Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ז׳ באייר תשפ״א | 19 אפריל 2021

יומא ח

הדף היום מוקדש לרפואת בשמת בת ירדנה ונח אברהם בן בתיה שיינא.

איך ר' יהודה ור' שמעון דורשים את החלקים השונים של הפסוק שמדבר על הציץ כפי פירושיהם השונים? האם יש תנאים אחרים שחולקים גם על עניין טומאה הותרה/דחויה? באיזה ימים בתוך שבעת ימים של פרישה מזים על הכהן הגדול לפני יום הכיפורים ועל הכהן השורף את הפרה? למה נקרא שם הלשכה 'לשכת פרהדרין'?

 

ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה

ולרבי שמעון דאמר תמיד מרצה והא כתיב על מצחו ונשא ההוא לקבוע לו מקום הוא דאתא

ורבי יהודה לקבוע לו מקום מנא ליה נפקא ליה מעל מצחו ורבי שמעון נמי תיפוק ליה מעל מצחו אין הכי נמי

אלא על מצחו ונשא מאי עביד ליה אמר לך ראוי למצח מרצה שאינו ראוי למצח אינו מרצה לאפוקי נשבר הציץ דלא מרצה

ולרבי יהודה נשבר הציץ מנא ליה נפקא ליה ממצח מצחו ורבי שמעון מצח מצחו לא משמע ליה

נימא הני תנאי כהני תנאי דתניא אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד רבי חנינא סגן הכהנים אומר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה כהן גדול ביום הכפורים אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי

מאי לאו בהא קא מיפלגי רבי מאיר סבר טומאה דחויה היא בציבור ורבי יוסי סבר טומאה היתר היא בציבור

ותסברא אי סבר רבי יוסי היתר היא בציבור הזאה כלל למה לי אלא דכולי עלמא הני תנאי סברי טומאה דחויה היא בציבור

והכא בהא קמיפלגי רבי מאיר סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה

וסבר רבי יוסי לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה והתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל רבי יוסי אומר יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף

וקיימא לן דבטבילה בזמנה מצוה קא מיפלגי דתנא קמא סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה אלא דכולי עלמא להני תנאי אמרינן טבילה בזמנה מצוה

והכא בהא קמיפלגי רבי מאיר סבר מקשינן הזאה לטבילה ורבי יוסי סבר לא מקשינן הזאה לטבילה

ורבי חנינא סגן הכהנים אי מקיש הזאה לטבילה אפילו כהן ביום הכפורים נמי אי לא מקיש הזאה לטבילה אפילו כהן השורף את הפרה נמי לא

לעולם לא מקיש וכהן השורף את הפרה מעלה בעלמא

כמאן אזלא הא דתנו רבנן אין בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים אלא

שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו כמאן או רבי מאיר או רבי יוסי דאי רבי חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא

מתקיף לה רבי יוסי ברבי חנינא בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי שלישי שמא שלישי חמישי שמא שביעי ששי שמא שביעי שביעי שמא שביעי

אלא רביעי למה לי הזאה כלל לא בשלישי איכא לספוקי ולא בשביעי איכא לספוקי

ולטעמיך הזאה כל שבעה מי איכא והא קיימא לן דהזאה שבות ואינה דוחה את השבת אלא מאי אית לך למימר שבעה לבר משבת הכא נמי שבעה לבר מרביעי

אמר רבא הלכך כהן גדול ביום הכפורים דלא בדידן תליא מילתא אלא בקביעא דירחא תליא מילתא בתלתא בתשרי בעי לאפרושי וכל אימת דמתרמי תלתא בתשרי מפרשינן ליה אבל כהן השורף את הפרה דבדידן תליא מילתא מפרשינן ליה ברביעי בשבת כי היכי דניתרמי רביעי שלו בשבת

ללשכת פרהדרין תניא רבי יהודה וכי לשכת פרהדרין היתה והלא לשכת בלווטי היתה

אלא בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין

תנן התם הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא תרומת מעשר וחלה

בשלמא תרומה גדולה לא דתניא

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

יומא ח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יומא ח

ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה

ולרבי שמעון דאמר תמיד מרצה והא כתיב על מצחו ונשא ההוא לקבוע לו מקום הוא דאתא

ורבי יהודה לקבוע לו מקום מנא ליה נפקא ליה מעל מצחו ורבי שמעון נמי תיפוק ליה מעל מצחו אין הכי נמי

אלא על מצחו ונשא מאי עביד ליה אמר לך ראוי למצח מרצה שאינו ראוי למצח אינו מרצה לאפוקי נשבר הציץ דלא מרצה

ולרבי יהודה נשבר הציץ מנא ליה נפקא ליה ממצח מצחו ורבי שמעון מצח מצחו לא משמע ליה

נימא הני תנאי כהני תנאי דתניא אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד רבי חנינא סגן הכהנים אומר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה כהן גדול ביום הכפורים אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי

מאי לאו בהא קא מיפלגי רבי מאיר סבר טומאה דחויה היא בציבור ורבי יוסי סבר טומאה היתר היא בציבור

ותסברא אי סבר רבי יוסי היתר היא בציבור הזאה כלל למה לי אלא דכולי עלמא הני תנאי סברי טומאה דחויה היא בציבור

והכא בהא קמיפלגי רבי מאיר סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה

וסבר רבי יוסי לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה והתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל רבי יוסי אומר יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף

וקיימא לן דבטבילה בזמנה מצוה קא מיפלגי דתנא קמא סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה אלא דכולי עלמא להני תנאי אמרינן טבילה בזמנה מצוה

והכא בהא קמיפלגי רבי מאיר סבר מקשינן הזאה לטבילה ורבי יוסי סבר לא מקשינן הזאה לטבילה

ורבי חנינא סגן הכהנים אי מקיש הזאה לטבילה אפילו כהן ביום הכפורים נמי אי לא מקיש הזאה לטבילה אפילו כהן השורף את הפרה נמי לא

לעולם לא מקיש וכהן השורף את הפרה מעלה בעלמא

כמאן אזלא הא דתנו רבנן אין בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים אלא

שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו כמאן או רבי מאיר או רבי יוסי דאי רבי חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא

מתקיף לה רבי יוסי ברבי חנינא בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי שלישי שמא שלישי חמישי שמא שביעי ששי שמא שביעי שביעי שמא שביעי

אלא רביעי למה לי הזאה כלל לא בשלישי איכא לספוקי ולא בשביעי איכא לספוקי

ולטעמיך הזאה כל שבעה מי איכא והא קיימא לן דהזאה שבות ואינה דוחה את השבת אלא מאי אית לך למימר שבעה לבר משבת הכא נמי שבעה לבר מרביעי

אמר רבא הלכך כהן גדול ביום הכפורים דלא בדידן תליא מילתא אלא בקביעא דירחא תליא מילתא בתלתא בתשרי בעי לאפרושי וכל אימת דמתרמי תלתא בתשרי מפרשינן ליה אבל כהן השורף את הפרה דבדידן תליא מילתא מפרשינן ליה ברביעי בשבת כי היכי דניתרמי רביעי שלו בשבת

ללשכת פרהדרין תניא רבי יהודה וכי לשכת פרהדרין היתה והלא לשכת בלווטי היתה

אלא בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין

תנן התם הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא תרומת מעשר וחלה

בשלמא תרומה גדולה לא דתניא

Scroll To Top