רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
סתירה מתעוררת בין המשנה לבין משנה במסכת זבחים בנוגע לשיטת הכשרת השיפוד. כמה חכמים מציעים דרכים שונות לפתרון הסתירה, ונידונות חמש הצעות—אך חלק מהן נדחות בסופו של דבר.
בעניין הכשרת סכינים, המשנה ממליצה על ליטוש. עם זאת, רב עוקבא מציע חלופה: נעיצת הסכין באדמה עשר פעמים.
המסכת מסתיימת בסיפור מרתק על המלך הפרסי שבור מלכא, מר יהודה, ועבד כנעני בשם בוטי בר טובי. לפני שהמלך חותך למר יהודה, הוא נועץ את הסכין באדמה, בהתאם לשיטתו של רב עוקבא. אך כאשר חתך מקודם לבוטי, הוא לא ביצע את הפעולה הזו. כשבוטי שואל על ההבדל בהתייחסות, המלך משיב בזלזול, ומרמז שבוטי אינו מקפיד באותה מידה על דקדוקי ההלכה. בגירסה אחרת של הסיפור, תגובת המלך חריפה אף יותר ומאשימה בצורה ישירה.
כלים
עבודה זרה עו
בַּת יוֹמָאּ, דְּלָאו נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא.
that was used for cooking that same day by a gentile, as in such a case, it does not impart flavor to food cooked in it to the detriment of the mixture.
מִכָּאן וְאֵילָךְ לִישְׁתְּרֵי! גְּזֵירָה קְדֵירָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָאּ מִשּׁוּם קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ.
The Gemara asks: If so, from that point onward the pot should be permitted, as on the following day the taste of the non-kosher food imparted by the pot is already to the detriment of the food. The Gemara answers: There is a rabbinic decree that prohibits use of a pot that was not used by a gentile that same day, due to concern that one will use a pot used by a gentile that same day.
וְאִידָּךְ? קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ נָמֵי מִפְגָּם פָּגְמָה.
The Gemara comments: And according to the opinion of the other tanna, who holds that even if the imparted flavor is to the detriment of the permitted food nevertheless it is forbidden, even the flavor imparted by a pot that was used that same day is detrimental to the flavor of the food, and still the Torah deems it forbidden, which proves that if a forbidden substance imparts flavor to a permitted food to its detriment, the permitted food is forbidden.
רָמֵי לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַב שֵׁשֶׁת, תְּנַן: הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכָּלָא — מְלַבְּנָן בָּאוּר, וְהָתַנְיָא גַּבֵּי קָדָשִׁים: הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא — מַגְעִילָן בְּחַמִּין!
§ Rav Amram raises a contradiction before Rav Sheshet: We learned in the mishna: With regard to the spits and the grill, one must heat them until white-hot in the fire. But it is taught in a mishna (Zevaḥim 97a) with regard to sacrificial meat: The spit and the grill that were used to roast sacrificial meat may not be used again after the time for eating that particular offering has passed, as the leftover taste of the offering in these utensils is forbidden, unless one purges them in hot water. Apparently, heating them until white-hot is unnecessary.
אֲמַר לֵיהּ: עַמְרָם בְּרִי, מָה עִנְיַן קָדָשִׁים אֵצֶל גִּיעוּלֵי גוֹיִם? הָכָא הֶיתֵּירָא בָּלַע, הָתָם אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Sheshet said to him: Amram, my son, what has the matter of sacrificial meat to do with vessels of gentiles that require purging? Here, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging in hot water is sufficient. There, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
אָמַר רָבָא: סוֹף סוֹף כִּי קָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי הַגְעָלָה? נָמֵי שְׁטִיפָה וּמְרִיקָה.
Rava disagreed, saying: Ultimately, even in the case of sacrificial meat, when it emits flavor, it emits a forbidden flavor, so what difference does it make that it was permitted when it was absorbed? Rather, Rava said: What is meant by the purging stated with regard to sacrificial meat? It means that besides heating it until white-hot, rinsing and scouring it are also required, as is the halakha with regard to any utensil used with sacrificial meat, as the verse states: “It shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21).
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן, הַגְעָלָה בְּחַמִּין! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ — תְּנָא הָכָא לִיבּוּן, וְהוּא הַדִּין לְהַגְעָלָה; תְּנָא הָתָם הַגְעָלָה, וְהוּא הַדִּין לְלִיבּוּן.
Abaye said to him: Are rinsing and scouring comparable to purging? Scouring and rinsing are done in cold water, whereas purging is done in hot water. Therefore, this is not a valid interpretation of the term purging. Rather, Abaye said that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it (see Job 36:33), as follows: The Mishna taught here that the spit and the grill require heating until white-hot, and the same is true of purging, which is also required. The Mishna taught there that purging the spit and the grill is necessary, and the same is true of heating until white-hot.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, לִתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא, וְלִיתְנֵי חֲדָא בְּאִידַּךְ אַחֲרִיתִי, וְלֵימָא: ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״!
Rava said to him: If so, let the Mishna teach all of these requirements in one of the places, and let it teach only one of them in the other, and then let us say that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it. The principle that one mishna supplements the other can apply when all of the information is stated in one of the two places, but not when each has only part of it.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָדָשִׁים הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ, כִּדְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, דְּאָמַר: כׇּל יוֹם וָיוֹם נַעֲשֶׂה גִּיעוּל לַחֲבֵירוֹ.
Rather, Rava said that with regard to sacrificial meat, this is the reason that its utensils do not require heating until white-hot: It is in accordance with that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says, as he says: Each and every day constitutes purging for the other day, i.e., the previous day. Since the designated time for eating the meat of a peace-offering ends the day after it is sacrificed, using the utensils every day for an offering sacrificed on that day guarantees that the taste of every offering is expelled from the utensils before they become forbidden, by using them with fire on the following day. Therefore the utensils do not require special heating until white-hot in fire in order to become permitted for subsequent use.
תִּינַח שְׁלָמִים, דְּכֵיוָן דְּלִשְׁנֵי יָמִים מִיתְאַכְלִי, מִקַּמֵּי דְּנִיהְוֵי נוֹתָר קָא הָוֵי גִּיעוּל. אֶלָּא חַטָּאת, כֵּיוָן דִּלְיוֹם וְלַיְלָה מִיתְאַכְלָא, כִּי מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא חַטָּאת — הָוֵי נוֹתָר, כִּי הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ לִמְחַר אוֹ שְׁלָמִים אוֹ חַטָּאת, קָא פָלֵיט נוֹתָר דְּחַטָּאת דְּהָאִידָּנָא בְּחַטָּאת וּשְׁלָמִים דְּלִמְחַר!
The Gemara raises an objection: This works out well with regard to peace-offerings, as, since their meat may be eaten over two days, purging is achieved before they become leftover sacrificial meat, which is forbidden. But with regard to a sin-offering, since its meat may be eaten only over the course of a day and a night, when one cooks the meat of a sin-offering with the utensil now, it becomes leftover the next morning. And when one cooks with it again the next day, whether the meat of a peace-offering or a sin-offering, the utensil expels the leftover taste of the sin-offering sacrificed now into the meat of the sin-offering or peace-offering sacrificed the next day, and it should be forbidden.
אָמְרִי: לָא צְרִיכָא, דְּכִי מְבַשֵּׁל בַּהּ חַטָּאת הָאִידָּנָא, הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא שְׁלָמִים.
The Sages say in response: It is not necessary to purge the utensil by heating it until white-hot even if it was used for the meat of a sin-offering; it is possible to avoid such a requirement, as when one cooks a sin-offering with the utensil now, he can then cook the meat of a peace-offering with the same utensil now, i.e., on the same day, and the taste of the sin-offering is consequently expelled from the utensil on that same day.
דְּחַטָּאת דְּלִמְחַר, וּשְׁלָמִים דְּאֶתְמוֹל, בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא שָׁלֵים זִמְנַיְיהוּ, וַהֲדַר מְבַשֵּׁל שְׁלָמִים דְּלִמְחַר.
Then, when the taste of the peace-offering is absorbed, it creates a situation where the designated times for eating the meat of the sin-offering of the next day and the meat of the peace-offering of the previous day are complete simultaneously. It is therefore possible to use the utensil for cooking the meat of a sin-offering the next day without having to purge it from the taste of the previous day’s offerings. And one can then cook the meat of a peace-offering with the utensil the next day, thereby expelling from it the taste of the sin-offering of that day, and repeat this practice day after day.
אִי הָכִי, הַגְעָלָה נָמֵי לָא לִיבְעֵי! קַשְׁיָא.
The Gemara raises an objection: If so, if each day the utensil expels the taste of the sacrificial meat that has not become leftover, then purging it with boiling water is also unnecessary. Why, then, does the mishna require purging with boiling water? The Gemara comments: This poses a difficulty to Rava’s explanation.
רַב פָּפָּא אָמַר: הַאי קָרִיד, הַאי לָא קָרִיד.
Rav Pappa said that there is another resolution to the contradiction between mishnayot: In this case of a gentile’s spit and grill, because it is a utensil that is not in continual use, it becomes crusty and must be heated until white-hot; but that utensil used for sacrificial meat is in continual use, so it does not become crusty.
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא, הָכָא הֶתֵּירָא בָּלַע, הָכָא אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Ashi said: Actually, the contradiction should be resolved as we said from the outset, as explained by Rav Sheshet: There, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging is sufficient. Here, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ, דִּבְעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, בְּעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט לָא אִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ.
And as for that which poses a difficulty for you, that at the time that the utensil expels flavor, it expels the flavor of a forbidden food, the answer is that at the time it expels flavor, the forbidden food is nonexistent in its substantive form. Since the forbidden substance expelled from the utensil is not the forbidden food itself but only its flavor, it is treated leniently, and therefore the fact that it was permitted at the time it was absorbed in the utensil is taken into account.
וְעַד כַּמָּה מְלַבְּנָן? אָמַר רַבִּי מִנִּי: עַד שֶׁתַּשִּׁיר קְלִיפָּתָן. וְכֵיצַד מַגְעִילָן? אָמַר רַב הוּנָא: יוֹרָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה.
§ Returning to the mishna, the Gemara asks: And how much does one heat utensils to make them white-hot? Rabbi Mani says: Until they shed their outer layer. And how does one purge utensils with boiling water? Rav Huna says: One immerses a small kettle inside a large kettle of boiling water.
יוֹרָה גְּדוֹלָה, מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא דּוּדָא דַּהֲוַאי בֵּי רַב עֲקַבְיָה, אַהְדַּר לַהּ.
The Gemara asks: What does one do with a large kettle? The Gemara suggests: Come and hear an answer from an incident involving a certain cauldron that was in the house of Rav Akavya and required purging. He surrounded it
גְּדָנְפָא דְּלַיְשָׁא אַפּוּמַּאּ, וּמַלְּיַוהּ מַיָּא וְאַרְתְּחַהּ. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא, אִי לָאו רַב עֲקַבְיָה דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא? קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ — מָה בּוֹלְעוֹ בְּנִצוֹצוֹת, אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִצוֹצוֹת.
with a rim [gedanfa] of dough around its rim, and filled it with water and boiled it, so that the water boiled along its rim. Rava said: Who would be clever enough to perform such an action if not Rav Akavya, as he is a great man. He maintains that as it absorbs it so it expels it; just as the rim absorbs the forbidden substance by small drops of it that reach the rim, so too it expels the forbidden substance by small drops of boiling water that reach the rim.
הַסַּכִּין — שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְנוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּקַּרְקַע. אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּבְקַרְקַע שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּבְסַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת נוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בְּקַרְקַע. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֶאֱכוֹל בָּהּ צוֹנֵן.
§ The mishna teaches: With regard to the knife, one must polish it and it is rendered pure. Rav Ukva bar Ḥama says: And one must thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: And this must be done in untilled earth, i.e., hard earth. Rav Kahana says: And this applies to a good knife that does not have notches, so that the entire surface of the knife is scraped against the ground. This is also taught in a baraita: With regard to a good knife that does not have notches, one can thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: This is sufficient for the purpose of eating cold food with it.
כִּי הָא דְּמָר יְהוּדָה וּבָאטִי בַּר טוֹבִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ אֶתְרוֹגָא. פְּסַק אֲכַל, פְּסַק וְהַב לֵיהּ לְבָאטִי בַּר טוֹבִי, הֲדַר דָּצַהּ עַשְׂרָה זִימְנֵי בְּאַרְעָא, פְּסַק הַב לֵיהּ לְמָר יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ בָּאטִי בַּר טוֹבִי: וְהָהוּא גַּבְרָא לָאו בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא? אֲמַר לֵיהּ: מָר קִים לִי בְּגַוֵּיהּ, וּמָר לָא קִים לִי בְּגַוֵּיהּ.
This is like that incident involving Mar Yehuda, an important personage of the house of the Exilarch, and Bati bar Tuvi, a wealthy man, who were sitting before King Shapur, the king of Persia. The king’s servants brought an etrog before them. The king cut a slice and ate it, and then he cut a slice and gave it to Bati bar Tuvi. He then stuck the knife ten times in the ground, cut a slice, and gave it to Mar Yehuda. Bati bar Tuvi said to him: And is that man, referring to himself, not Jewish? King Shapur said to him: I am certain of that master, Mar Yehuda, that he is meticulous about halakha; but I am not certain of that master, referring to Bati bar Tuvi, that he is meticulous in this regard.
אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: אִידְּכַר מַאי עֲבַדְתְּ בְּאוּרְתָּא.
There are those who say that King Shapur said to him: Remember what you did last night. The Persian practice was to present a woman to each guest, with whom he would engage in intercourse. Mar Yehuda did not accept the woman who was sent to him, but Bati bar Tuvi did, and therefore he was not assumed to be meticulous with regard to eating kosher food.
הָדְרָן עֲלָךְ הַשּׂוֹכֵר אֵת הַפּוֹעֵל, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
כיצד בני, סמ”ר איתן דישון ז”ל, זיכה אותי בלימוד דף יומי – שירה דישון
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
עבודה זרה עו
בַּת יוֹמָאּ, דְּלָאו נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא.
that was used for cooking that same day by a gentile, as in such a case, it does not impart flavor to food cooked in it to the detriment of the mixture.
מִכָּאן וְאֵילָךְ לִישְׁתְּרֵי! גְּזֵירָה קְדֵירָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָאּ מִשּׁוּם קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ.
The Gemara asks: If so, from that point onward the pot should be permitted, as on the following day the taste of the non-kosher food imparted by the pot is already to the detriment of the food. The Gemara answers: There is a rabbinic decree that prohibits use of a pot that was not used by a gentile that same day, due to concern that one will use a pot used by a gentile that same day.
וְאִידָּךְ? קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ נָמֵי מִפְגָּם פָּגְמָה.
The Gemara comments: And according to the opinion of the other tanna, who holds that even if the imparted flavor is to the detriment of the permitted food nevertheless it is forbidden, even the flavor imparted by a pot that was used that same day is detrimental to the flavor of the food, and still the Torah deems it forbidden, which proves that if a forbidden substance imparts flavor to a permitted food to its detriment, the permitted food is forbidden.
רָמֵי לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַב שֵׁשֶׁת, תְּנַן: הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכָּלָא — מְלַבְּנָן בָּאוּר, וְהָתַנְיָא גַּבֵּי קָדָשִׁים: הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא — מַגְעִילָן בְּחַמִּין!
§ Rav Amram raises a contradiction before Rav Sheshet: We learned in the mishna: With regard to the spits and the grill, one must heat them until white-hot in the fire. But it is taught in a mishna (Zevaḥim 97a) with regard to sacrificial meat: The spit and the grill that were used to roast sacrificial meat may not be used again after the time for eating that particular offering has passed, as the leftover taste of the offering in these utensils is forbidden, unless one purges them in hot water. Apparently, heating them until white-hot is unnecessary.
אֲמַר לֵיהּ: עַמְרָם בְּרִי, מָה עִנְיַן קָדָשִׁים אֵצֶל גִּיעוּלֵי גוֹיִם? הָכָא הֶיתֵּירָא בָּלַע, הָתָם אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Sheshet said to him: Amram, my son, what has the matter of sacrificial meat to do with vessels of gentiles that require purging? Here, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging in hot water is sufficient. There, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
אָמַר רָבָא: סוֹף סוֹף כִּי קָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי הַגְעָלָה? נָמֵי שְׁטִיפָה וּמְרִיקָה.
Rava disagreed, saying: Ultimately, even in the case of sacrificial meat, when it emits flavor, it emits a forbidden flavor, so what difference does it make that it was permitted when it was absorbed? Rather, Rava said: What is meant by the purging stated with regard to sacrificial meat? It means that besides heating it until white-hot, rinsing and scouring it are also required, as is the halakha with regard to any utensil used with sacrificial meat, as the verse states: “It shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21).
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן, הַגְעָלָה בְּחַמִּין! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ — תְּנָא הָכָא לִיבּוּן, וְהוּא הַדִּין לְהַגְעָלָה; תְּנָא הָתָם הַגְעָלָה, וְהוּא הַדִּין לְלִיבּוּן.
Abaye said to him: Are rinsing and scouring comparable to purging? Scouring and rinsing are done in cold water, whereas purging is done in hot water. Therefore, this is not a valid interpretation of the term purging. Rather, Abaye said that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it (see Job 36:33), as follows: The Mishna taught here that the spit and the grill require heating until white-hot, and the same is true of purging, which is also required. The Mishna taught there that purging the spit and the grill is necessary, and the same is true of heating until white-hot.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, לִתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא, וְלִיתְנֵי חֲדָא בְּאִידַּךְ אַחֲרִיתִי, וְלֵימָא: ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״!
Rava said to him: If so, let the Mishna teach all of these requirements in one of the places, and let it teach only one of them in the other, and then let us say that the Mishna employs the style of: Its counterpart reveals about it. The principle that one mishna supplements the other can apply when all of the information is stated in one of the two places, but not when each has only part of it.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָדָשִׁים הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ, כִּדְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, דְּאָמַר: כׇּל יוֹם וָיוֹם נַעֲשֶׂה גִּיעוּל לַחֲבֵירוֹ.
Rather, Rava said that with regard to sacrificial meat, this is the reason that its utensils do not require heating until white-hot: It is in accordance with that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says, as he says: Each and every day constitutes purging for the other day, i.e., the previous day. Since the designated time for eating the meat of a peace-offering ends the day after it is sacrificed, using the utensils every day for an offering sacrificed on that day guarantees that the taste of every offering is expelled from the utensils before they become forbidden, by using them with fire on the following day. Therefore the utensils do not require special heating until white-hot in fire in order to become permitted for subsequent use.
תִּינַח שְׁלָמִים, דְּכֵיוָן דְּלִשְׁנֵי יָמִים מִיתְאַכְלִי, מִקַּמֵּי דְּנִיהְוֵי נוֹתָר קָא הָוֵי גִּיעוּל. אֶלָּא חַטָּאת, כֵּיוָן דִּלְיוֹם וְלַיְלָה מִיתְאַכְלָא, כִּי מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא חַטָּאת — הָוֵי נוֹתָר, כִּי הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ לִמְחַר אוֹ שְׁלָמִים אוֹ חַטָּאת, קָא פָלֵיט נוֹתָר דְּחַטָּאת דְּהָאִידָּנָא בְּחַטָּאת וּשְׁלָמִים דְּלִמְחַר!
The Gemara raises an objection: This works out well with regard to peace-offerings, as, since their meat may be eaten over two days, purging is achieved before they become leftover sacrificial meat, which is forbidden. But with regard to a sin-offering, since its meat may be eaten only over the course of a day and a night, when one cooks the meat of a sin-offering with the utensil now, it becomes leftover the next morning. And when one cooks with it again the next day, whether the meat of a peace-offering or a sin-offering, the utensil expels the leftover taste of the sin-offering sacrificed now into the meat of the sin-offering or peace-offering sacrificed the next day, and it should be forbidden.
אָמְרִי: לָא צְרִיכָא, דְּכִי מְבַשֵּׁל בַּהּ חַטָּאת הָאִידָּנָא, הָדַר מְבַשֵּׁל בַּהּ הָאִידָּנָא שְׁלָמִים.
The Sages say in response: It is not necessary to purge the utensil by heating it until white-hot even if it was used for the meat of a sin-offering; it is possible to avoid such a requirement, as when one cooks a sin-offering with the utensil now, he can then cook the meat of a peace-offering with the same utensil now, i.e., on the same day, and the taste of the sin-offering is consequently expelled from the utensil on that same day.
דְּחַטָּאת דְּלִמְחַר, וּשְׁלָמִים דְּאֶתְמוֹל, בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא שָׁלֵים זִמְנַיְיהוּ, וַהֲדַר מְבַשֵּׁל שְׁלָמִים דְּלִמְחַר.
Then, when the taste of the peace-offering is absorbed, it creates a situation where the designated times for eating the meat of the sin-offering of the next day and the meat of the peace-offering of the previous day are complete simultaneously. It is therefore possible to use the utensil for cooking the meat of a sin-offering the next day without having to purge it from the taste of the previous day’s offerings. And one can then cook the meat of a peace-offering with the utensil the next day, thereby expelling from it the taste of the sin-offering of that day, and repeat this practice day after day.
אִי הָכִי, הַגְעָלָה נָמֵי לָא לִיבְעֵי! קַשְׁיָא.
The Gemara raises an objection: If so, if each day the utensil expels the taste of the sacrificial meat that has not become leftover, then purging it with boiling water is also unnecessary. Why, then, does the mishna require purging with boiling water? The Gemara comments: This poses a difficulty to Rava’s explanation.
רַב פָּפָּא אָמַר: הַאי קָרִיד, הַאי לָא קָרִיד.
Rav Pappa said that there is another resolution to the contradiction between mishnayot: In this case of a gentile’s spit and grill, because it is a utensil that is not in continual use, it becomes crusty and must be heated until white-hot; but that utensil used for sacrificial meat is in continual use, so it does not become crusty.
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא, הָכָא הֶתֵּירָא בָּלַע, הָכָא אִיסּוּרָא בָּלַע.
Rav Ashi said: Actually, the contradiction should be resolved as we said from the outset, as explained by Rav Sheshet: There, in the case of sacrificial meat, the utensils absorbed a permitted food that subsequently became forbidden, and therefore purging is sufficient. Here, in the case of utensils acquired from gentiles, the utensils absorbed a forbidden food, and so they must be heated until white-hot.
וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ, דִּבְעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט אִיסּוּרָא קָא פָלֵיט, בְּעִידָּנָא דְּקָא פָלֵיט לָא אִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ.
And as for that which poses a difficulty for you, that at the time that the utensil expels flavor, it expels the flavor of a forbidden food, the answer is that at the time it expels flavor, the forbidden food is nonexistent in its substantive form. Since the forbidden substance expelled from the utensil is not the forbidden food itself but only its flavor, it is treated leniently, and therefore the fact that it was permitted at the time it was absorbed in the utensil is taken into account.
וְעַד כַּמָּה מְלַבְּנָן? אָמַר רַבִּי מִנִּי: עַד שֶׁתַּשִּׁיר קְלִיפָּתָן. וְכֵיצַד מַגְעִילָן? אָמַר רַב הוּנָא: יוֹרָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה.
§ Returning to the mishna, the Gemara asks: And how much does one heat utensils to make them white-hot? Rabbi Mani says: Until they shed their outer layer. And how does one purge utensils with boiling water? Rav Huna says: One immerses a small kettle inside a large kettle of boiling water.
יוֹרָה גְּדוֹלָה, מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא דּוּדָא דַּהֲוַאי בֵּי רַב עֲקַבְיָה, אַהְדַּר לַהּ.
The Gemara asks: What does one do with a large kettle? The Gemara suggests: Come and hear an answer from an incident involving a certain cauldron that was in the house of Rav Akavya and required purging. He surrounded it
גְּדָנְפָא דְּלַיְשָׁא אַפּוּמַּאּ, וּמַלְּיַוהּ מַיָּא וְאַרְתְּחַהּ. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא, אִי לָאו רַב עֲקַבְיָה דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא? קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ — מָה בּוֹלְעוֹ בְּנִצוֹצוֹת, אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִצוֹצוֹת.
with a rim [gedanfa] of dough around its rim, and filled it with water and boiled it, so that the water boiled along its rim. Rava said: Who would be clever enough to perform such an action if not Rav Akavya, as he is a great man. He maintains that as it absorbs it so it expels it; just as the rim absorbs the forbidden substance by small drops of it that reach the rim, so too it expels the forbidden substance by small drops of boiling water that reach the rim.
הַסַּכִּין — שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְנוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּקַּרְקַע. אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּבְקַרְקַע שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּבְסַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת נוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בְּקַרְקַע. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לֶאֱכוֹל בָּהּ צוֹנֵן.
§ The mishna teaches: With regard to the knife, one must polish it and it is rendered pure. Rav Ukva bar Ḥama says: And one must thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: And this must be done in untilled earth, i.e., hard earth. Rav Kahana says: And this applies to a good knife that does not have notches, so that the entire surface of the knife is scraped against the ground. This is also taught in a baraita: With regard to a good knife that does not have notches, one can thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: This is sufficient for the purpose of eating cold food with it.
כִּי הָא דְּמָר יְהוּדָה וּבָאטִי בַּר טוֹבִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ אֶתְרוֹגָא. פְּסַק אֲכַל, פְּסַק וְהַב לֵיהּ לְבָאטִי בַּר טוֹבִי, הֲדַר דָּצַהּ עַשְׂרָה זִימְנֵי בְּאַרְעָא, פְּסַק הַב לֵיהּ לְמָר יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ בָּאטִי בַּר טוֹבִי: וְהָהוּא גַּבְרָא לָאו בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא? אֲמַר לֵיהּ: מָר קִים לִי בְּגַוֵּיהּ, וּמָר לָא קִים לִי בְּגַוֵּיהּ.
This is like that incident involving Mar Yehuda, an important personage of the house of the Exilarch, and Bati bar Tuvi, a wealthy man, who were sitting before King Shapur, the king of Persia. The king’s servants brought an etrog before them. The king cut a slice and ate it, and then he cut a slice and gave it to Bati bar Tuvi. He then stuck the knife ten times in the ground, cut a slice, and gave it to Mar Yehuda. Bati bar Tuvi said to him: And is that man, referring to himself, not Jewish? King Shapur said to him: I am certain of that master, Mar Yehuda, that he is meticulous about halakha; but I am not certain of that master, referring to Bati bar Tuvi, that he is meticulous in this regard.
אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: אִידְּכַר מַאי עֲבַדְתְּ בְּאוּרְתָּא.
There are those who say that King Shapur said to him: Remember what you did last night. The Persian practice was to present a woman to each guest, with whom he would engage in intercourse. Mar Yehuda did not accept the woman who was sent to him, but Bati bar Tuvi did, and therefore he was not assumed to be meticulous with regard to eating kosher food.
הָדְרָן עֲלָךְ הַשּׂוֹכֵר אֵת הַפּוֹעֵל, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה.
