הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
יומא ו
הלימוד היום מוקדש ע"י חנה ומיכאל פיטרקובסקי לרפואת יעקב חיים בן סעדה. איש שהוא עמוד תווך למשפחתו. שתהיה לו רפואה ממחלת הקורונה וישוב לחיק משפחתו בקרוב
איזה פסוקים משמשים כהוכחות לדעות השונות בנוגע לאופן שבו משה הלביש את אהרון ובניו באבנט: בבת אחת או בזה אחר זה? למי שאמר בבת אחת, איך משה יכול היה להלביש אותם באותו זמן? מדוע צריך להפריד את הכהן הגדול מאשתו? ממה הם מודאגים? האם זה רק על פי דעת יחיד או שזה משתלב גם עם דעתו של חכמים לגבי מי שמקיים יחסים עם אשתו והיא מאוחר יותר מגלה שיש לה מחזור? האם ניתן להסיק מכאן שבועל נידה טובל במקווה בלילה או ביום? מדוע איננו מודאגים מכך שהכהן הגדול ייטמא מטמא מת? האם זה מתחבר לוויכוח האם טומאה הותרה בציבור או דחוייה בצבור?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט
ולמאן דאמר אהרן ואחר כך בניו והכתיב וחגרת אותם אבנט אמר לך ההוא קא משמע לן אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט
ויחגור אותו אבנט ויחגור אותם למה לי שמע מינה אהרן ואחר כך בניו ובבת אחת מי משכחת לה לא צריכא דאקדים
מפרישין כהן גדול וכו׳ למה מפרישין למה מפרישין כדקאמרינן אי לרבי יוחנן כדאית ליה אי לריש לקיש כדאית ליה
הכי קאמר מביתו למה פירש תניא רבי יהודה בן בתירה אומר שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עליה
אטו ברשיעי עסקינן אלא שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה
אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא כמאן כרבי עקיבא דאמר נדה מטמאה את בועלה דאי רבנן הא אמרי אין נדה מטמאה את בועלה
אמר להו רב חסדא אפילו תימרו רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא אלא באחר אחר אבל בחד אחר מודו ליה
אמר רבי זירא שמע מינה בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום
דאי אמרת בועל נדה כנדה אימת טביל בליליא למחר היכי עביד עבודה והא בעי הערב השמש אלא לאו שמע מינה בועל נדה אינו כנדה
רב שימי מנהרדעא אמר אפילו תימא בועל נדה כנדה דמפרשינן ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה
מיתיבי כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה אין בועל נדה לא
נדה וכל דאתי מרבוייא
מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ בועל נדה כטמא מת מאי לאו לטבילה לא לטומאתן
טומאתן בהדיא כתיב בהו האי טומאת שבעה כתיב ביה והאי טומאת שבעה כתיב ביה
אלא לאו לטבילתן
לא לעולם לטומאתן סיפא אצטריכא ליה אלא שחמור ממנו בועל נדה שמטמא משכב ומושב בטומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין
תא שמע דתני רבי חייא הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה תיובתא
ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא (בר תחליפא) משמיה דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בציבור
רבינא אמר אפילו תימא טומאת המת דחויה היא בצבור טומאת המת לא שכיחא טומאת ביתו שכיחא
איתמר טומאת המת רב נחמן אמר הותרה היא בציבור ורב ששת אמר דחויה היא בציבור
היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב כולי עלמא לא פליגי דטהורין עבדי טמאין לא עבדי כי פליגי לאהדורי ולאתויי טהורין מבית אב אחרינא
רב נחמן אמר היתר היא בציבור ולא מהדרינן ורב ששת אמר דחויה היא בציבור ומהדרינן
איכא דאמרי אפילו היכא דאיכא טהורין וטמאין בההוא בית אב פליג רב נחמן ואמר עבדי נמי טמאין
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
לראות את השליח, ולא רק את שליחותו
לשיטתו של המתיר לכהן שנטמא להקריב קורבן ציבור מלכתחילה, הקיום המיטבי של מצווה אינו הערך העליון יומא דף ו עב המשנה במסכת יומא קובעת כי מפרישים את הכהן הגדול מביתו שבעה ימים לפני יום הכיפורים, כהכנה לעבודת הקודש הצפויה לו במקדש. הגמרא שלנו מסבירה שהרחקה זו מתקיימת מתוך חשש שאשת הכוהן תיטמא (מחלוקת אם החשש…
יומא ו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט
ולמאן דאמר אהרן ואחר כך בניו והכתיב וחגרת אותם אבנט אמר לך ההוא קא משמע לן אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט
ויחגור אותו אבנט ויחגור אותם למה לי שמע מינה אהרן ואחר כך בניו ובבת אחת מי משכחת לה לא צריכא דאקדים
מפרישין כהן גדול וכו׳ למה מפרישין למה מפרישין כדקאמרינן אי לרבי יוחנן כדאית ליה אי לריש לקיש כדאית ליה
הכי קאמר מביתו למה פירש תניא רבי יהודה בן בתירה אומר שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עליה
אטו ברשיעי עסקינן אלא שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה
אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא כמאן כרבי עקיבא דאמר נדה מטמאה את בועלה דאי רבנן הא אמרי אין נדה מטמאה את בועלה
אמר להו רב חסדא אפילו תימרו רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא אלא באחר אחר אבל בחד אחר מודו ליה
אמר רבי זירא שמע מינה בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום
דאי אמרת בועל נדה כנדה אימת טביל בליליא למחר היכי עביד עבודה והא בעי הערב השמש אלא לאו שמע מינה בועל נדה אינו כנדה
רב שימי מנהרדעא אמר אפילו תימא בועל נדה כנדה דמפרשינן ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה
מיתיבי כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה אין בועל נדה לא
נדה וכל דאתי מרבוייא
מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ בועל נדה כטמא מת מאי לאו לטבילה לא לטומאתן
טומאתן בהדיא כתיב בהו האי טומאת שבעה כתיב ביה והאי טומאת שבעה כתיב ביה
אלא לאו לטבילתן
לא לעולם לטומאתן סיפא אצטריכא ליה אלא שחמור ממנו בועל נדה שמטמא משכב ומושב בטומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין
תא שמע דתני רבי חייא הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה תיובתא
ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא (בר תחליפא) משמיה דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בציבור
רבינא אמר אפילו תימא טומאת המת דחויה היא בצבור טומאת המת לא שכיחא טומאת ביתו שכיחא
איתמר טומאת המת רב נחמן אמר הותרה היא בציבור ורב ששת אמר דחויה היא בציבור
היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב כולי עלמא לא פליגי דטהורין עבדי טמאין לא עבדי כי פליגי לאהדורי ולאתויי טהורין מבית אב אחרינא
רב נחמן אמר היתר היא בציבור ולא מהדרינן ורב ששת אמר דחויה היא בציבור ומהדרינן
איכא דאמרי אפילו היכא דאיכא טהורין וטמאין בההוא בית אב פליג רב נחמן ואמר עבדי נמי טמאין
