הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י פנינה ליפסקר לע”נ רב־סרן יניב קולא הי״ד וסג״מ איתי יעבץ הי״ד, שנפלו בעזה. "שני לוחמים ממודיעין. יניב הביא לכל מקום שאליו הגיע אור, חכמה וערכים, ופעל כל חייו כדי שהמדינה תהיה טובה יותר – ומתוך שליחות עמוקה אמר: ״עכשיו תורי״. איתי, כריזמטי ומלא עוצמות, השאיר אחריו מילים של עומק ומשמעות, וכתב כי העולם מלא במשמעות אינסופית. יהי זכרם ברוך”
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.
המשנה דנה בדיני ביטול לגבי יין נסך (יין ששימש לעבודה זרה) שהתערב ביין מותר. היא מבחינה בין יין שהתערב ביין (מין במינו – אותו סוג), האוסר בכל שהוא, לבין יין שהתערב במים (מין בשאינו מינו – סוג שונה), האסור רק אם הוא נותן טעם.
רב דימי מצטט את רבי יוחנן באומרו שאם אדם שופך יין נסך מחבית לתוך בור של יין כשר, כל טיפה מתבטלת מיד עם המגע. הגמרא מקשה שלוש קושיות על פירושו של רב דימי מתוך המשנה, ומתרצת אותן על ידי פירוש מחודש של המקרים במשנה. רב יצחק בר יוסף מציע הבנה מצמצמת יותר של דברי רבי יוחנן – הוא מגביל את ההיתר למקרה של שפיכה מכד לתוך חבית, אך לא מחבית לתוך בור.
רבין גם מוסר הלכה בשם רבי יוחנן לגבי תערובת הכוללת דבר אסור שהתערב גם עם מין דומה וגם עם מין שונה. במקרה כזה, הדבר האסור מתבטל על ידי המין השונה המותר (למשל, יין נסך שהתערב ביין ובמים), ואילו המין הדומה נחשב כאילו אינו קיים. גם רב שמואל בר יהודה מצטט את רבי יוחנן, אך קיימות שתי גרסאות לדבריו. באחת, הוא חולק על רבין ומגביל את ההלכה למקרים שבהם המין השונה היה נוכח תחילה. בגרסה השנייה, דבריו מתייחסים למשנה, והוא למעשה מסכים עם רבין.
מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן עוסקת גם היא במקרה שבו דבר אסור מתערב עם מין דומה ומין שונה. מהו המחלוקת ומהו הבסיס למחלוקת?
רב ושמואל חולקים על עמדת רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה האם ההבחנה בין תערובות מין במינו ומין בשאינו מינו חלה על כל איסורים, או רק על יין נסך וטבל (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה מדוע חכמים החמירו במיוחד בשני איסורים אלו.
כלים
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י פנינה ליפסקר לע”נ רב־סרן יניב קולא הי״ד וסג״מ איתי יעבץ הי״ד, שנפלו בעזה. "שני לוחמים ממודיעין. יניב הביא לכל מקום שאליו הגיע אור, חכמה וערכים, ופעל כל חייו כדי שהמדינה תהיה טובה יותר – ומתוך שליחות עמוקה אמר: ״עכשיו תורי״. איתי, כריזמטי ומלא עוצמות, השאיר אחריו מילים של עומק ומשמעות, וכתב כי העולם מלא במשמעות אינסופית. יהי זכרם ברוך”
עבודה זרה עג
אִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבָּה בַּר רַב הוּנָא גּוּפֵיהּ אִישְׁתִּי בִּקְנִישְׁקְנִין.
There are those who say that Rabba bar Rav Huna himself drank from a kenishkanin.
מַתְנִי׳ יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם.
MISHNA: Wine used for a libation is forbidden, and any amount of it renders other wine forbidden if they are mixed together. Wine used for a libation that became mixed with wine, or water that was used for an idolatrous libation that became mixed with ordinary water, renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden wine or water; but wine used for a libation that became mixed with water, or water used for a libation that became mixed with wine renders the mixture forbidden only if the forbidden liquid is sufficient to impart flavor to the mixture, i.e., for the wine to flavor the water or for the water to dilute the wine to an extent that can be tasted.
זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם.
This is the principle: A substance in contact with the same type of substance renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden substance, but a substance in contact with a different type of substance renders the mixture forbidden only in a case where it imparts flavor to it.
גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְעָרֶה יֵין נֶסֶךְ מֵחָבִית לַבּוֹר, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ — רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל.
GEMARA: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who pours wine used for a libation from a barrel into a wine cistern, even if he does this all day long, the forbidden wine is nullified little by little upon contact with the wine in the cistern, and the wine is consequently permitted.
תְּנַן: יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא. מַאי לָאו דְּקָא נָפֵיל אִיסּוּרָא לְגוֹ הֶתֵּירָא? לָא, דְּקָא נָפֵיל הֶתֵּירָא לְגוֹ אִיסּוּרָא.
The Gemara raises an objection to the halakha reported by Rav Dimi from that which we learned in the mishna: Wine used for a libation is forbidden, and any amount of it renders other wine forbidden. What, is it not referring to a case where the forbidden substance fell into the permitted substance, as in the case of Rav Dimi’s statement? The Gemara rejects this: No, it is referring to a case where the permitted substance fell into the forbidden substance.
תָּא שְׁמַע: יַיִן בְּמַיִם — בְּנוֹתֵן טַעַם. מַאי לָאו דְּקָא נָפֵיל חַמְרָא דְּאִיסּוּרָא לְמַיָּא דְּהֶתֵּירָא? לָא, דְּקָא נָפֵיל חַמְרָא דְּהֶתֵּירָא לְמַיָּא דְּאִיסּוּרָא.
The Gemara suggests: Come and hear a further objection to the halakha reported by Rav Dimi from the continuation of the mishna: Wine that became mixed with water renders the mixture forbidden if it is sufficient to impart flavor to it. What, is it not referring to a case where forbidden wine fell into permitted water, and contrary to Rav Dimi’s statement, the wine is not nullified but instead renders the mixture forbidden the moment there is a sufficient amount of it to impart flavor? The Gemara answers: No, it is referring to a case where permitted wine fell into forbidden water, and as long as the water influences the flavor of the wine, it is forbidden.
וּמִדְּרֵישָׁא בְּמַיָּא דְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא נָמֵי בְּמַיָּא דְּאִיסּוּרָא, וְקָתָנֵי סֵיפָא: מַיִם בְּיַיִן — בְּנוֹתֵן טַעַם! אָמַר לְךָ רַב דִּימִי: כּוּלָּהּ מַתְנִיתִין הֶתֵּירָא לְגוֹ אִיסּוּרָא, וְרֵישָׁא דְּקָא נָפֵיל חַמְרָא דְּהֶתֵּירָא לְמַיָּא דְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא דְּקָא נָפֵיל מַיָּא דְּהֶתֵּירָא לַחֲמָרָא דְּאִיסּוּרָא.
The Gemara challenges: And from the fact that the first clause is referring to forbidden water, by inference, the latter clause is also dealing with forbidden water, and the latter clause teaches: Water that became mixed with wine renders the mixture forbidden in a case where it imparts flavor to it. The Gemara answers that Rav Dimi could have said to you that the entire mishna is dealing with permitted substances falling into forbidden substances, and the first clause is dealing with a case where permitted wine fell into forbidden water, while the latter clause is dealing with a case where permitted water fell into forbidden wine.
כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְעָרֶה יֵין נֶסֶךְ מִצַּרְצוּר קָטָן לְבוֹר, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ — רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל. וְדַוְקָא צַרְצוּר קָטָן, דְּלָא נְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ, אֲבָל חָבִית דִּנְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ — לָא.
When Rav Yitzḥak bar Yosef came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who pours wine used for a libation from a small canteen into a wine cistern, even if he did so all day long, the forbidden wine is nullified little by little in the permitted wine. And this applies specifically to a small canteen, whose stream is not significant. But if one pours wine from a barrel, whose stream is significant, this does not apply.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, וְנָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.
§ When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: In the case of wine used for a libation that fell into a wine cistern, and where a pitcher of water also fell there, one considers the permitted wine as though it is nonexistent, and it is not rendered forbidden by the wine used for a libation; and with regard to the rest, i.e., the wine used for a libation, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.
כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר.
When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught this only with regard to a case where the pitcher of water fell in first, but if the pitcher of water did not fall in first, the wine used for a libation has found its own type, i.e., the wine in the cistern, and been awakened. In other words, the wine used for a libation renders the wine in the cistern forbidden, causing the volume of the wine that is forbidden to become larger, and the water that subsequently falls in is not sufficient to nullify all of the wine.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין: יַיִן בְּיַיִן — כׇּל שֶׁהוּא. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, אֲבָל נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.
The Gemara comments: There are those who teach this halakha with regard to the mishna, which states that wine used for a libation that became mixed with permitted wine renders it forbidden with any amount. Rav Shmuel bar Yehuda says that Rabbi Yoḥanan says: The mishna taught this only with regard to a case where a pitcher of water did not also fall into the permitted wine; but if a pitcher of water fell there, one considers the permitted wine as though it is nonexistent, and it is not rendered forbidden by the wine used for a libation, and with regard to the rest, i.e., the wine used for a libation, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.
מַאי אִיכָּא בֵּין לִדְמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין, בֵּין לִדְמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין? מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין — לָא בָּעֵי תְּחִלָּה, וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין — בָּעֵי תְּחִלָּה.
The Gemara asks: What difference is there between the one who teaches this about the mishna and the one who teaches it about the statement of Ravin? The Gemara explains: The one who teaches it about the mishna does not need for the pitcher of water to have fallen in first; in any event the water nullifies the forbidden wine. But the one who teaches it about the statement of Ravin adds to Ravin’s statement, and so he needs the pitcher of water to have fallen in first.
אִיתְּמַר: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, וְנָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם,
§ It was stated that in a case of wine used for a libation that fell into a wine cistern, and where a pitcher of water also fell there,
אָמַר חִזְקִיָּה: הִגְדִּילוּ בְּאִיסּוּר — אָסוּר, הִגְדִּילוּ בְּהֶיתֵּר — מוּתָּר.
Ḥizkiyya says: If the volume of the water and the wine was increased by the forbidden wine, i.e., the forbidden wine fell in last, the mixture is forbidden, because the forbidden wine renders the permitted wine forbidden by the principle of a substance in contact with the same type of substance, and the water does not nullify the forbidden wine. But if the volume of the water and the forbidden wine was increased by the permitted wine, i.e., there was a mixture of wine used for a libation and water, and the wine used for a libation was nullified by the water and then permitted wine fell into the mixture, in such a case the permitted wine is not rendered forbidden by the forbidden wine that had already been nullified, and so the entire mixture is permitted.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ הִגְדִּילוּ בְּאִיסּוּר — מוּתָּר.
And Rabbi Yoḥanan says: Even if the volume of the permitted wine and the water was increased by the forbidden wine, the mixture is permitted.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: לֵימָא חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי?
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Shall we say that Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis?
דִּתְנַן: שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִּין וְשֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה, לֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ, וְנִצְטָרְפוּ וְחִמְּצוּ,
As we learned in a mishna (Orla 2:11): In the case of non-sacred leaven and teruma leaven that fell into a non-sacred batch of dough, and neither is this one alone potent enough to cause the dough to become leavened, nor is that one alone potent enough to cause the dough to become leavened, and they combined and caused the dough to become leavened, there is a dispute as to whether this dough has the status of teruma, and is therefore forbidden to non-priests, or non-sacred bread.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַחַר אַחֲרוֹן אֲנִי בָּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִלָּה וּבֵין בַּסּוֹף — אֵינוֹ אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַחְמִיץ.
Rabbi Eliezer says: I follow the final element that fell into the dough. If the teruma fell in last, the dough is forbidden to non-priests. And the Rabbis say: Whether the forbidden item, i.e., the teruma, fell in first or whether it fell in last, the dough is not forbidden unless there is enough of the forbidden leaven alone to cause the dough to become leavened. Apparently, Ḥizkiyya holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer that if the forbidden substance is mixed in last, the mixture is rendered forbidden, and Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of the Rabbis that if the amount of the forbidden substance is not sufficient in and of itself to render the mixture forbidden, the mixture is permitted.
וְתִסְבְּרַאּ?! וְהָאָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁקָּדַם וְסִילֵּק אֶת הָאִיסּוּר, אֲבָל לֹא קָדַם וְסִילֵּק אֶת הָאִיסּוּר — אָסוּר. חִזְקִיָּה דְּאָמַר כְּמַאן?
The Gemara responds: And how can you understand that this is the same dispute? But doesn’t Abaye say: Rabbi Eliezer taught that the mixture is permitted when the permitted leaven fell in last only in a case when one first removed the forbidden leaven before the permitted leaven fell into the dough and made it rise. But if one did not first remove the forbidden leaven, the dough is forbidden even if the permitted leaven fell in last. According to Abaye’s interpretation, in accordance with whose opinion does Ḥizkiyya state his ruling with regard to a mixture of forbidden wine, permitted wine, and permitted water, that if the forbidden wine was mixed in last the mixture is forbidden? According to the Rabbis the mixture should be permitted in any event, as there is not enough forbidden wine to render the mixture forbidden, and according to Rabbi Eliezer, even if the permitted wine was mixed in last the mixture should be forbidden, as the forbidden wine was not removed.
אֶלָּא, הָכָא בְּרוֹאִין קָמִיפַּלְגִי: לְחִזְקִיָּה לֵית לֵיהּ רוֹאִין, לְרַבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ.
Rather, here Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree concerning the principle that with regard to a mixture of a forbidden substance and a permitted substance of the same type, and a permitted substance of a different type, one considers the permitted substance of the same type as though it were nonexistent so that the substance of the other type can nullify the forbidden substance. Ḥizkiyya is not of the opinion that one considers it as though it were nonexistent, whereas Rabbi Yoḥanan is of the opinion that one considers it as though it were nonexistent, and so he maintains that in any event the water nullifies the forbidden wine, and the permitted wine in the mixture is disregarded.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן רוֹאִין? וְהָא בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי כּוֹסוֹת, אֶחָד שֶׁל חוּלִּין וְאֶחָד שֶׁל תְּרוּמָה, וּמְזָגָן וְעֵירְבָן זֶה בָּזֶה מַהוּ? וְלָא פְּשַׁט לֵיהּ!
The Gemara asks: And is Rabbi Yoḥanan of the opinion that one considers the permitted substance of the same type as though it were nonexistent? But didn’t Rabbi Asi ask Rabbi Yoḥanan the following question: If one had two cups of wine, one non-sacred and one of teruma, and he diluted them with water and mixed them together, and there is sufficient water between the two cups to nullify the teruma wine, what is the halakha? Is the non-sacred wine, which is the same type of substance as the teruma wine, considered to be nonexistent, and the water in the mixture nullifies the teruma wine, or does the teruma wine render the non-sacred wine forbidden, and the water in both cups is insufficient to nullify the combined wine? And Rabbi Yoḥanan did not resolve the dilemma for him, indicating that he did not have a set opinion on the matter.
מֵעִיקָּרָא לָא פְּשַׁט לֵיהּ, לְבַסּוֹף פְּשַׁט לֵיהּ. אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי כּוֹסוֹת, אֶחָד שֶׁל חוּלִּין וְאֶחָד שֶׁל תְּרוּמָה, וּמְזָגָן וְעֵירְבָן זֶה בָּזֶה — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.
The Gemara answers: Initially he did not resolve the dilemma for him, but ultimately he resolved for him that the permitted substance of the same type is considered as though it were nonexistent. It was also stated that this was Rabbi Yoḥanan’s ultimate opinion, as Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says, and some say that it is Rabbi Asi who says that Rabbi Yoḥanan says: If one had two cups of wine, one non-sacred and one of teruma, and he diluted them with water and mixed them together, and there is sufficient water in each of the cups to nullify the teruma wine, one considers the permitted wine as though it were nonexistent, and as for the rest, the teruma wine, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.
זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם.
§ The mishna states that this is the principle: A substance in contact with the same type of substance renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden substance, but a substance in contact with a different type of substance renders the mixture forbidden only in a case where it imparts flavor to it.
רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם.
The Gemara presents an amoraic dispute with regard to this principle: Rav and Shmuel both say: With regard to any food forbidden by the Torah that becomes mixed with permitted food, if the permitted food is of its own type, then even any amount of the forbidden substance renders the entire mixture forbidden. If the forbidden food is mixed with another type of substance, then the mixture becomes forbidden only in a case where there is enough of the forbidden food to impart flavor to the mixture.
זֶה הַכְּלָל — לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.
According to Rav and Shmuel, what is added by the statement in the mishna: This is the principle, etc.? This is stated to include any food forbidden by the Torah, and not only wine used for a libation.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם. וְזֶה הַכְּלָל — לְאֵתוֹיֵי טֶבֶל.
Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: With regard to any food forbidden by the Torah that falls into a mixture, whether of its own type of food or another type of food, the mixture is forbidden in a case where there is enough of the forbidden item to impart flavor to the mixture. This is the halakha except for the cases of untithed produce and wine used for a libation, which render a mixture with their own type of food forbidden in a case where any amount of the forbidden food was mixed with the permitted food; but if they are mixed with another type of substance, the mixture is forbidden only in a case where it imparts flavor to it. And according to this opinion, the statement in the mishna: This is the principle, etc., is stated to include the case of untithed produce, which is not mentioned in the mishna explicitly.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav and Shmuel, and it is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב וּשְׁמוּאֵל: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינָן — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם.
The Gemara elaborates: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav and Shmuel: With regard to any food forbidden by the Torah that becomes mixed with a permitted food, in a case where the permitted food is of its own type, then even any amount of the forbidden substance renders the entire mixture forbidden. But in a case where the forbidden food was mixed with another type of substance, then the mixture becomes forbidden only in a case where there is enough of the forbidden item to impart flavor to the mixture.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ, בְּמִינָן — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם.
It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: With regard to any food forbidden by the Torah that falls into a mixture, whether of its own type of food or another type of food, the mixture is forbidden in a case where there is enough of the forbidden food to impart flavor to the mixture. This is the halakha except for the cases of untithed produce and wine used for a libation, which render a mixture with their own type of food forbidden in a case where any amount of the forbidden food was mixed with the permitted food; but if they are mixed with another type of substance, the mixture is forbidden only in a case where they impart flavor to it.
בִּשְׁלָמָא יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא טֶבֶל מַאי טַעְמָא?
The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, why are untithed produce and wine used for a libation treated more stringently than other forbidden foods? Granted, wine used for a libation is treated stringently due to the severity of idol worship, but with regard to untithed produce, what is the reason that any amount of it that is mixed with permitted food of its own type renders the mixture forbidden?
כְּהֶיתֵּירוֹ כָּךְ אִיסּוּרוֹ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי. וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה אָמְרוּ טֶבֶל אוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא? בְּמִינוֹ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם.
The Gemara answers: Just as it assumes its permitted status, so it assumes its forbidden status, as Shmuel says: Even one grain of wheat given as teruma exempts the entire heap of grain from the obligation of teruma. Since any amount of teruma given renders the entire heap of produce permitted, any amount of untithed produce also renders the entire mixture forbidden. And this is also taught in a baraita: With regard to what situation did the Sages say that any amount of untithed produce renders a mixture forbidden? It is with regard to untithed produce that becomes mixed with its own type, but with regard to untithed produce that becomes mixed with another type, the mixture is forbidden only in a case where the untithed produce imparts flavor to it.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
כיצד בני, סמ”ר איתן דישון ז”ל, זיכה אותי בלימוד דף יומי – שירה דישון
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
עבודה זרה עג
אִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבָּה בַּר רַב הוּנָא גּוּפֵיהּ אִישְׁתִּי בִּקְנִישְׁקְנִין.
There are those who say that Rabba bar Rav Huna himself drank from a kenishkanin.
מַתְנִי׳ יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם.
MISHNA: Wine used for a libation is forbidden, and any amount of it renders other wine forbidden if they are mixed together. Wine used for a libation that became mixed with wine, or water that was used for an idolatrous libation that became mixed with ordinary water, renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden wine or water; but wine used for a libation that became mixed with water, or water used for a libation that became mixed with wine renders the mixture forbidden only if the forbidden liquid is sufficient to impart flavor to the mixture, i.e., for the wine to flavor the water or for the water to dilute the wine to an extent that can be tasted.
זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם.
This is the principle: A substance in contact with the same type of substance renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden substance, but a substance in contact with a different type of substance renders the mixture forbidden only in a case where it imparts flavor to it.
גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְעָרֶה יֵין נֶסֶךְ מֵחָבִית לַבּוֹר, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ — רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל.
GEMARA: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who pours wine used for a libation from a barrel into a wine cistern, even if he does this all day long, the forbidden wine is nullified little by little upon contact with the wine in the cistern, and the wine is consequently permitted.
תְּנַן: יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא. מַאי לָאו דְּקָא נָפֵיל אִיסּוּרָא לְגוֹ הֶתֵּירָא? לָא, דְּקָא נָפֵיל הֶתֵּירָא לְגוֹ אִיסּוּרָא.
The Gemara raises an objection to the halakha reported by Rav Dimi from that which we learned in the mishna: Wine used for a libation is forbidden, and any amount of it renders other wine forbidden. What, is it not referring to a case where the forbidden substance fell into the permitted substance, as in the case of Rav Dimi’s statement? The Gemara rejects this: No, it is referring to a case where the permitted substance fell into the forbidden substance.
תָּא שְׁמַע: יַיִן בְּמַיִם — בְּנוֹתֵן טַעַם. מַאי לָאו דְּקָא נָפֵיל חַמְרָא דְּאִיסּוּרָא לְמַיָּא דְּהֶתֵּירָא? לָא, דְּקָא נָפֵיל חַמְרָא דְּהֶתֵּירָא לְמַיָּא דְּאִיסּוּרָא.
The Gemara suggests: Come and hear a further objection to the halakha reported by Rav Dimi from the continuation of the mishna: Wine that became mixed with water renders the mixture forbidden if it is sufficient to impart flavor to it. What, is it not referring to a case where forbidden wine fell into permitted water, and contrary to Rav Dimi’s statement, the wine is not nullified but instead renders the mixture forbidden the moment there is a sufficient amount of it to impart flavor? The Gemara answers: No, it is referring to a case where permitted wine fell into forbidden water, and as long as the water influences the flavor of the wine, it is forbidden.
וּמִדְּרֵישָׁא בְּמַיָּא דְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא נָמֵי בְּמַיָּא דְּאִיסּוּרָא, וְקָתָנֵי סֵיפָא: מַיִם בְּיַיִן — בְּנוֹתֵן טַעַם! אָמַר לְךָ רַב דִּימִי: כּוּלָּהּ מַתְנִיתִין הֶתֵּירָא לְגוֹ אִיסּוּרָא, וְרֵישָׁא דְּקָא נָפֵיל חַמְרָא דְּהֶתֵּירָא לְמַיָּא דְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא דְּקָא נָפֵיל מַיָּא דְּהֶתֵּירָא לַחֲמָרָא דְּאִיסּוּרָא.
The Gemara challenges: And from the fact that the first clause is referring to forbidden water, by inference, the latter clause is also dealing with forbidden water, and the latter clause teaches: Water that became mixed with wine renders the mixture forbidden in a case where it imparts flavor to it. The Gemara answers that Rav Dimi could have said to you that the entire mishna is dealing with permitted substances falling into forbidden substances, and the first clause is dealing with a case where permitted wine fell into forbidden water, while the latter clause is dealing with a case where permitted water fell into forbidden wine.
כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְעָרֶה יֵין נֶסֶךְ מִצַּרְצוּר קָטָן לְבוֹר, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ — רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל. וְדַוְקָא צַרְצוּר קָטָן, דְּלָא נְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ, אֲבָל חָבִית דִּנְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ — לָא.
When Rav Yitzḥak bar Yosef came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who pours wine used for a libation from a small canteen into a wine cistern, even if he did so all day long, the forbidden wine is nullified little by little in the permitted wine. And this applies specifically to a small canteen, whose stream is not significant. But if one pours wine from a barrel, whose stream is significant, this does not apply.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, וְנָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.
§ When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: In the case of wine used for a libation that fell into a wine cistern, and where a pitcher of water also fell there, one considers the permitted wine as though it is nonexistent, and it is not rendered forbidden by the wine used for a libation; and with regard to the rest, i.e., the wine used for a libation, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.
כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר.
When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught this only with regard to a case where the pitcher of water fell in first, but if the pitcher of water did not fall in first, the wine used for a libation has found its own type, i.e., the wine in the cistern, and been awakened. In other words, the wine used for a libation renders the wine in the cistern forbidden, causing the volume of the wine that is forbidden to become larger, and the water that subsequently falls in is not sufficient to nullify all of the wine.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין: יַיִן בְּיַיִן — כׇּל שֶׁהוּא. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, אֲבָל נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.
The Gemara comments: There are those who teach this halakha with regard to the mishna, which states that wine used for a libation that became mixed with permitted wine renders it forbidden with any amount. Rav Shmuel bar Yehuda says that Rabbi Yoḥanan says: The mishna taught this only with regard to a case where a pitcher of water did not also fall into the permitted wine; but if a pitcher of water fell there, one considers the permitted wine as though it is nonexistent, and it is not rendered forbidden by the wine used for a libation, and with regard to the rest, i.e., the wine used for a libation, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.
מַאי אִיכָּא בֵּין לִדְמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין, בֵּין לִדְמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין? מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין — לָא בָּעֵי תְּחִלָּה, וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין — בָּעֵי תְּחִלָּה.
The Gemara asks: What difference is there between the one who teaches this about the mishna and the one who teaches it about the statement of Ravin? The Gemara explains: The one who teaches it about the mishna does not need for the pitcher of water to have fallen in first; in any event the water nullifies the forbidden wine. But the one who teaches it about the statement of Ravin adds to Ravin’s statement, and so he needs the pitcher of water to have fallen in first.
אִיתְּמַר: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, וְנָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם,
§ It was stated that in a case of wine used for a libation that fell into a wine cistern, and where a pitcher of water also fell there,
אָמַר חִזְקִיָּה: הִגְדִּילוּ בְּאִיסּוּר — אָסוּר, הִגְדִּילוּ בְּהֶיתֵּר — מוּתָּר.
Ḥizkiyya says: If the volume of the water and the wine was increased by the forbidden wine, i.e., the forbidden wine fell in last, the mixture is forbidden, because the forbidden wine renders the permitted wine forbidden by the principle of a substance in contact with the same type of substance, and the water does not nullify the forbidden wine. But if the volume of the water and the forbidden wine was increased by the permitted wine, i.e., there was a mixture of wine used for a libation and water, and the wine used for a libation was nullified by the water and then permitted wine fell into the mixture, in such a case the permitted wine is not rendered forbidden by the forbidden wine that had already been nullified, and so the entire mixture is permitted.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ הִגְדִּילוּ בְּאִיסּוּר — מוּתָּר.
And Rabbi Yoḥanan says: Even if the volume of the permitted wine and the water was increased by the forbidden wine, the mixture is permitted.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: לֵימָא חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי?
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Shall we say that Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis?
דִּתְנַן: שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִּין וְשֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה, לֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ, וְנִצְטָרְפוּ וְחִמְּצוּ,
As we learned in a mishna (Orla 2:11): In the case of non-sacred leaven and teruma leaven that fell into a non-sacred batch of dough, and neither is this one alone potent enough to cause the dough to become leavened, nor is that one alone potent enough to cause the dough to become leavened, and they combined and caused the dough to become leavened, there is a dispute as to whether this dough has the status of teruma, and is therefore forbidden to non-priests, or non-sacred bread.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַחַר אַחֲרוֹן אֲנִי בָּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִלָּה וּבֵין בַּסּוֹף — אֵינוֹ אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַחְמִיץ.
Rabbi Eliezer says: I follow the final element that fell into the dough. If the teruma fell in last, the dough is forbidden to non-priests. And the Rabbis say: Whether the forbidden item, i.e., the teruma, fell in first or whether it fell in last, the dough is not forbidden unless there is enough of the forbidden leaven alone to cause the dough to become leavened. Apparently, Ḥizkiyya holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer that if the forbidden substance is mixed in last, the mixture is rendered forbidden, and Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of the Rabbis that if the amount of the forbidden substance is not sufficient in and of itself to render the mixture forbidden, the mixture is permitted.
וְתִסְבְּרַאּ?! וְהָאָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁקָּדַם וְסִילֵּק אֶת הָאִיסּוּר, אֲבָל לֹא קָדַם וְסִילֵּק אֶת הָאִיסּוּר — אָסוּר. חִזְקִיָּה דְּאָמַר כְּמַאן?
The Gemara responds: And how can you understand that this is the same dispute? But doesn’t Abaye say: Rabbi Eliezer taught that the mixture is permitted when the permitted leaven fell in last only in a case when one first removed the forbidden leaven before the permitted leaven fell into the dough and made it rise. But if one did not first remove the forbidden leaven, the dough is forbidden even if the permitted leaven fell in last. According to Abaye’s interpretation, in accordance with whose opinion does Ḥizkiyya state his ruling with regard to a mixture of forbidden wine, permitted wine, and permitted water, that if the forbidden wine was mixed in last the mixture is forbidden? According to the Rabbis the mixture should be permitted in any event, as there is not enough forbidden wine to render the mixture forbidden, and according to Rabbi Eliezer, even if the permitted wine was mixed in last the mixture should be forbidden, as the forbidden wine was not removed.
אֶלָּא, הָכָא בְּרוֹאִין קָמִיפַּלְגִי: לְחִזְקִיָּה לֵית לֵיהּ רוֹאִין, לְרַבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ.
Rather, here Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree concerning the principle that with regard to a mixture of a forbidden substance and a permitted substance of the same type, and a permitted substance of a different type, one considers the permitted substance of the same type as though it were nonexistent so that the substance of the other type can nullify the forbidden substance. Ḥizkiyya is not of the opinion that one considers it as though it were nonexistent, whereas Rabbi Yoḥanan is of the opinion that one considers it as though it were nonexistent, and so he maintains that in any event the water nullifies the forbidden wine, and the permitted wine in the mixture is disregarded.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן רוֹאִין? וְהָא בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי כּוֹסוֹת, אֶחָד שֶׁל חוּלִּין וְאֶחָד שֶׁל תְּרוּמָה, וּמְזָגָן וְעֵירְבָן זֶה בָּזֶה מַהוּ? וְלָא פְּשַׁט לֵיהּ!
The Gemara asks: And is Rabbi Yoḥanan of the opinion that one considers the permitted substance of the same type as though it were nonexistent? But didn’t Rabbi Asi ask Rabbi Yoḥanan the following question: If one had two cups of wine, one non-sacred and one of teruma, and he diluted them with water and mixed them together, and there is sufficient water between the two cups to nullify the teruma wine, what is the halakha? Is the non-sacred wine, which is the same type of substance as the teruma wine, considered to be nonexistent, and the water in the mixture nullifies the teruma wine, or does the teruma wine render the non-sacred wine forbidden, and the water in both cups is insufficient to nullify the combined wine? And Rabbi Yoḥanan did not resolve the dilemma for him, indicating that he did not have a set opinion on the matter.
מֵעִיקָּרָא לָא פְּשַׁט לֵיהּ, לְבַסּוֹף פְּשַׁט לֵיהּ. אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי כּוֹסוֹת, אֶחָד שֶׁל חוּלִּין וְאֶחָד שֶׁל תְּרוּמָה, וּמְזָגָן וְעֵירְבָן זֶה בָּזֶה — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.
The Gemara answers: Initially he did not resolve the dilemma for him, but ultimately he resolved for him that the permitted substance of the same type is considered as though it were nonexistent. It was also stated that this was Rabbi Yoḥanan’s ultimate opinion, as Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says, and some say that it is Rabbi Asi who says that Rabbi Yoḥanan says: If one had two cups of wine, one non-sacred and one of teruma, and he diluted them with water and mixed them together, and there is sufficient water in each of the cups to nullify the teruma wine, one considers the permitted wine as though it were nonexistent, and as for the rest, the teruma wine, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.
זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם.
§ The mishna states that this is the principle: A substance in contact with the same type of substance renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden substance, but a substance in contact with a different type of substance renders the mixture forbidden only in a case where it imparts flavor to it.
רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם.
The Gemara presents an amoraic dispute with regard to this principle: Rav and Shmuel both say: With regard to any food forbidden by the Torah that becomes mixed with permitted food, if the permitted food is of its own type, then even any amount of the forbidden substance renders the entire mixture forbidden. If the forbidden food is mixed with another type of substance, then the mixture becomes forbidden only in a case where there is enough of the forbidden food to impart flavor to the mixture.
זֶה הַכְּלָל — לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.
According to Rav and Shmuel, what is added by the statement in the mishna: This is the principle, etc.? This is stated to include any food forbidden by the Torah, and not only wine used for a libation.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם. וְזֶה הַכְּלָל — לְאֵתוֹיֵי טֶבֶל.
Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: With regard to any food forbidden by the Torah that falls into a mixture, whether of its own type of food or another type of food, the mixture is forbidden in a case where there is enough of the forbidden item to impart flavor to the mixture. This is the halakha except for the cases of untithed produce and wine used for a libation, which render a mixture with their own type of food forbidden in a case where any amount of the forbidden food was mixed with the permitted food; but if they are mixed with another type of substance, the mixture is forbidden only in a case where it imparts flavor to it. And according to this opinion, the statement in the mishna: This is the principle, etc., is stated to include the case of untithed produce, which is not mentioned in the mishna explicitly.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav and Shmuel, and it is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב וּשְׁמוּאֵל: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינָן — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם.
The Gemara elaborates: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav and Shmuel: With regard to any food forbidden by the Torah that becomes mixed with a permitted food, in a case where the permitted food is of its own type, then even any amount of the forbidden substance renders the entire mixture forbidden. But in a case where the forbidden food was mixed with another type of substance, then the mixture becomes forbidden only in a case where there is enough of the forbidden item to impart flavor to the mixture.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ, בְּמִינָן — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם.
It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: With regard to any food forbidden by the Torah that falls into a mixture, whether of its own type of food or another type of food, the mixture is forbidden in a case where there is enough of the forbidden food to impart flavor to the mixture. This is the halakha except for the cases of untithed produce and wine used for a libation, which render a mixture with their own type of food forbidden in a case where any amount of the forbidden food was mixed with the permitted food; but if they are mixed with another type of substance, the mixture is forbidden only in a case where they impart flavor to it.
בִּשְׁלָמָא יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא טֶבֶל מַאי טַעְמָא?
The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, why are untithed produce and wine used for a libation treated more stringently than other forbidden foods? Granted, wine used for a libation is treated stringently due to the severity of idol worship, but with regard to untithed produce, what is the reason that any amount of it that is mixed with permitted food of its own type renders the mixture forbidden?
כְּהֶיתֵּירוֹ כָּךְ אִיסּוּרוֹ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי. וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה אָמְרוּ טֶבֶל אוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא? בְּמִינוֹ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם.
The Gemara answers: Just as it assumes its permitted status, so it assumes its forbidden status, as Shmuel says: Even one grain of wheat given as teruma exempts the entire heap of grain from the obligation of teruma. Since any amount of teruma given renders the entire heap of produce permitted, any amount of untithed produce also renders the entire mixture forbidden. And this is also taught in a baraita: With regard to what situation did the Sages say that any amount of untithed produce renders a mixture forbidden? It is with regard to untithed produce that becomes mixed with its own type, but with regard to untithed produce that becomes mixed with another type, the mixture is forbidden only in a case where the untithed produce imparts flavor to it.
