צורת הדף

בראש כל דף גמרא כתובים שם המסכת, מספר הפרק ושמו, מספר הדף והאם זה עמוד א׳ או ב׳.

מימין מופיע שם הפרק  (בתמונה ״לולב הגזול״), מיד לאחר מכן מספר הפרק (״פרק שלישי״) ולאחר מכן שם המסכת (״סוכה״). בצד החיצוני של כל דף כתוב מספר הדף (בתמונה ״מא״). לכל דף יש עמוד א׳ ועמוד ב׳ (שני צדדי הדף). נשים לב כי לאחר האותיות שמסמנות את מספר הדף יש נקודה או נקודתיים. נקודה אחת מסמנת את עמוד א׳ ואילו נקודתיים מסמנות את עמוד ב׳ (למשל, התמונה מציגה את עמוד ב׳ של דף מא).

בתוך טקסט הגמרא, סימון של ״:״ שקול לנקודה בסוף משפט. סימון של נקודה ״.״ שקול לסוג של פסיק. הניקוד נעשה על ידי מדפיסי המהדורות לאורך השנים ויכול להשתנות בין מהדורה למהדורה.

לדפי הגמרא בהדפסה המסורתית יש מבנה קבוע. כפי שתוכלו לראות בתמונה, במרכז הדף בגופן הגדול ביותר ובאותיות מרובעות נמצאות המשנה והגמרא. לפני המשנה יופיע הקיצור ״מתני׳״, שזה קיצור של המילה ״מתניתין״ שמשמעותה משנה (או משנתנו) בארמית. לפני הגמרא יופיע הקיצור ״גמ׳״, קיצור של המילה גמרא.

בצמוד אליה נמצאים פירוש רש״י ופירוש תוספות, כאשר בצד הקרוב לכריכת הספר מובא פירוש רש״י ואילו בצד החיצוני (זה שקרוב לשפת העמוד) פירוש התוספות.

בצמוד לפירוש רש״י, בחלק העליון של הדף נמצא מסורת הש״ס בו מובאים מקורות מקבילים. בצמוד לפירוש תוספות, גם כן בחלק העליון של הדף נמצא עין משפט נר מצווה בו מובאות הפניות לפסיקת הלכה לאור הסוגיות.

בתורה אור (בתמונה מופיע תחת מסורת הש״ס אולם מקומו משתנה בין המהדורות) ישנן הפניות לפסוקים. 

הגמרות הראשונות נדפסו במאה ה-15 בספרד, אולם היו אלה הדפסות של מסכתות בודדות. ההדפסה הראשונה של כל הש״ס נעשתה בוונציה בתחילת המאה ה-16. בהדפסה זו נקבעו חלוקת הדפים במסכתות. בסוף המאה ה-19 הודפסה מהדורת ש״ס וילנא (על בסיס דפוס וונציה) בהוצאת האלמנה והאחים ראם, שהיא המהדורה המקובלת ביותר עד היום (כמעט כל הגמרות כיום הן במהדורת ש״ס וילנא).

בתקופות שונות היו מגבלות צנזורה על הדפסת הגמרא. דוגמאות נפוצות לשינויים שנעשו תחת הצנזורה היא החלפת המילה ״גוי״ ב״עכו״ם״ (עובד כוכבים) או ״כותי״, או למשל החלפת המילה ״מין״ (כופר) במילה ״אפיקורוס״ או ״צדוקי״.

לאורך השנים הודפסו כמעט רק מהדורות ש״ס וילנא, עד שבשנת 1967 יצא הכרך הראשון של תלמוד שטיינזלץ, אשר איננו משמר את צורת הדף הקלאסית. מהדורה זו הביאה חידוש לעולם הלימוד בכך שהכילה חלוקה לפסקאות, פיסוק, ניקוד, תרגום ופירושים. 

למה המסכת מתחילה בדף ב׳?

מספור דפי המסכתות מתחיל תמיד בדף ב׳ (ולא ב-א׳). הסיבה לכך היא שבדפוס הישן של מהדורת וילנא (המהדורה המקובלת) השער של המסכת נספר כדף א׳ כך שתמיד הדף הראשון של הגמרא עצמה הוא ב׳. יש הנוהגים להוסיף ולדרוש שהמסכת מתחילה מדף ב׳ משום שדף א׳ מסמל את יראת ה׳, ללמדנו שקודם הלימוד האדם חייב להיות ירא ה׳. דרשה אחרת אומרת שדף א׳ מסמל את מה שהאדם טרם למד, ללמדנו שתמיד יש עוד תורה ללמוד.

העיטור בתחילת כל מסכת

המילה הראשונה בכל מסכת ממוסגרת בעיטור. ברוב המסכתות העיטור מורכב מצורה אסטתית כלשהי (למשל פרחים), אולם יוצאות מן הכלל מסכתות סוטה, בבא קמא, בבא בתרא ועבודה זרה. במסכתות אלו העיטור מורכב מנחשים. יש אומרים שדווקא מסכתות אלו פותחות בעיטור של נחש משום שהנחש מסמל את החטא הקדמון שהוביל ליסוד הנזק בעולם וכן לעבודה זרה.