הדרן
קול נשי בשיח התלמודי

רבי אבהו הביא בשם ריש לקיש שלושה מקרים שבהם משערים את ההלכה בהליכת ארבעה מילים: הליכה למציאת כלים טהורים ללישת עיסה, מניין (או מים לנטילת ידיים לתפילה), ומים לנטילת ידיים לפני אכילת לחם. רב נחמן בר יצחק מתקן מימרא זו בשני דברים: ראשית, איבו אמרה ולא רבי אבהו; שנית, היא נאמרה על ארבעה דברים ולא על שלושה, והוא מוסיף את המקרה מהמשנה של הליכה על שטיח עור במשך זמן הליכת ארבעה מילים, המפקיע את טומאתו. רבי יוסי ברבי חנינא מסייג את החובה ללכת ארבעה מילים לדרך שהולך בה ממילא (לפניו), ומציין שאינו חייב לחזור אפילו מיל אחד לאחריו.

בעניין טומאת עור אדם, ברייתא קובעת כי לגיון רומי הנכנס לבית מטמא את הבית משום החשש שחיילים נושאים עמם עור מקרקפלין (עור מגולגלות אדם) לצרכי כשפים.

משנה מפרטת את דיני החיבור לטומאה בעת הפשטת עור בהמה, שכן החלק המופשט מתפקד כיד:

• אם הפשיט לעשות שטיח – שבו חותכים תחילה לאורך הבהמה ומפשיטים מן הצדדים – העור נחשב חיבור לבשר עד שיפשיט יותר מכדי אחיזה, כפי שהגמרא מגדירה שטפח כפול.
• אם הפשיט מלמעלה למטה לעשות חמת – העור נחשב חיבור עד שיפשיט את החזה.
• אם הפשיט לחמת מן הרגליים כלפי מעלה ("מרגיל”) – העור כולו נחשב חיבור עד שייפשט כולו, שכן מגיעים לחזה רק בסוף.
• לגבי עור הצוואר – רבי יוחנן בן נורי סובר שאינו חיבור, ואילו חכמים סוברים שהוא חיבור עד שיפשיט את כולו.

הגמרא שואלת מהו מעמדו של העור ברגע שהופשט מעבר לכדי אחיזה בשטיח. רב משיב כי העור המופשט נהיה טהור, בעוד שהחלק המחובר נשאר טמא משום שהוא משמש כ”שומר” לבשר. רבי אסי סובר שגם טפח הסמוך לבשר שהופשט נשאר טמא. שלוש קושיות שהועלו נגד עמדתו של רבי אסי מיושבות.

משנה במסכת כלים (כח:ח) קובעת כי טלית טמאה שמתחיל לקורעה – כיוון שנקרע רובה, הרי היא טהורה. רבה בר אבוה מסייג זאת לטלית טבולת יום, שכן נכונותו של הבעלים להטבילה מעידה שאינו חס עליה ולא יחשוש מלהרסה, ולכן ודאי קרע את רובה. במידה שלא, יש לחשוש שמא נקרע רק חציה ולא רובה, מכיוון שהבעלים ביקש לטהרה מבלי להשחיתה כליל ולא מדד בדיוק. שלוש קושיות שהועלו נגד סייגו של רבה בר אבוה – כולל אחת ממשנתנו הסומכת על מדידות מדויקות – מיושבות בדרכים שונות.

בנוגע למשנה במסכת כלים, ריש לקיש ורבי יוחנן חולקים בשאלה האם עור שנחתך חוזר ומתחבר ("חלים”). ריש לקיש סובר שעור מחלים, ומעמיד את המשנה בטלית של אריג ולא של עור, שכן עור קרוע חוזר ומתחבר ולכן יישאר בטומאתו. שלוש קושיות שהועלו נגד ריש לקיש, כולל שתים ממשנתנו, מיושבות.

אביי מסביר שהמחלוקת בין רבי יוחנן בן נורי לחכמים בעניין עור הצוואר תלויה בשאלה האם "שומר העשוי לנתק מאליו” נחשב כשומר לדיני טומאה.

רבי אבהו הביא בשם ריש לקיש שלושה מקרים שבהם משערים את ההלכה בהליכת ארבעה מילים: הליכה למציאת כלים טהורים ללישת עיסה, מניין (או מים לנטילת ידיים לתפילה), ומים לנטילת ידיים לפני אכילת לחם. רב נחמן בר יצחק מתקן מימרא זו בשני דברים: ראשית, איבו אמרה ולא רבי אבהו; שנית, היא נאמרה על ארבעה דברים ולא על שלושה, והוא מוסיף את המקרה מהמשנה של הליכה על שטיח עור במשך זמן הליכת ארבעה מילים, המפקיע את טומאתו. רבי יוסי ברבי חנינא מסייג את החובה ללכת ארבעה מילים לדרך שהולך בה ממילא (לפניו), ומציין שאינו חייב לחזור אפילו מיל אחד לאחריו.

בעניין טומאת עור אדם, ברייתא קובעת כי לגיון רומי הנכנס לבית מטמא את הבית משום החשש שחיילים נושאים עמם עור מקרקפלין (עור מגולגלות אדם) לצרכי כשפים.

משנה מפרטת את דיני החיבור לטומאה בעת הפשטת עור בהמה, שכן החלק המופשט מתפקד כיד:

• אם הפשיט לעשות שטיח – שבו חותכים תחילה לאורך הבהמה ומפשיטים מן הצדדים – העור נחשב חיבור לבשר עד שיפשיט יותר מכדי אחיזה, כפי שהגמרא מגדירה שטפח כפול.
• אם הפשיט מלמעלה למטה לעשות חמת – העור נחשב חיבור עד שיפשיט את החזה.
• אם הפשיט לחמת מן הרגליים כלפי מעלה ("מרגיל”) – העור כולו נחשב חיבור עד שייפשט כולו, שכן מגיעים לחזה רק בסוף.
• לגבי עור הצוואר – רבי יוחנן בן נורי סובר שאינו חיבור, ואילו חכמים סוברים שהוא חיבור עד שיפשיט את כולו.

הגמרא שואלת מהו מעמדו של העור ברגע שהופשט מעבר לכדי אחיזה בשטיח. רב משיב כי העור המופשט נהיה טהור, בעוד שהחלק המחובר נשאר טמא משום שהוא משמש כ”שומר” לבשר. רבי אסי סובר שגם טפח הסמוך לבשר שהופשט נשאר טמא. שלוש קושיות שהועלו נגד עמדתו של רבי אסי מיושבות.

משנה במסכת כלים (כח:ח) קובעת כי טלית טמאה שמתחיל לקורעה – כיוון שנקרע רובה, הרי היא טהורה. רבה בר אבוה מסייג זאת לטלית טבולת יום, שכן נכונותו של הבעלים להטבילה מעידה שאינו חס עליה ולא יחשוש מלהרסה, ולכן ודאי קרע את רובה. במידה שלא, יש לחשוש שמא נקרע רק חציה ולא רובה, מכיוון שהבעלים ביקש לטהרה מבלי להשחיתה כליל ולא מדד בדיוק. שלוש קושיות שהועלו נגד סייגו של רבה בר אבוה – כולל אחת ממשנתנו הסומכת על מדידות מדויקות – מיושבות בדרכים שונות.

בנוגע למשנה במסכת כלים, ריש לקיש ורבי יוחנן חולקים בשאלה האם עור שנחתך חוזר ומתחבר ("חלים”). ריש לקיש סובר שעור מחלים, ומעמיד את המשנה בטלית של אריג ולא של עור, שכן עור קרוע חוזר ומתחבר ולכן יישאר בטומאתו. שלוש קושיות שהועלו נגד ריש לקיש, כולל שתים ממשנתנו, מיושבות.

אביי מסביר שהמחלוקת בין רבי יוחנן בן נורי לחכמים בעניין עור הצוואר תלויה בשאלה האם "שומר העשוי לנתק מאליו” נחשב כשומר לדיני טומאה.