רש״י ותוספות

פירוש רש״י ותוספות הם החיבורים הנלמדים ביותר עם הגמרא. שני החיבורים מודפסים באותיות רש״י ומודפסים על הדף משני צידי הגמרא, כאשר פירוש רש״י נמצא בצד הקרוב לכריכה ואילו תוספות בצד החיצוני. 

פירוש רש״י הוא פירוש של פשט הגמרא. אין עוררין כי זהו הפירוש הנלמד והמקובל ביותר, וכי אי אפשר לנתק את לימוד הגמרא מלימוד רש״י. הפירוש עצמו קצר ותכליתי, ומטרתו לבאר לקורא בקצרה מילים קשות, מהלכים לא מובנים ועוד. 

חיבור התוספות מכיל בעיקר קושיות ותירוצים, מעט הערות ומעט פירושים. שיטת התוספות לרוב היא העלאת קושיות על הגמרא או על פירוש רש״י ותירוצן בעזרת השוואה בין סוגיות אחרות בש״ס או בעזרת העלאת סברות. לרוב, דברי התוספות יהיו מעמיקים ולא יתמקדו בביאור נקודתי של הסוגיה.

מי היה רש״י? 

רבי שלמה יצחקי (רש״י) חי במאה ה-11 בצרפת ובגרמניה. רש״י היה תלמיד חכם, פוסק הלכה וראש ישיבה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו על התורה ועל הש״ס. פירושי רש״י נכתבו ע״י תלמידיו בחוברות והופצו לרבים, ומכאן נובע הכינוי לפירוש: ״הקונטרס״. כינוי זה ניתן למצוא בעיקר אצל התוספות אך לא רק. רש״י פירש כמעט את כל המסכתות בש״ס. בבא בתרא היא דוגמא למסכת שרש״י לא הספיק לסיים. בתחילת פרק שלישי של המסכת ניתן לראות את המקום בו מפסיק פירוש רש״י וממשיך פירוש הרשב״ם שהיה נכדו (ראו תמונה למטה). מסכתות נדרים ונזיר הן ככל הנראה דוגמא למסכתות שאין פירוש רש״י עליהן, ותחת הכותרת רש״י מובאים דברי פרשן אחר.

מי היו התוספות?

מה שנקרא ה״תוספות״ הוא למעשה חיבור של רבנים רבים מאשכנז במאות ה-12 וה-13. בעלי תוספות מוכרים הם לדוגמא הרשב״ם, הר״י, רבנו תם ועוד. התוספות צמחו מבית מדרשו של רש״י, ורבים מהם הם צאצאיו. למעשה, ישנם קובצי תוספות רבים, אולם מה שמקובל לקרוא היום כ״תוספות״ אלו הקבצים שהודפסו על דף הגמרא. דברי התוספות התחילו כהערות על פירוש רש״י, ועם הזמן הפכו לקושיות ותירוצים על הגמרא. נהוג לספר על בעלי התוספות כי בתקופה אחת עשרות רבנים גדולים קיבלו על עצמם ללמוד לעומק כל אחד מסכת אחרת. לאחר כמה שנים כל הרבנים התאספו והחלו ללמוד יחד את כל הש״ס. כל פעם שהגיעו לסוגיה שסתרה או האירה על סוגיה אחרת, היו דנים בה. הסיפור איננו מבוסס, אך הוא נובע מהגישה שניתן למצוא בתוספות שכל הגמרא הוא חיבור אחד, ולכן לא אמורות להיות בו סתירות. גישה זו היא הסיבה לכך שפירוש התוספות מורכב ברובו מקושיות ותירוצים מסוגיות אחרות.

מבנה טיפוסי  של דברי התוספות: 

מילת קושיה (קשיא, קשה, תימה, ואם תאמר ועוד ) ← הקושיה עצמה ← מילת הקדמה לתירוץ (י״ל=״יש לומר״, ויש לתרץ, אור״י= אומר ר״י ועוד, ) ← התירוץ.

לדוגמא: