הדף היומי
יומא עו
הדף היום מוקדש ע"י דנה ושרה ברלוביץ' לכבוד בר המצווה של נכדם אריאל ברלוביץ' שתהיה השבת, שבת פרשת בלק.
לאחר הגמרא מביאה דרשה אחרונה לפסוק "לחם אבירים אכל איש", הגמרא ממשיכה ומביאה שלושה דיונים נוספים העוסקות במן. הראשון – מדוע המן ירד כל יום?. השנייה – עוסקת בגובה ירידת המן שנלמדת מהשוואה לגובה המים במבול. השלישית- שהמן היה נס שהעולם ראה ולא רק בנ"י. הגמרא עוברת לדון בבירור מקורות חמשת העינויים הנוהגים ביום כיפור. מקור ה"עינוי" מהפסוקים העוסקים ביום כיפור ובהם מוזכרת המילה עינוי 5 פעמים. הגמרא מביאה כמה שיטות המלמדות ששתייה היא איסור הנכלל באכילה. הגמרא עוברת לעינויים הבאים – רחיצה וסיכה, ומנסה לברר כיצד ידוע שההימנעות מהן נקראת עינוי. היא מתחילה בסיכה הנלמדת מהנביא דניאל "וסוך לא סכתי". ובעניין רחיצה – הגמרא מביאה הוכחה מהפסוק "ותבוא כמים בקרבו כשמן בעצמותיו" הגמרא דוחה את ההוכחה וחוזרת לפסוק מדניאל ומכריעה שהוא הוכחה גם לרחיצה.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא איש וכתיב התם קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ואימא משה דכתיב והאיש משה ענו מאד דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום
אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים
דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם דבר אחר מפני משאוי הדרך
וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו
אמר לו רבי מקרא אני דורש חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים
וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו
כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע הרי כאן שמונה ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה
תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו׳ כוסי רויה] אמר אביי שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנאמר כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי
הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכולי עלמא הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר
אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה ובעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם
הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת
ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי
אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת
ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש
(חייב)
אלא יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין
ותירוש חמרא הוא והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין ולאו חמרא הוא והכתיב ותירוש ינובב בתולות דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות
והכתיב ותירוש יקביך יפרוצו דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו
והא כתיב זנות ויין ותירוש יקח לב אלא דכולי עלמא תירוש חמרא הוא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם
ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי ליה תירוש יין שמביא יללה לעולם תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש
רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש (והיינו דרבא דרבא) רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין
רחיצה וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי דכתיב לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי מאי לחם חמודות לא אכלתי אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אפילו נהמא דחיטי דכייתא לא אכל
ומנא לן דחשיב כעינוי דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך (כי חמודות אתה)
אשכחן סיכה רחיצה מנא לן אמר רב זוטרא ברבי טוביה אמר קרא ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ואימא כשתיה דומיא דשמן מה שמן מאבראי אף מים מאבראי
והא תנא איפכא קא נסיב לה דתנן מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו אלא אמר רב אשי רחיצה מגופיה דקרא שמיע ליה דכתיב וסוך לא סכתי
מאי ואני באתי בדבריך היינו דכתיב ושבעים איש מזקני [בית] ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטורת עלה וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלימה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
יומא עו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא איש וכתיב התם קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ואימא משה דכתיב והאיש משה ענו מאד דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום
אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים
דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם דבר אחר מפני משאוי הדרך
וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו
אמר לו רבי מקרא אני דורש חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים
וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו
כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע הרי כאן שמונה ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה
תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו׳ כוסי רויה] אמר אביי שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנאמר כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי
הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכולי עלמא הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר
אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה ובעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם
הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת
ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי
אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת
ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש
(חייב)
אלא יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין
ותירוש חמרא הוא והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין ולאו חמרא הוא והכתיב ותירוש ינובב בתולות דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות
והכתיב ותירוש יקביך יפרוצו דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו
והא כתיב זנות ויין ותירוש יקח לב אלא דכולי עלמא תירוש חמרא הוא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם
ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי ליה תירוש יין שמביא יללה לעולם תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש
רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש (והיינו דרבא דרבא) רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין
רחיצה וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי דכתיב לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי מאי לחם חמודות לא אכלתי אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אפילו נהמא דחיטי דכייתא לא אכל
ומנא לן דחשיב כעינוי דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך (כי חמודות אתה)
אשכחן סיכה רחיצה מנא לן אמר רב זוטרא ברבי טוביה אמר קרא ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ואימא כשתיה דומיא דשמן מה שמן מאבראי אף מים מאבראי
והא תנא איפכא קא נסיב לה דתנן מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו אלא אמר רב אשי רחיצה מגופיה דקרא שמיע ליה דכתיב וסוך לא סכתי
מאי ואני באתי בדבריך היינו דכתיב ושבעים איש מזקני [בית] ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטורת עלה וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלימה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר
