רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
סתירה מתעוררת בין המשנה לבין משנה במסכת זבחים בנוגע לשיטת הכשרת השיפוד. כמה חכמים מציעים דרכים שונות לפתרון הסתירה, ונידונות חמש הצעות—אך חלק מהן נדחות בסופו של דבר.
בעניין הכשרת סכינים, המשנה ממליצה על ליטוש. עם זאת, רב עוקבא מציע חלופה: נעיצת הסכין באדמה עשר פעמים.
המסכת מסתיימת בסיפור מרתק על המלך הפרסי שבור מלכא, מר יהודה, ועבד כנעני בשם בוטי בר טובי. לפני שהמלך חותך למר יהודה, הוא נועץ את הסכין באדמה, בהתאם לשיטתו של רב עוקבא. אך כאשר חתך מקודם לבוטי, הוא לא ביצע את הפעולה הזו. כשבוטי שואל על ההבדל בהתייחסות, המלך משיב בזלזול, ומרמז שבוטי אינו מקפיד באותה מידה על דקדוקי ההלכה. בגירסה אחרת של הסיפור, תגובת המלך חריפה אף יותר ומאשימה בצורה ישירה.
כלים
עבודה זרה עו
בַּת יוֹמָאּ, דְּלָאו נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא.
that was used for cooking that same day by a gentile, as in such a case, it does not impart flavor to food cooked in it to the detriment of the mixture.
מִכָּאן וְאֵילָךְ לִישְׁתְּרֵי! גְּזֵירָה קְדֵירָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָאּ מִשּׁוּם קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ.
The Gemara asks: If so, from that point onward the pot should be permitted, as on the following day the taste of the non-kosher food imparted by the pot is already to the detriment of the food. The Gemara answers: There is a rabbinic decree that prohibits use of a pot that was not used by a gentile that same day, due to concern that one will use a pot used by a gentile that same day.
וְאִידָּךְ? קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ נָמֵי מִפְגָּם פָּגְמָה.
The Gemara comments: And according to the opinion of the other tanna, who holds that even if the imparted flavor is to the detriment of the permitted food nevertheless it is forbidden, even the flavor imparted by a pot that was used that same day is detrimental to the flavor of the food, and still the Torah deems it forbidden, which proves that if a forbidden substance imparts flavor to a permitted food to its detriment, the permitted food is forbidden.
רָמֵי לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַב שֵׁשֶׁת, תְּנַן: הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכָּלָא — מְלַבְּנָן בָּאוּר, וְהָתַנְיָא גַּבֵּי קָדָשִׁים: הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא — מַגְעִילָן בְּחַמִּין!
§ Rav Amram raises a contradiction before Rav Sheshet: We learned in the mishna: With regard to the spits and the grill, one must heat them until white-hot in the fire. But it is taught in a mishna (Zevaḥim 97a) with regard to sacrificial meat: The spit and the grill that were used to roast sacrificial meat may not be used again after the time for eating that particular offering has passed, as the leftover taste of the offering in these utensils is forbidden, unless one purges them in hot water. Apparently, heating them until white-hot is unnecessary.
אֲמַר לֵיהּ: עַמְרָם בְּרִי, מָה עִנְיַן קָדָשִׁים אֵצֶל גִּיעוּלֵי גוֹיִם? הָכָא הֶיתֵּירָא בָּלַע, הָתָם אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Sheshet said to him: Amram, my son, what has the matter of sacrificial meat to do with vessels of gentiles that require purging? Here, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging in hot water is sufficient. There, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
אָמַר רָבָא: סוֹף סוֹף כִּי קָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי הַגְעָלָה? נָמֵי שְׁטִיפָה וּמְרִיקָה.
Rava disagreed, saying: Ultimately, even in the case of sacrificial meat, when it emits flavor, it emits a forbidden flavor, so what difference does it make that it was permitted when it was absorbed? Rather, Rava said: What is meant by the purging stated with regard to sacrificial meat? It means that besides heating it until white-hot, rinsing and scouring it are also required, as is the halakha with regard to any utensil used with sacrificial meat, as the verse states: “It shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21).
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן, הַגְעָלָה בְּחַמִּין! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ — תְּנָא הָכָא לִיבּוּן, וְהוּא הַדִּין לְהַגְעָלָה; תְּנָא הָתָם הַגְעָלָה, וְהוּא הַדִּין לְלִיבּוּן.
Abaye said to him: Are rinsing and scouring comparable to purging? Scouring and rinsing are done in cold water, whereas purging is done in hot water. Therefore, this is not a valid interpretation of the term purging. Rather, Abaye said that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it (see Job 36:33), as follows: The Mishna taught here that the spit and the grill require heating until white-hot, and the same is true of purging, which is also required. The Mishna taught there that purging the spit and the grill is necessary, and the same is true of heating until white-hot.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, לִתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא, וְלִיתְנֵי חֲדָא בְּאִידַּךְ אַחֲרִיתִי, וְלֵימָא: ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״!
Rava said to him: If so, let the Mishna teach all of these requirements in one of the places, and let it teach only one of them in the other, and then let us say that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it. The principle that one mishna supplements the other can apply when all of the information is stated in one of the two places, but not when each has only part of it.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָדָשִׁים הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ, כִּדְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, דְּאָמַר: כׇּל יוֹם וָיוֹם נַעֲשֶׂה גִּיעוּל לַחֲבֵירוֹ.
Rather, Rava said that with regard to sacrificial meat, this is the reason that its utensils do not require heating until white-hot: It is in accordance with that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says, as he says: Each and every day constitutes purging for the other day, i.e., the previous day. Since the designated time for eating the meat of a peace-offering ends the day after it is sacrificed, using the utensils every day for an offering sacrificed on that day guarantees that the taste of every offering is expelled from the utensils before they become forbidden, by using them with fire on the following day. Therefore the utensils do not require special heating until white-hot in fire in order to become permitted for subsequent use.
תִּינַח שְׁלָמִים, דְּכֵיוָן דְּלִשְׁנֵי יָמִים מִיתְאַכְלִי, מִקַּמֵּי דְּנִיהְוֵי נוֹתָר קָא הָוֵי גִּיעוּל. אֶלָּא חַטָּאת, כֵּיוָן דִּלְיוֹם וְלַיְלָה מִיתְאַכְלָא, כִּי מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא חַטָּאת — הָוֵי נוֹתָר, כִּי הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ לִמְחַר אוֹ שְׁלָמִים אוֹ חַטָּאת, קָא פָלֵיט נוֹתָר דְּחַטָּאת דְּהָאִידָּנָא בְּחַטָּאת וּשְׁלָמִים דְּלִמְחַר!
The Gemara raises an objection: This works out well with regard to peace-offerings, as, since their meat may be eaten over two days, purging is achieved before they become leftover sacrificial meat, which is forbidden. But with regard to a sin-offering, since its meat may be eaten only over the course of a day and a night, when one cooks the meat of a sin-offering with the utensil now, it becomes leftover the next morning. And when one cooks with it again the next day, whether the meat of a peace-offering or a sin-offering, the utensil expels the leftover taste of the sin-offering sacrificed now into the meat of the sin-offering or peace-offering sacrificed the next day, and it should be forbidden.
אָמְרִי: לָא צְרִיכָא, דְּכִי מְבַשֵּׁל בַּהּ חַטָּאת הָאִידָּנָא, הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא שְׁלָמִים.
The Sages say in response: It is not necessary to purge the utensil by heating it until white-hot even if it was used for the meat of a sin-offering; it is possible to avoid such a requirement, as when one cooks a sin-offering with the utensil now, he can then cook the meat of a peace-offering with the same utensil now, i.e., on the same day, and the taste of the sin-offering is consequently expelled from the utensil on that same day.
דְּחַטָּאת דְּלִמְחַר, וּשְׁלָמִים דְּאֶתְמוֹל, בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא שָׁלֵים זִמְנַיְיהוּ, וַהֲדַר מְבַשֵּׁל שְׁלָמִים דְּלִמְחַר.
Then, when the taste of the peace-offering is absorbed, it creates a situation where the designated times for eating the meat of the sin-offering of the next day and the meat of the peace-offering of the previous day are complete simultaneously. It is therefore possible to use the utensil for cooking the meat of a sin-offering the next day without having to purge it from the taste of the previous day’s offerings. And one can then cook the meat of a peace-offering with the utensil the next day, thereby expelling from it the taste of the sin-offering of that day, and repeat this practice day after day.
אִי הָכִי, הַגְעָלָה נָמֵי לָא לִיבְעֵי! קַשְׁיָא.
The Gemara raises an objection: If so, if each day the utensil expels the taste of the sacrificial meat that has not become leftover, then purging it with boiling water is also unnecessary. Why, then, does the mishna require purging with boiling water? The Gemara comments: This poses a difficulty to Rava’s explanation.
רַב פָּפָּא אָמַר: הַאי קָרִיד, הַאי לָא קָרִיד.
Rav Pappa said that there is another resolution to the contradiction between mishnayot: In this case of a gentile’s spit and grill, because it is a utensil that is not in continual use, it becomes crusty and must be heated until white-hot; but that utensil used for sacrificial meat is in continual use, so it does not become crusty.
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא, הָכָא הֶתֵּירָא בָּלַע, הָכָא אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Ashi said: Actually, the contradiction should be resolved as we said from the outset, as explained by Rav Sheshet: There, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging is sufficient. Here, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ, דִּבְעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, בְּעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט לָא אִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ.
And as for that which poses a difficulty for you, that at the time that the utensil expels flavor, it expels the flavor of a forbidden food, the answer is that at the time it expels flavor, the forbidden food is nonexistent in its substantive form. Since the forbidden substance expelled from the utensil is not the forbidden food itself but only its flavor, it is treated leniently, and therefore the fact that it was permitted at the time it was absorbed in the utensil is taken into account.
וְעַד כַּמָּה מְלַבְּנָן? אָמַר רַבִּי מִנִּי: עַד שֶׁתַּשִּׁיר קְלִיפָּתָן. וְכֵיצַד מַגְעִילָן? אָמַר רַב הוּנָא: יוֹרָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה.
§ Returning to the mishna, the Gemara asks: And how much does one heat utensils to make them white-hot? Rabbi Mani says: Until they shed their outer layer. And how does one purge utensils with boiling water? Rav Huna says: One immerses a small kettle inside a large kettle of boiling water.
יוֹרָה גְּדוֹלָה, מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא דּוּדָא דַּהֲוַאי בֵּי רַב עֲקַבְיָה, אַהְדַּר לַהּ.
The Gemara asks: What does one do with a large kettle? The Gemara suggests: Come and hear an answer from an incident involving a certain cauldron that was in the house of Rav Akavya and required purging. He surrounded it
גְּדָנְפָא דְּלַיְשָׁא אַפּוּמַּאּ, וּמַלְּיַוהּ מַיָּא וְאַרְתְּחַהּ. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא, אִי לָאו רַב עֲקַבְיָה דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא? קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ — מָה בּוֹלְעוֹ בְּנִצוֹצוֹת, אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִצוֹצוֹת.
with a rim [gedanfa] of dough around its rim, and filled it with water and boiled it, so that the water boiled along its rim. Rava said: Who would be clever enough to perform such an action if not Rav Akavya, as he is a great man. He maintains that as it absorbs it so it expels it; just as the rim absorbs the forbidden substance by small drops of it that reach the rim, so too it expels the forbidden substance by small drops of boiling water that reach the rim.
הַסַּכִּין — שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְנוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּקַּרְקַע. אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּבְקַרְקַע שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּבְסַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת נוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בְּקַרְקַע. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֶאֱכוֹל בָּהּ צוֹנֵן.
§ The mishna teaches: With regard to the knife, one must polish it and it is rendered pure. Rav Ukva bar Ḥama says: And one must thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: And this must be done in untilled earth, i.e., hard earth. Rav Kahana says: And this applies to a good knife that does not have notches, so that the entire surface of the knife is scraped against the ground. This is also taught in a baraita: With regard to a good knife that does not have notches, one can thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: This is sufficient for the purpose of eating cold food with it.
כִּי הָא דְּמָר יְהוּדָה וּבָאטִי בַּר טוֹבִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ אֶתְרוֹגָא. פְּסַק אֲכַל, פְּסַק וְהַב לֵיהּ לְבָאטִי בַּר טוֹבִי, הֲדַר דָּצַהּ עַשְׂרָה זִימְנֵי בְּאַרְעָא, פְּסַק הַב לֵיהּ לְמָר יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ בָּאטִי בַּר טוֹבִי: וְהָהוּא גַּבְרָא לָאו בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא? אֲמַר לֵיהּ: מָר קִים לִי בְּגַוֵּיהּ, וּמָר לָא קִים לִי בְּגַוֵּיהּ.
This is like that incident involving Mar Yehuda, an important personage of the house of the Exilarch, and Bati bar Tuvi, a wealthy man, who were sitting before King Shapur, the king of Persia. The king’s servants brought an etrog before them. The king cut a slice and ate it, and then he cut a slice and gave it to Bati bar Tuvi. He then stuck the knife ten times in the ground, cut a slice, and gave it to Mar Yehuda. Bati bar Tuvi said to him: And is that man, referring to himself, not Jewish? King Shapur said to him: I am certain of that master, Mar Yehuda, that he is meticulous about halakha; but I am not certain of that master, referring to Bati bar Tuvi, that he is meticulous in this regard.
אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: אִידְּכַר מַאי עֲבַדְתְּ בְּאוּרְתָּא.
There are those who say that King Shapur said to him: Remember what you did last night. The Persian practice was to present a woman to each guest, with whom he would engage in intercourse. Mar Yehuda did not accept the woman who was sent to him, but Bati bar Tuvi did, and therefore he was not assumed to be meticulous with regard to eating kosher food.
הָדְרָן עֲלָךְ הַשּׂוֹכֵר אֵת הַפּוֹעֵל, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
כיצד בני, סמ”ר איתן דישון ז”ל, זיכה אותי בלימוד דף יומי – שירה דישון
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
עבודה זרה עו
בַּת יוֹמָאּ, דְּלָאו נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא.
that was used for cooking that same day by a gentile, as in such a case, it does not impart flavor to food cooked in it to the detriment of the mixture.
מִכָּאן וְאֵילָךְ לִישְׁתְּרֵי! גְּזֵירָה קְדֵירָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָאּ מִשּׁוּם קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ.
The Gemara asks: If so, from that point onward the pot should be permitted, as on the following day the taste of the non-kosher food imparted by the pot is already to the detriment of the food. The Gemara answers: There is a rabbinic decree that prohibits use of a pot that was not used by a gentile that same day, due to concern that one will use a pot used by a gentile that same day.
וְאִידָּךְ? קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ נָמֵי מִפְגָּם פָּגְמָה.
The Gemara comments: And according to the opinion of the other tanna, who holds that even if the imparted flavor is to the detriment of the permitted food nevertheless it is forbidden, even the flavor imparted by a pot that was used that same day is detrimental to the flavor of the food, and still the Torah deems it forbidden, which proves that if a forbidden substance imparts flavor to a permitted food to its detriment, the permitted food is forbidden.
רָמֵי לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַב שֵׁשֶׁת, תְּנַן: הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכָּלָא — מְלַבְּנָן בָּאוּר, וְהָתַנְיָא גַּבֵּי קָדָשִׁים: הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא — מַגְעִילָן בְּחַמִּין!
§ Rav Amram raises a contradiction before Rav Sheshet: We learned in the mishna: With regard to the spits and the grill, one must heat them until white-hot in the fire. But it is taught in a mishna (Zevaḥim 97a) with regard to sacrificial meat: The spit and the grill that were used to roast sacrificial meat may not be used again after the time for eating that particular offering has passed, as the leftover taste of the offering in these utensils is forbidden, unless one purges them in hot water. Apparently, heating them until white-hot is unnecessary.
אֲמַר לֵיהּ: עַמְרָם בְּרִי, מָה עִנְיַן קָדָשִׁים אֵצֶל גִּיעוּלֵי גוֹיִם? הָכָא הֶיתֵּירָא בָּלַע, הָתָם אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Sheshet said to him: Amram, my son, what has the matter of sacrificial meat to do with vessels of gentiles that require purging? Here, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging in hot water is sufficient. There, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
אָמַר רָבָא: סוֹף סוֹף כִּי קָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי הַגְעָלָה? נָמֵי שְׁטִיפָה וּמְרִיקָה.
Rava disagreed, saying: Ultimately, even in the case of sacrificial meat, when it emits flavor, it emits a forbidden flavor, so what difference does it make that it was permitted when it was absorbed? Rather, Rava said: What is meant by the purging stated with regard to sacrificial meat? It means that besides heating it until white-hot, rinsing and scouring it are also required, as is the halakha with regard to any utensil used with sacrificial meat, as the verse states: “It shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21).
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן, הַגְעָלָה בְּחַמִּין! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ — תְּנָא הָכָא לִיבּוּן, וְהוּא הַדִּין לְהַגְעָלָה; תְּנָא הָתָם הַגְעָלָה, וְהוּא הַדִּין לְלִיבּוּן.
Abaye said to him: Are rinsing and scouring comparable to purging? Scouring and rinsing are done in cold water, whereas purging is done in hot water. Therefore, this is not a valid interpretation of the term purging. Rather, Abaye said that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it (see Job 36:33), as follows: The Mishna taught here that the spit and the grill require heating until white-hot, and the same is true of purging, which is also required. The Mishna taught there that purging the spit and the grill is necessary, and the same is true of heating until white-hot.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, לִתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא, וְלִיתְנֵי חֲדָא בְּאִידַּךְ אַחֲרִיתִי, וְלֵימָא: ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״!
Rava said to him: If so, let the Mishna teach all of these requirements in one of the places, and let it teach only one of them in the other, and then let us say that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it. The principle that one mishna supplements the other can apply when all of the information is stated in one of the two places, but not when each has only part of it.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָדָשִׁים הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ, כִּדְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, דְּאָמַר: כׇּל יוֹם וָיוֹם נַעֲשֶׂה גִּיעוּל לַחֲבֵירוֹ.
Rather, Rava said that with regard to sacrificial meat, this is the reason that its utensils do not require heating until white-hot: It is in accordance with that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says, as he says: Each and every day constitutes purging for the other day, i.e., the previous day. Since the designated time for eating the meat of a peace-offering ends the day after it is sacrificed, using the utensils every day for an offering sacrificed on that day guarantees that the taste of every offering is expelled from the utensils before they become forbidden, by using them with fire on the following day. Therefore the utensils do not require special heating until white-hot in fire in order to become permitted for subsequent use.
תִּינַח שְׁלָמִים, דְּכֵיוָן דְּלִשְׁנֵי יָמִים מִיתְאַכְלִי, מִקַּמֵּי דְּנִיהְוֵי נוֹתָר קָא הָוֵי גִּיעוּל. אֶלָּא חַטָּאת, כֵּיוָן דִּלְיוֹם וְלַיְלָה מִיתְאַכְלָא, כִּי מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא חַטָּאת — הָוֵי נוֹתָר, כִּי הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ לִמְחַר אוֹ שְׁלָמִים אוֹ חַטָּאת, קָא פָלֵיט נוֹתָר דְּחַטָּאת דְּהָאִידָּנָא בְּחַטָּאת וּשְׁלָמִים דְּלִמְחַר!
The Gemara raises an objection: This works out well with regard to peace-offerings, as, since their meat may be eaten over two days, purging is achieved before they become leftover sacrificial meat, which is forbidden. But with regard to a sin-offering, since its meat may be eaten only over the course of a day and a night, when one cooks the meat of a sin-offering with the utensil now, it becomes leftover the next morning. And when one cooks with it again the next day, whether the meat of a peace-offering or a sin-offering, the utensil expels the leftover taste of the sin-offering sacrificed now into the meat of the sin-offering or peace-offering sacrificed the next day, and it should be forbidden.
אָמְרִי: לָא צְרִיכָא, דְּכִי מְבַשֵּׁל בַּהּ חַטָּאת הָאִידָּנָא, הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא שְׁלָמִים.
The Sages say in response: It is not necessary to purge the utensil by heating it until white-hot even if it was used for the meat of a sin-offering; it is possible to avoid such a requirement, as when one cooks a sin-offering with the utensil now, he can then cook the meat of a peace-offering with the same utensil now, i.e., on the same day, and the taste of the sin-offering is consequently expelled from the utensil on that same day.
דְּחַטָּאת דְּלִמְחַר, וּשְׁלָמִים דְּאֶתְמוֹל, בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא שָׁלֵים זִמְנַיְיהוּ, וַהֲדַר מְבַשֵּׁל שְׁלָמִים דְּלִמְחַר.
Then, when the taste of the peace-offering is absorbed, it creates a situation where the designated times for eating the meat of the sin-offering of the next day and the meat of the peace-offering of the previous day are complete simultaneously. It is therefore possible to use the utensil for cooking the meat of a sin-offering the next day without having to purge it from the taste of the previous day’s offerings. And one can then cook the meat of a peace-offering with the utensil the next day, thereby expelling from it the taste of the sin-offering of that day, and repeat this practice day after day.
אִי הָכִי, הַגְעָלָה נָמֵי לָא לִיבְעֵי! קַשְׁיָא.
The Gemara raises an objection: If so, if each day the utensil expels the taste of the sacrificial meat that has not become leftover, then purging it with boiling water is also unnecessary. Why, then, does the mishna require purging with boiling water? The Gemara comments: This poses a difficulty to Rava’s explanation.
רַב פָּפָּא אָמַר: הַאי קָרִיד, הַאי לָא קָרִיד.
Rav Pappa said that there is another resolution to the contradiction between mishnayot: In this case of a gentile’s spit and grill, because it is a utensil that is not in continual use, it becomes crusty and must be heated until white-hot; but that utensil used for sacrificial meat is in continual use, so it does not become crusty.
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא, הָכָא הֶתֵּירָא בָּלַע, הָכָא אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Ashi said: Actually, the contradiction should be resolved as we said from the outset, as explained by Rav Sheshet: There, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging is sufficient. Here, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ, דִּבְעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, בְּעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט לָא אִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ.
And as for that which poses a difficulty for you, that at the time that the utensil expels flavor, it expels the flavor of a forbidden food, the answer is that at the time it expels flavor, the forbidden food is nonexistent in its substantive form. Since the forbidden substance expelled from the utensil is not the forbidden food itself but only its flavor, it is treated leniently, and therefore the fact that it was permitted at the time it was absorbed in the utensil is taken into account.
וְעַד כַּמָּה מְלַבְּנָן? אָמַר רַבִּי מִנִּי: עַד שֶׁתַּשִּׁיר קְלִיפָּתָן. וְכֵיצַד מַגְעִילָן? אָמַר רַב הוּנָא: יוֹרָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה.
§ Returning to the mishna, the Gemara asks: And how much does one heat utensils to make them white-hot? Rabbi Mani says: Until they shed their outer layer. And how does one purge utensils with boiling water? Rav Huna says: One immerses a small kettle inside a large kettle of boiling water.
יוֹרָה גְּדוֹלָה, מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא דּוּדָא דַּהֲוַאי בֵּי רַב עֲקַבְיָה, אַהְדַּר לַהּ.
The Gemara asks: What does one do with a large kettle? The Gemara suggests: Come and hear an answer from an incident involving a certain cauldron that was in the house of Rav Akavya and required purging. He surrounded it
גְּדָנְפָא דְּלַיְשָׁא אַפּוּמַּאּ, וּמַלְּיַוהּ מַיָּא וְאַרְתְּחַהּ. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא, אִי לָאו רַב עֲקַבְיָה דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא? קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ — מָה בּוֹלְעוֹ בְּנִצוֹצוֹת, אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִצוֹצוֹת.
with a rim [gedanfa] of dough around its rim, and filled it with water and boiled it, so that the water boiled along its rim. Rava said: Who would be clever enough to perform such an action if not Rav Akavya, as he is a great man. He maintains that as it absorbs it so it expels it; just as the rim absorbs the forbidden substance by small drops of it that reach the rim, so too it expels the forbidden substance by small drops of boiling water that reach the rim.
הַסַּכִּין — שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְנוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּקַּרְקַע. אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּבְקַרְקַע שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּבְסַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת נוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בְּקַרְקַע. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֶאֱכוֹל בָּהּ צוֹנֵן.
§ The mishna teaches: With regard to the knife, one must polish it and it is rendered pure. Rav Ukva bar Ḥama says: And one must thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: And this must be done in untilled earth, i.e., hard earth. Rav Kahana says: And this applies to a good knife that does not have notches, so that the entire surface of the knife is scraped against the ground. This is also taught in a baraita: With regard to a good knife that does not have notches, one can thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: This is sufficient for the purpose of eating cold food with it.
כִּי הָא דְּמָר יְהוּדָה וּבָאטִי בַּר טוֹבִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ אֶתְרוֹגָא. פְּסַק אֲכַל, פְּסַק וְהַב לֵיהּ לְבָאטִי בַּר טוֹבִי, הֲדַר דָּצַהּ עַשְׂרָה זִימְנֵי בְּאַרְעָא, פְּסַק הַב לֵיהּ לְמָר יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ בָּאטִי בַּר טוֹבִי: וְהָהוּא גַּבְרָא לָאו בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא? אֲמַר לֵיהּ: מָר קִים לִי בְּגַוֵּיהּ, וּמָר לָא קִים לִי בְּגַוֵּיהּ.
This is like that incident involving Mar Yehuda, an important personage of the house of the Exilarch, and Bati bar Tuvi, a wealthy man, who were sitting before King Shapur, the king of Persia. The king’s servants brought an etrog before them. The king cut a slice and ate it, and then he cut a slice and gave it to Bati bar Tuvi. He then stuck the knife ten times in the ground, cut a slice, and gave it to Mar Yehuda. Bati bar Tuvi said to him: And is that man, referring to himself, not Jewish? King Shapur said to him: I am certain of that master, Mar Yehuda, that he is meticulous about halakha; but I am not certain of that master, referring to Bati bar Tuvi, that he is meticulous in this regard.
אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: אִידְּכַר מַאי עֲבַדְתְּ בְּאוּרְתָּא.
There are those who say that King Shapur said to him: Remember what you did last night. The Persian practice was to present a woman to each guest, with whom he would engage in intercourse. Mar Yehuda did not accept the woman who was sent to him, but Bati bar Tuvi did, and therefore he was not assumed to be meticulous with regard to eating kosher food.
הָדְרָן עֲלָךְ הַשּׂוֹכֵר אֵת הַפּוֹעֵל, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה.
