מהו סיום?
בסוף תהליך לימוד מסכת, נהוג לציין את הרגע באירוע חגיגי. כתוב בגמרא (שבת קיח), שאביי היה עושה "יום טוב לחכמים" כשאחד מתלמידיו היה מסיים מסכת. ההגהות אשרי מצטט את מדרש שיר השירים רבה (א:ט) שמקורו של ה"סיום" הוא ממשתה ששלמה שעשה לעבדיו כשקיבל את החכמה הנפלאה שלו. לאור המקורות האלו, הסיום הוא גם הכרה ציבורית בהתמסרות להתמיד וללמוד וגם הבעת הודיה לקב"ה על ההגעה לרגע הזה.
הרמ"א פוסק שלסעודה שאחרי טקס ה"סיום" יש מעמד סעודת מצווה. ההשלכות ההלכתיות של פסיקתו הן שמותר לאבלים להשתתף בסעודה למרות היותה אירוע משמח.
מתי קובעים הסיום?
ראוי שטקס הסיום יתקיים מיד בתום לימוד המסכת, אלא שערוך השולחן (יו"ד רמו סעיף מד) מפנה לגמרא (מועד קטן ט) ששואלת אם שלמה המלך היה צריך לדחות את סיום בניית בית המקדש וחנוכתו שהתרחשו בזמן חג, כהוכחה שמותר לדחות את סיום המסכת לתאריך המתאים. המהר"י מינץ (מובא בש"ך יו"ד רמו ס"ק כז) אומר שנכון להשאיר חלק קטן מהמסכת ללמוד בסיום עצמו כך שהסיום יהיה בטקס עצמו ותעצים את השמחה. לאור זאת, מותר לחכות עם סיום המסכת ולעשותו בתאריך שנוח למסיימת ולמשפחתה/חברותיה להתכנס יחד, או למועד משמעותי כמו מסיבת אירוסין, חתונה, או אזכרה.
מה עושים בטקס הסיום?
נהוג לומר דבר תורה על המסכת הנלמדת בתחילת האירוע או במהלך הסעודה (סעיף 6).
הלומדת תקרא את השורות האחרונות של המסכת.
הלומדת תקרא את ה"הדרן" (הסבר בהמשך).
אם הרכב המשתתפים מאפשר, יש לומר קדיש דאתחדתא (בדרך כלל, אחרי קדיש יתחילו המשתתפים לשיר ולרקוד)
הלומדת מתחילה את הפרויקט הבא.
נהוג לדאוג לכיבוד קל, הכולל עוגות ועוגיות או אפילו לחם כך שהחגיגה תיחשב לקביעת סעודה ויהיה לה מעמד של "סעודת מצווה".
טקסט ה"הדרן"
יש ב"הדרן" כמה חלקים:
נהוג להגיד את המשפט הזה שלוש פעמים כהבטחה שנחזור שוב למסכת כך שהיא תחזור אלינו. הר' יוסף דוב סולובייצ'יק השווה את התופעה המתוארת במשפט להורה שמביא את הילד לגן ומבטיח שיחזור. ההורה לא חושב בכל דקה במהלך היום על ילדו ובכל זאת ברור לו שהילד יחכה לו וברור שיש להורה כוונה מוחלטת לחזור אליו. בצורה דומה, אנחנו אומרים למסכת שאמנם לא נעסוק באופן אקטיבי בדפיה, אך בהחלט ניקח איתנו את החכמה הטמונה בה גם בזמן שנלמד מסכתות אחרות, ויום אחד אולי נחזור אף למסכת הספציפית הזו שוב.
מדובר בקטע הקדום ביותר של ה"הדרן" כולו (כבר מוזכר בכתבי הרב האי גאון). יש הרואים בקטע זה מעין סגולה נגד השכחה. בשו"ת הרמ"א כתוב שרב פפא היה עשיר וחגג את כל סיום של בניו בסעודה מושקעת. יש גם מי שרואה בעשרה בנים הקבלה לעשרת הדברות ואחרים אומרים שהגימטריה של שמותיהם שווה למספר הדפים בש"ס.
התפילה הזאת, המובאת בברכות יא נמצאת גם בברכות התורה. זוהי בקשה שהתורה תישאר לנו ולצאצאינו מתוקה ונעימה.
זאת תפילה שמיוחסת לר' נחוניא הקנה שהיה אומר אותה כשיוצא מבית המדרש (ברכות כח). זאת הכרה לחשיבות במטרה הקדושה והנעלה של הקדשת זמן לעמל בתורה. יש אלה שבוחרים לדלג על הקטע הזה כי ההודאה נשענת על שלילת אלה שלא לומדים תורה.
תפילה שמבקשת שהקב"ה יזכה את הלומדת בסיום ספרים אחרים והיכולת לשמור את דברי התורה הלכה למעשה. המסר המרגש של הסיום מדגיש שאנו מסיימים בדיוק במקום שבו התחלנו- בהכרה שה"סיום" הוא לא באמת סיום אלא תחנה בדרך מתמשכת של חיים מלאי לימוד תורה.
נוסח הקדיש דאתחדתא נאמר בקהילות תימניות אחרי לימוד תורה ציבורי. למרות שקהילות רבות אומרות קדיש דרבנן אחרי לימוד תורה, המסורת של אמירת קדיש דאתחדתא נשמרה ב"סיום". תוכן הקדיש הוא הברכות שיבואו לעולם בזכות לומדי תורה, כולל תחיית המתים. בגלל התוכן הזה הקדיש הזה נאמר גם בהלוויות.
דבר תורה
דבר תורה זו הדרך לחלוק עם המשתתפים משהו שנלמד מהמסכת. לרוב, דבר התורה יכלול תובנה מעמיקה לגבי סוגיא מסויימת (סעיף/נושא) או סקירה כללית של המסכת. הלומדת יכולה לבחור לחבר את הלמידה לאירוע בחייה או להדגיש קטע שדיבר אליה במיוחד.
תחילת הלימוד הבא
הטור טוען שעם סיום התורה, אנו מתחילים ישר מ"בראשית", כדי לא לאפשר לשטן לטעון שגמרנו את התורה ואיננו מעוניינים להתחיל מחדש. כך גם בסיום מסכת, במיוחד כשלומדים לקראת סיום סדר או סיום כל הש"ס, נוהגים להתחיל את המסכת הבאה במהלך הסיום. זו אמירה כי הסיום, בניגוד למשמעותו המילולית, אינו הסוף. התחלת לימוד חדש ממשיכה את המסירות וההתמדה בלימוד התורה.
סיום הש"ס לנשים
עם סיום 7.5 שנות לימוד ו2,711 דפים של הדף היומי, חוגגים סיום של הש"ס כולו. בט׳ טבת תש״ף 5.1.2020, הדרן הפיקה את סיום הש"ס העולמי לנשים הראשון, בהשתתפות 3,300 נשים בירושלים ועוד אלפי צופים ברחבי הארץ והעולם.
