Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

כ״ג בתמוז תשפ״א | 3 יולי 2021

יומא פג

הדף היום מוקדש ע"י ויקי הרצוג לזכותו של אביה איזי הרצוג. יהי רצון שהלימוד היום יהיה לעילוי נשמתו.

איך קובעים על סמך מה לתת לאדם חולה לאכול ביום כיפור? רבי ינאי דן בתרחישים שבהם האדם החולה חולק על הרופא בעניין הצורך שלו לאכול – על סמך מה אנו קובעים אם לתת לאדם לאכול או לא? ספק נפשות להקל ולכן אם הוא או הרופא חושבים כך, נתונים לו לאכול. גמרא מביאה טעם לדבריו שהחולה מכיר את עצמו הכי טובה אך לפעמים גם הרופא. כנראה דבריו גם מבוססים על ספק נפשות להקל. כיצד ניתן לקרוא את המשנה על פי רבי ינאי שכן נראה שהמשנה מקפידה יותר על בקיאים/מומחים ופחות על הלוחה עצמו (רק במקרה שאין בקיאים). ולמה "בקיאים" ברבים ולא בעל פי בקי אחד? לכן מסבירים את המשנה שמדובר שיש יותר אנשים בכל צד שחולקים זה על זה ועל כך צריך בקיאים ברבים. הגמרא עוברת כמה שלבים עד שמצליחה להבהיר בדיוק את המקרים במשנה. מר בר רב אשי מסכים במקצת עם רבי ינאי, אך לא מסכים במקרה שיש הרבה רופאים שחושבים שהאדם החולה לא צריך לאכול. רבי ינאי היה אוסר על אכילה במקרה זה, אך מר בר רב אשי מאפשר זאת כיון שלדעתו, הדעה של החולה גוברת על כולם כי "לב יודע מרת נפשו". מי שיש לו מחלה הנקראת בולמוס (מרעב), יכול לאכול אוכל לא כשר. אם ננשך על ידי כלב מטורף, האם ניתן לאכול את הסרעפת של הכלב, שהאמינו שהיא מרפאה? אפשר לקחת ואף להכין תרופות בשבת אם הוא חולה שיש בו סכנה. אם היתה מפולת ולא ידוע אם יש אנשים או לא ידוע אם הם כבר מתו או לא ידוע אם הם יהודים או לא, האם מותר לנסות להצילם בשבת? אם צריך לאכול אוכל לא כשר בגלל בולמוס, מה ההיררכיה של מאכלים לא כשרים שנוכל להאכיל אותו – מתחילים מהקל קודם. הגמרא דנה בכמה מקרים שבהם לא ברור מה קל יותר. סיפורים מסופרים על רבנים שהיה להם בולמוס והאם הם גנבו אוכל כדי לאכול. סיפור אחר מובא כדי להדגיש את החשיבות בהפקת מקור שמות האנשים כדי לקבוע אם ניתן לסמוך עליהם או לא. מהם סימנים של כלב מטורף ואיך הופכים לכלב מטורף (מה גורם לטירוף)?

זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי

חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אמר רבי ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה מאי טעמא לב יודע מרת נפשו פשיטא מהו דתימא רופא קים ליה טפי קא משמע לן

רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה

תנן חולה מאכילין אותו על פי בקיאין על פי בקיאין אין על פי עצמו לא על פי בקיאין אין על פי בקי אחד לא

הכא במאי עסקינן דאמר לא צריכנא וליספו ליה על פי בקי לא צריכא דאיכא אחרינא בהדיה דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי בקיאין

פשיטא ספק נפשות הוא וספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי לא צריך ואף על גב דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי הני מילי לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן

והני מילי לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא

והא מדקתני סיפא ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו מכלל דרישא דאמר צריך חסורי מיחסרא והכי קתני במה דברים אמורים דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו

מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפילו איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר לב יודע מרת נפשו

תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא הכי קאמר במה דברים אמורים דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו על פי עצמו שנאמר לב יודע מרת נפשו

מתני׳ מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר

ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת

מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק גוי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו

גמ׳ תנו רבנן מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא

תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית

טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאפשר בחולין דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה

כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוניה

אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת

בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן

מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה

לימא תנאי היא דתניא מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את התרנגולת וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו ואין צריך לעשר דברי רבי רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר

נימא רבי אלעזר ברבי שמעון היא ולא רבי

אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא הוא אפילו רבי מודה דאי שרית ליה בעציץ שאינו נקוב אתי למיכל בעציץ שהוא נקוב

תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה

ומאי אף על פי שאין ראיה לדבר דהתם לאו בולמוס אחזיה

אמר אביי לא שנו אלא לאחר אכילה אבל קודם אכילה מגרר גריר דכתיב וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות

אמר רב נחמן אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש רב הונא בריה דרב יהושע אמר אף סולת נקיה בדבש רב פפא אמר אפילו קמחי דשערי בדיבשא אמר רבי יוחנן פעם אחת אחזני בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה דתני רב יוסף הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה שנאמר וממגד תבואות שמש

רבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא אחזיה בולמוס לרבי יהודה קפחיה לרועה אכליה לריפתא אמר ליה רבי יוסי קפחת את הרועה כי מטו למתא אחזיה בולמוס לרבי יוסי אהדרוהו בלגי וצעי אמר ליה רבי יהודה אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה

ותו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר שמע מינה אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה אזל אותביה בי קיבריה דאבוה

אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל רבי מאיר ונטריה כולי יומא ואייתיה

למחר אמרו לו הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו רבי מאיר אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי

משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה

היינו (דתנן) מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש

ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב ואמר לבלה נאופים (כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה כלומר זקנה בנאופים)

מי שנשכו כלב שוטה וכו׳ תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו ושמואל אמר רוח רעה שורה עליו

מאי בינייהו איכא בינייהו

להעמיק בדף

דר איילת הופמן ליבזון

האם ספק נפשות להקל אף ביום כיפור? (יומא פג)

האם ספק נפשות להקל אף ביום כיפור? (יומא פג) איילת הופמן ליבזון   מי צריך להחליט אם אדם חולה יאכל ויפר את התענית של יום הכיפורים? בדף של מחר אנחנו מוצאים שלושה מודלים של מענה לשאלה זו: משנה יומא ח, ה קובעת כי "חולה מאכילין אותו על פי בקיים ואם אין שם בקיים מאכילין על…

יומא פג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

יומא פג

זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי

חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אמר רבי ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה מאי טעמא לב יודע מרת נפשו פשיטא מהו דתימא רופא קים ליה טפי קא משמע לן

רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה

תנן חולה מאכילין אותו על פי בקיאין על פי בקיאין אין על פי עצמו לא על פי בקיאין אין על פי בקי אחד לא

הכא במאי עסקינן דאמר לא צריכנא וליספו ליה על פי בקי לא צריכא דאיכא אחרינא בהדיה דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי בקיאין

פשיטא ספק נפשות הוא וספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי לא צריך ואף על גב דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי הני מילי לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן

והני מילי לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא

והא מדקתני סיפא ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו מכלל דרישא דאמר צריך חסורי מיחסרא והכי קתני במה דברים אמורים דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו

מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפילו איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר לב יודע מרת נפשו

תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא הכי קאמר במה דברים אמורים דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו על פי עצמו שנאמר לב יודע מרת נפשו

מתני׳ מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר

ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת

מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק גוי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו

גמ׳ תנו רבנן מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא

תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית

טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאפשר בחולין דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה

כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוניה

אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת

בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן

מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה

לימא תנאי היא דתניא מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את התרנגולת וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו ואין צריך לעשר דברי רבי רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר

נימא רבי אלעזר ברבי שמעון היא ולא רבי

אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא הוא אפילו רבי מודה דאי שרית ליה בעציץ שאינו נקוב אתי למיכל בעציץ שהוא נקוב

תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה

ומאי אף על פי שאין ראיה לדבר דהתם לאו בולמוס אחזיה

אמר אביי לא שנו אלא לאחר אכילה אבל קודם אכילה מגרר גריר דכתיב וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות

אמר רב נחמן אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש רב הונא בריה דרב יהושע אמר אף סולת נקיה בדבש רב פפא אמר אפילו קמחי דשערי בדיבשא אמר רבי יוחנן פעם אחת אחזני בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה דתני רב יוסף הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה שנאמר וממגד תבואות שמש

רבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא אחזיה בולמוס לרבי יהודה קפחיה לרועה אכליה לריפתא אמר ליה רבי יוסי קפחת את הרועה כי מטו למתא אחזיה בולמוס לרבי יוסי אהדרוהו בלגי וצעי אמר ליה רבי יהודה אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה

ותו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר שמע מינה אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה אזל אותביה בי קיבריה דאבוה

אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל רבי מאיר ונטריה כולי יומא ואייתיה

למחר אמרו לו הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו רבי מאיר אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי

משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה

היינו (דתנן) מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש

ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב ואמר לבלה נאופים (כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה כלומר זקנה בנאופים)

מי שנשכו כלב שוטה וכו׳ תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו ושמואל אמר רוח רעה שורה עליו

מאי בינייהו איכא בינייהו

Scroll To Top