תנא נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה

תני חדא קב ותניא אידך קביים בשלמא הך דתני קב רבנן אלא הך דתני קביים מני לא רבנן ולא רבי יוסי

אמר רב חסדא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בשל קביים היה מכניס

רב אשי אמר אפילו תימא רבי יוסי והכי קאמר בכל יום היה חותה בשל סאה מדברית ומערה לתוך שלשת קבין ירושלמיות

בכל יום היתה כבידה והיום קלה תנא בכל יום היתה גלדה עבה והיום רך בכל יום היתה קצרה והיום ארוכה מאי טעמא כדי שתהא זרועו של כהן גדול מסייעתו

תנא בכל יום לא היה לה ניאשתיק והיום היה לה ניאשתיק דברי בן הסגן

בכל יום היה זהבה ירוק אמר רב חסדא שבעה זהבים הן זהב וזהב טוב וזהב אופיר וזהב מופז וזהב שחוט וזהב סגור וזהב פרוים זהב וזהב טוב דכתיב וזהב הארץ ההוא טוב זהב אופיר דאתי מאופיר זהב מופז