Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

ט״ז בסיון תשפ״א | 27 מאי 2021
הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'וש זוסמן לכבוד יום הולדתה ה50 של אשתו רומי. ולכבוד בנם זלי, אשר בעז"ה יסיים מסכת יומא, לראשונה לבדו, לכבוד בר המצווה שלו.
ולרפואת פשע אטל בת שרה.

יומא מו

הגמרא דנה בדברי ר' מאיר (שהייתה מערכה נוספת האברים ופדרים שלא נתעכלו על גבי מזבח ועל הרחבתם על ידי בר קפרא. מה בא בר קפרא להוסיף? האם רב הונא חולק על רב פפא בנושא: האם מותר להעביר למערכה אחרת בשבת? יש שתי הבנות (רבה ורב חסדא) בדברי רב הונא – אחד שהוא הוא לא דוחה שבת והשנייה שהוא לא דוחה טומאה, אבל כן דוחה שבת. אביי מביא קושי על שתי דעות אלו ורבה מתרץ למה יש להבחין בין טומאה לשבת גם לפי דבריו וגם לפי דברי רב חסדא. אסור לכבות גחלים של המזבח. אם מורידים מעל המערכה בכדי לשים במזבח הפנימי להקטיר את הקטורת או להדליק את המנורה, האם עדיין חייבים על כיבוי? רבא ואביי חולקים בנושא. האם חולקים כשכבר הוריד מעל המזבח או כהוא עדיין על המזבח? אם כן, איך דברים אלו מסתדרים עם דברי רב נחמן בשם רבה בר אבוה שאמר שהמוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה חייב?

אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא אימא לא צריכא

אמר רבי אלעזר משום בר קפרא אומר היה רבי מאיר איברי עולה שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמה וסודרן ואפילו בשבת

מאי קא משמע לן תנינא בכל יום היו שם ארבע מערכות אמר רבי אבין לא נצרכה אלא לפסולין

ודוקא שמשלה בהן האור אבל לא משלה בהן האור לא

איכא דאמרי אחד כשירין ואחד פסולין אי משלה בהן האור אין ואי לא לא

ואפילו בשבת תנינא והיום חמש

אמר רב אחא בר יעקב איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דחל יום הכפורים להיות אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים אבל באמצע שבת לא קא משמע לן

אמר רבא מאן האי דלא חייש לקמחיה הא בכל יום תנן קשיא

ופליגא דרב הונא דאמר תחילתו דוחה סופו אינו דוחה

גופא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה

מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה (ורבא) אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת

אמר ליה אביי (לרבא) לדידך קשיא ולרב חסדא קשיא לדידך קשיא מאי שנא טומאה דכתיב במועדו ואפילו בטומאה שבת נמי במועדו ואפילו בשבת

ולרב חסדא קשיא מאי שנא שבת דכתיב במועדו אפילו בשבת טומאה נמי במועדו ואפילו בטומאה

אמר ליה לא לדידי קשיא ולא לרב חסדא קשיא לדידי לא קשיא סופו כתחילתו

טומאה דתחילתו בר מידחא טומאה הוא סופו נמי דחי שבת דתחילתו לאו בר מידחא שבת הוא סופו נמי לא דחי

לרב חסדא לא קשיא סופו כתחילתו (תחילתו) לית ליה שבת דהותרה היא בציבור סופו נמי דחי

טומאה דדחויה היא בציבור תחלתו דעיקר כפרה דחי סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי

איתמר המכבה אש מחתה ומנורה אביי אמר חייב רבא אמר פטור

דכבייה בראשו של מזבח דכולי עלמא לא פליגי דחייב כי פליגי דאחתיה אארעא וכבייה אביי אמר חייב אש המזבח הוא רבא אמר פטור כיון דנתקה נתקה

אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב כמאן כאביי

אפילו תימא כרבא התם לא אינתיק למצותה הכא אינתיקה למצותה

איכא דאמרי

דאחתיה אארעא וכבייה דכולי עלמא לא פליגי דפטור כי פליגי דכבייה בראשו של מזבח אביי אמר חייב אש המזבח הוא רבא אמר פטור כיון דנתקה נתקה

אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה חייב כמאן לא כאביי ולא כרבא התם לא אינתיק למצותה הכא אינתיק למצותה

הדרן עלך טרף בקלפי

הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'וש זוסמן לכבוד יום הולדתה ה50 של אשתו רומי. ולכבוד בנם זלי, אשר בעז"ה יסיים מסכת יומא, לראשונה לבדו, לכבוד בר המצווה שלו.
ולרפואת פשע אטל בת שרה.

להעמיק בדף

dm67

דף משלהן 67 – מי הולך לעזאזל במסכת יומא?

מי הולך לעזאזל במסכת יומא? ולמה צריך לזרוק שעיר מראש הצוק?

יומא מו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יומא מו

אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא אימא לא צריכא

אמר רבי אלעזר משום בר קפרא אומר היה רבי מאיר איברי עולה שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמה וסודרן ואפילו בשבת

מאי קא משמע לן תנינא בכל יום היו שם ארבע מערכות אמר רבי אבין לא נצרכה אלא לפסולין

ודוקא שמשלה בהן האור אבל לא משלה בהן האור לא

איכא דאמרי אחד כשירין ואחד פסולין אי משלה בהן האור אין ואי לא לא

ואפילו בשבת תנינא והיום חמש

אמר רב אחא בר יעקב איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דחל יום הכפורים להיות אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים אבל באמצע שבת לא קא משמע לן

אמר רבא מאן האי דלא חייש לקמחיה הא בכל יום תנן קשיא

ופליגא דרב הונא דאמר תחילתו דוחה סופו אינו דוחה

גופא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה

מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה (ורבא) אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת

אמר ליה אביי (לרבא) לדידך קשיא ולרב חסדא קשיא לדידך קשיא מאי שנא טומאה דכתיב במועדו ואפילו בטומאה שבת נמי במועדו ואפילו בשבת

ולרב חסדא קשיא מאי שנא שבת דכתיב במועדו אפילו בשבת טומאה נמי במועדו ואפילו בטומאה

אמר ליה לא לדידי קשיא ולא לרב חסדא קשיא לדידי לא קשיא סופו כתחילתו

טומאה דתחילתו בר מידחא טומאה הוא סופו נמי דחי שבת דתחילתו לאו בר מידחא שבת הוא סופו נמי לא דחי

לרב חסדא לא קשיא סופו כתחילתו (תחילתו) לית ליה שבת דהותרה היא בציבור סופו נמי דחי

טומאה דדחויה היא בציבור תחלתו דעיקר כפרה דחי סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי

איתמר המכבה אש מחתה ומנורה אביי אמר חייב רבא אמר פטור

דכבייה בראשו של מזבח דכולי עלמא לא פליגי דחייב כי פליגי דאחתיה אארעא וכבייה אביי אמר חייב אש המזבח הוא רבא אמר פטור כיון דנתקה נתקה

אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב כמאן כאביי

אפילו תימא כרבא התם לא אינתיק למצותה הכא אינתיקה למצותה

איכא דאמרי

דאחתיה אארעא וכבייה דכולי עלמא לא פליגי דפטור כי פליגי דכבייה בראשו של מזבח אביי אמר חייב אש המזבח הוא רבא אמר פטור כיון דנתקה נתקה

אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה חייב כמאן לא כאביי ולא כרבא התם לא אינתיק למצותה הכא אינתיק למצותה

הדרן עלך טרף בקלפי

Scroll To Top