הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י משפחת מילר רוטנברג לע”נ טניאל מילר.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
רב מוסר מימרה שנסתרת על ידי ברייתא. הוא טוען שהדף האחרון של ספר תורה יכול להסתיים באמצע העמוד, בעוד שבברייתא נאמר שעליו להסתיים בסופו. לאחר ניסיון ליישב את עמדת רב עם הברייתא על ידי צמצום דבריו לחומש (יריעת קלף המכילה ספר אחד בלבד) ולא ספר תורה שלם, הגמרא מקשה על כך ממימרה אחרת של רב (שהובאה על ידי רבי יהושע בר אבא בשם רב גידל). קיימות שתי גרסאות להסבר מימרתו השנייה של רב, אשר עשויות להשפיע על השאלה האם ניתן ליישב את עמדתו עם הברייתא.
שתי מימרות נוספות של רבי יהושע בר אבא בשם רב גידל בשם רב מובאות בענייני תורה. הראשונה עוסקת בהלכה ספציפית לגבי שמונת הפסוקים האחרונים של התורה המספרים על מות משה, לפיה יחיד קורא אותם בבית הכנסת. קיימת מחלוקת בין המפרשים לגבי משמעות הלכה זו. בתחילה מוצע שהלכה זו תואמת רק את הגישה שיהושע כתב את שמונת הפסוקים האחרונים, אך למסקנה ניתן להסביר זאת גם לפי רבי שמעון, שסבר שמשה עצמו כתב אותם "בדמע”.
המימרה השנייה היא שהקונה ספר תורה מן השוק אינו מקיים את המצווה כתיקונה, שכן לכתחילה על אדם לכתוב ספר תורה ולא לקנותו.
יריעת קלף המשמשת לספר תורה יכולה להכיל בין שלוש לשמונה עמודות. עמודה צריכה לכלול כ-30 אותיות. עם זאת, קיימים כללים שונים לגבי העמוד האחרון של התורה. כמה אותיות ניתן להוסיף בשוליים במידת הצורך ובאילו נסיבות?
אם הושמט שם השם, כיצד ניתן לתקן זאת? קיימות חמש דעות תנאיות, החל מגרירת הדיו של מילה אחרת והכנסת שם השם במקומה (תוך הנחת המילה האחרת בין השיטים), ועד לדעה שאפילו חצי משם השם ניתן להוסיף בין השיטים.
דעתו של רבי שמעון שזורי היא שניתן להוסיף את שם השם בין השיטים, אך ורק אם מדובר בשם המלא. רבין בר חיננא אמר בשם עולא בשם רבי חנינא שהלכה כרבי שמעון שזורי בעניין אחד ובכל מקום אחר בו פסק. הגמרא מנסה לברר מהו העניין האחד. בכל פעם שמוצעת אפשרות, החל מהסוגיה שלנו, היא נדחית מכיוון שאחרים פסקו גם הם באותם עניינים, וכאשר הגמרא מנתה את הפוסקים, רבין בר חיננא לא הופיע שם.
כלים
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י משפחת מילר רוטנברג לע”נ טניאל מילר.
מנחות ל
אֲבָל יְתֵרוֹת לֵית לַן בַּהּ.
But if there are extraneous letters, we have no problem with it, and one may erase them. This is the first halakha that Rav stated, which is refuted in a baraita.
אִידַּךְ, דְּאָמַר רַב: הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה וּבָא לִגְמוֹר – גּוֹמֵר, וַאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַדַּף. מֵיתִיבִי: הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה, בָּא לוֹ לִגְמוֹר – לֹא יִגְמוֹר בָּאֶמְצַע הַדַּף כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹמֵר בַּחוּמָּשִׁין, אֶלָּא מְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ עַד סוֹף הַדַּף! כִּי קָא אָמַר רַב – בְּחוּמָּשִׁין.
The other is that which Rav says: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may finish writing it anywhere in the column, and this is the halakha even with regard to finishing it in the middle of the column. The Gemara raises an objection from a baraita: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may not finish writing it in the middle of the column in the manner that one finishes writing one of the five books of the Torah written as an independent scroll. Rather, he should progressively shorten the width of the lines until he finishes the scroll at the end of the column. The Gemara answers: When Rav says that one may finish writing even in the middle of a column, he was referring to one of the five books of the Torah.
וְהָא סֵפֶר תּוֹרָה קָאָמַר? בְּחוּמָּשִׁין שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: ״לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל״ בְּאֶמְצַע הַדַּף? הָהִיא בְּאֶמְצַע שִׁיטָה אִיתְּמַר.
The Gemara asks: But doesn’t Rav say his statement with regard to a Torah scroll? The Gemara answers: He was referring to one of the five books that constitute a Torah scroll. Rav meant that when writing a Torah scroll, one may finish writing any of the first four books in the middle of a column. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yehoshua bar Abba say that Rav Giddel says that Rav says: The words: “In the sight of all Israel” (Deuteronomy 34:12), which conclude the Torah, may be written even in the middle of the column? The Gemara answers: That ruling that was stated is with regard to finishing the Torah scroll in the middle of the line, i.e., in the middle of the width of the column.
רַבָּנַן אָמְרִי: אַף בְּאֶמְצַע שִׁיטָה, רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּאֶמְצַע שִׁיטָה דַּוְוקָא, וְהִלְכְתָא: בְּאֶמְצַע שִׁיטָה דַּוְוקָא.
The Gemara cites another opinion: The Rabbis say that one may finish writing a Torah scroll even in the middle of the line, but one may finish writing it at the end of the line as well. Rav Ashi says that one must finish writing the Torah scroll specifically in the middle of the line. And the halakha is that it must be ended specifically in the middle of the line.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: שְׁמֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, יָחִיד קוֹרֵא אוֹתָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
§ Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: With regard to the last eight verses of the Torah (Deuteronomy 32:5–12), a single individual reads them in the synagogue, as that section may not be divided between two readers. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this said? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
דְּתַנְיָא: ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, אֶפְשָׁר מֹשֶׁה חַי וְכָתַב ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה״? אֶלָּא עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וְאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי נְחֶמְיָה.
As it is taught in a baraita: The verse states: “And Moses the servant of the Lord died there” (Deuteronomy 34:5). Is it possible that after Moses died, he himself wrote: “And Moses died there”? Rather, Moses wrote the entire Torah until this point, and Joshua bin Nun wrote from this point forward; this is the statement of Rabbi Yehuda. And some say that Rabbi Neḥemya stated this opinion.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת? וּכְתִיב ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ וְגוֹ׳״.
Rabbi Shimon said to him: Is it possible that the Torah scroll was missing a single letter? But it is written that God instructed Moses: “Take this Torah scroll and put it by the side of the Ark of the Covenant” (Deuteronomy 31:26), indicating that the Torah was complete as is and that nothing further would be added to it.
אֶלָּא, עַד כָּאן – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב וְאוֹמֵר, מִכָּאן וְאֵילָךְ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״.
Rabbi Shimon explains: Rather, until this point, i.e., the verse describing the death of Moses, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote the text and repeated after Him. From this point forward, with regard to Moses’ death, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote with tears without repeating the words, due to his great sorrow. As it is stated there with regard to Jeremiah’s dictation of the prophecy of the destruction of the Temple to Baruch ben Neriah: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18), but he did not repeat the words after Jeremiah.
לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי – אִישְׁתַּנִּי.
The Gemara now states its inference: Shall we say that the ruling of Rav that the last verses of the Torah are read by only one reader is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, since according to Rabbi Shimon these verses are similar to all other verses of the Torah, as they were all written by Moses? The Gemara answers: You may even say that Rav’s ruling was stated in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; since they differ from the rest of the Torah in one way, as Moses wrote them without repeating the words, they differ from the rest of the Torah in this way as well, and they may not be divided between two readers.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה מִן הַשּׁוּק – כְּחוֹטֵף מִצְוָה מִן הַשּׁוּק, כְּתָבוֹ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִיבְּלוֹ מֵהַר סִינַי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִם הִגִּיהַּ אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִילּוּ כְּתָבוֹ.
And Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: One who purchases a Torah scroll in the marketplace is akin to one who snatches a mitzva in the marketplace, as the proper manner in which to perform the mitzva of writing a Torah scroll is to write one for himself. And if he himself writes a Torah scroll, the verse ascribes him credit as though he received it at Mount Sinai. Rav Sheshet says: If he emended even a single letter of the Torah scroll, thereby completing it, the verse ascribes him credit as though he had written it in its entirety.
(סִימָן סגל״ם) תָּנוּ רַבָּנַן: עוֹשֶׂה אָדָם יְרִיעָה מִבַּת שָׁלֹשׁ דַּפִּין וְעַד בַּת שְׁמֹנָה דַּפִּין, פָּחוֹת מִיכֵּן וְיָתֵר עַל כֵּן לֹא יַעֲשֶׂה.
§ Before continuing its discussion of the halakhot of writing a Torah scroll, the Gemara presents a mnemonic for the upcoming halakhot: Samekh, gimmel, lamed, mem. The Sages taught: A person may prepare for a Torah scroll a sheet of parchment of any size from three columns and until eight columns, but one may not prepare a sheet of parchment that has less than three or more than eight columns.
וְלֹא יַרְבֶּה בְּדַפִּין, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה אִגֶּרֶת, וְלֹא יְמַעֵט בְּדַפִּין, מִפְּנֵי שֶׁעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת, אֶלָּא כְּגוֹן ״לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
And he may not increase the number of columns, e.g., by writing eight columns on a narrow sheet of parchment, since then each column has the appearance of a missive due to its narrow lines. And he may not decrease the number of columns, e.g., by writing three columns on a wide sheet of parchment, since then the lines will be so wide that the reader’s eyes will wander, as it will be difficult to find the beginning of a line. Rather, the ideal width of a line is, for example, where one can write “lemishpeḥoteikhem,” “lemishpeḥoteikhem,” “lemishpeḥoteikhem,” for a total of three times.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ יְרִיעָה בַּת תֵּשַׁע דַּפִּים, לֹא יַחְלוֹק שָׁלֹשׁ לְכָאן וְשֵׁשׁ לְכָאן, אֶלָּא אַרְבַּע לְכָאן וְחָמֵשׁ לְכָאן.
If one happened to acquire a sheet of parchment that has space for nine columns, exceeding the eight-column limit, he should not divide it into two sheets of parchment with three columns here and six columns there; rather, he should divide it into two sheets of parchment with four columns here and five columns there, so that the two sheets will be similar in width.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, אֲבָל בְּסוֹף הַסֵּפֶר – אֲפִילּוּ פָּסוּק אֶחָד וַאֲפִילּוּ דַּף אֶחָד. פָּסוּק אֶחָד סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: פָּסוּק אֶחָד בְּדַף אֶחָד.
In what case is this statement that the sheet must contain a minimum of three columns said? It is said with regard to sheets at the beginning and middle of the scroll. But at the end of the scroll, a sheet may consist of even one verse, and even one column. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that a sheet may contain one verse? Rather, say that it may consist of even one verse on one column.
שִׁיעוּר גִּלָּיוֹן מִלְּמַטָּה – טֶפַח, מִלְּמַעְלָה – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף – כִּמְלֹא רֶיוַח רוֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּבַחוּמָּשִׁין מִלְּמַטָּה – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִלְּמַעְלָה – שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף – כִּמְלֹא רֶיוַח רוֹחַב גּוּדָל.
The measure of the margin of a Torah scroll is as follows: The size of the lower margin is one handbreadth [tefaḥ]. There is a requirement for a large margin there, so that a reader not inadvertently rest his arm on the writing. The size of the upper margin, which is less susceptible to that occurrence, is three fingerbreadths [etzba’ot], and the space between each column is equal to the full width of two fingerbreadths. And with regard to one of the five books of the Torah that is written as an independent scroll, the size of the lower margin is three fingerbreadths, the size of the upper margin is two fingerbreadths, and the space between each column is equal to the full width of a thumb-breadth [gudal].
וּבֵין שִׁיטָה לְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה, וּבֵין תֵּיבָה לְתֵיבָה כִּמְלֹא אוֹת קְטַנָּה, וּבֵין אוֹת לְאוֹת כִּמְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה.
And the space between one line of a Torah scroll and the following line must be equal to the space of a full line, and the space between one word and the following word must be equal to a full small letter, and as for the space between one letter and the following letter, it is sufficient for it to be equal to a full hairbreadth.
אַל יְמַעֵט אָדָם אֶת הַכְּתָב, לֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁל מַטָּה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁל מַעְלָה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁבֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה.
The halakhot of the margins notwithstanding, a person may not reduce the size of the writing in a manner that the size of the writing is not consistent, not in order to ensure the correct amount of space for the lower margin, nor in order to ensure the correct amount of space for the upper margin, nor in order to ensure the correct amount of space between one line and the following line, nor in order to ensure the correct amount of space between one passage and the following passage, as this is not aesthetically pleasing.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת – לֹא יִכְתּוֹב שְׁתַּיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף,
If one happens upon a word that comprises five letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not write two letters within the column and three outside of the column, in the margin.
אֶלָּא שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם חוּץ לַדַּף. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת – לֹא יִזְרְקֶנָּה לְבֵין הַדַּפִּין, אֶלָּא חוֹזֵר וְכוֹתֵב בִּתְחִילַּת הַשִּׁיטָה.
Rather, he should write three letters in the column and two outside of the column. If he happens upon a word that comprises two letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not cast it in the margin between the two columns; rather, he should return and write the word at the beginning of the following line.
הַטּוֹעֶה בַּשֵּׁם, גּוֹרֵר אֶת מַה שֶּׁכָּתַב, וְתוֹלֶה אֶת מַה שֶּׁגָּרַר, וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם עַל מְקוֹם הַגְּרָר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אַף מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
§ One who mistakenly omitted the name of God and wrote the next word before discovering his error should scrape off that which he wrote, and suspend the words that he scraped off above the line, and write the name of God upon the place that had been scraped; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may even suspend the name of God above the line, without scraping off the word that was written in its place. Rabbi Yitzḥak says: Not only may one scrape off the dry ink of the next word, but one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: כׇּל הַשֵּׁם כּוּלּוֹ תּוֹלִין, מִקְצָתוֹ אֵין תּוֹלִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין כּוֹתְבִין אֶת הַשֵּׁם לֹא עַל מְקוֹם הַגְּרָר וְלֹא עַל מְקוֹם הַמְּחָק, וְאֵין תּוֹלִין אוֹתוֹ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְסַלֵּק אֶת הַיְרִיעָה כּוּלָּהּ וְגוֹנְזָהּ.
Rabbi Shimon Shezuri says: A scribe may suspend the entire name of God above the line, but he may not suspend part of the name of God above the line. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: A scribe may not write the name of God either upon the place that had been scraped or upon the place that had been wiped away, and he may not suspend it above the line, as none of these options exhibit sufficient respect for the name of God. What should the scribe do? He should remove the entire sheet of parchment and inter it.
אִיתְּמַר: רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב, הֲלָכָה: תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה: מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
It was stated that the amora’im disagreed with regard to the final halakhic ruling: Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is that one suspends the name of God above the line. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yitzḥak bar Shmuel says: The halakha is that one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place.
וְלֵימָא מָר הֲלָכָה כְּמָר, וּמָר הֲלָכָה כְּמָר, מִשּׁוּם דְּאָפְכִי לְהוּ.
The Gemara asks: And why is it necessary to state the actual opinions? Let this Sage, Rav Ḥananel in the name of Rav, say that the halakha is in accordance with the opinion of this Sage, Rabbi Yosei; and let this Sage, Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yitzḥak bar Shmuel, say that the halakha is in accordance with the opinion of that Sage, Rabbi Yitzḥak. The Gemara answers: Since there are those who reverse the opinions of the tanna’im, they needed to state the opinions explicitly.
אָמַר רָבִין בַּר חִינָּנָא, אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.
Ravin bar Ḥinnana says that Ulla says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri; and moreover, not only is the halakha in accordance with his opinion with regard to this matter, but in any place where Rabbi Shimon Shezuri taught a halakha, the halakha is in accordance with his opinion.
אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַהָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר כׇּל הַשֵּׁם כּוּלּוֹ תּוֹלִין, מִקְצָתוֹ אֵין תּוֹלִין – וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֲלָכָה תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
The Gemara asks: To which statement of Rabbi Shimon Shezuri is this referring? If we say that it is referring to the statement here, where Rabbi Shimon Shezuri says: A scribe may suspend the entire name of God above the line, but he may not suspend part of the name of God above the line, that is difficult: But wasn’t it stated with regard to that baraita that Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is that one suspends the name of God above the line, and Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yitzḥak bar Shmuel says: The halakha is that one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place?
וְאִם אִיתַהּ, הוּא נָמֵי לֵימָא.
And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this matter, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with those amora’im that the halakha is that one suspends the entire name of God above the line, but not a part of the name.
אֶלָּא אַהָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר אֲפִילּוּ בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה – שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ.
Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri was referring not to the discussion here, but was stated with regard to this mishna (Ḥullin 74b): Rabbi Shimon Shezuri says: If one ritually slaughtered a pregnant cow and the calf was then removed alive, the ritual slaughter of the mother is effective with regard to the calf as well. And even if the calf is five years old and plowing the field when one wants to eat it, the earlier slaughter of its mother renders it permitted, and it does not require ritual slaughter before it is eaten.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְאִם אִיתַהּ – הוּא נָמֵי לֵימָא.
The Gemara asks: But wasn’t it already stated with regard to that mishna that Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this matter, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Ze’eiri that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.
אֶלָּא אַהָא: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר וְאָמַר ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָירָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן.
Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to this mishna (Gittin 65b): Initially the Sages would say: With regard to one who was taken out in a collar [kolar] to be executed and said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write and give her the document. Although he did not explicitly say the word give, this is understood to have been his intention, in order to release her from the obligation to perform levirate marriage or ḥalitza. They then said that this halakha applies even to one who sets sail and one who departs with a caravan to a distant place. A bill of divorce is given to his wife under these circumstances even if her husband said only: Write a bill of divorce for my wife. Rabbi Shimon Shezuri says: Even in the case of one who is dangerously ill who gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife.
אִי נָמֵי אַהָא: תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף בַּחוֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו.
Alternatively, Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to this halakha: In the case of teruma of the tithe of demai, which is separated from the produce received from an am ha’aretz, who is suspected of not separating tithes properly, that returned to its original place, i.e., it became mixed with the produce from which it had been separated, Rabbi Shimon Shezuri says: In this situation, not only did the Sages permit one to ask the am ha’aretz whether he had set aside his tithes in the proper manner and to rely on his response on Shabbat, a day when it is not permitted to separate tithes, but one may ask him and eat based on his statement even on a weekday.
וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בִּמְסוּכָּן וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְאִם אִיתָא – הוּא נָמֵי לֵימָא.
The Gemara asks: But wasn’t it already stated with regard to those mishnayot that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri in the case of one who is dangerously ill, and in the case of teruma of the tithe of demai? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to these mishnayot, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.
אֶלָּא אַהָא: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע, מִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִקְצָתוֹ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.
Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement was made with regard to this halakha: Rabbi Yosei ben Keifar says in the name of Rabbi Shimon Shezuri: If one planted a cowpea plant for its seed, i.e., not to be eaten as a vegetable but for one to either eat or plant its seeds, and some of the plants took root before Rosh HaShana, while some of them took root only after Rosh HaShana, one may not separate teruma or tithes from this for that, as one may not separate teruma or tithes from the new crop for the old or from the old crop for the new.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, צוֹבֵר גׇּרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם וּמְעַשֵּׂר מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, וּמִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ.
How, then, shall one act so that he not err and set aside teruma and tithes incorrectly? It is difficult to know when the plants took root. He shall pile the entire stock onto his threshing floor, into the middle of it, mix the stock together, and then separate teruma and tithes; and consequently it will turn out that he has separated teruma and tithes from the new crop in the mixture for the new crop in it, and from the old crop in the mixture for the old crop in it.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְאִם אִיתָא – הוּא נָמֵי לֵימָא.
The Gemara asks: Wasn’t it already stated with regard to that baraita that Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this baraita, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Rabbi Shmuel bar Naḥmani that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.
אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: אַשִּׁידָּה, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַיַּיִן, רַב פָּפָּא אָמַר:
Rather, Rav Pappa said: Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to a chest. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it was with regard to wine. The Gemara elaborates: Rav Pappa said
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
מנחות ל
אֲבָל יְתֵרוֹת לֵית לַן בַּהּ.
But if there are extraneous letters, we have no problem with it, and one may erase them. This is the first halakha that Rav stated, which is refuted in a baraita.
אִידַּךְ, דְּאָמַר רַב: הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה וּבָא לִגְמוֹר – גּוֹמֵר, וַאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַדַּף. מֵיתִיבִי: הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה, בָּא לוֹ לִגְמוֹר – לֹא יִגְמוֹר בָּאֶמְצַע הַדַּף כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹמֵר בַּחוּמָּשִׁין, אֶלָּא מְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ עַד סוֹף הַדַּף! כִּי קָא אָמַר רַב – בְּחוּמָּשִׁין.
The other is that which Rav says: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may finish writing it anywhere in the column, and this is the halakha even with regard to finishing it in the middle of the column. The Gemara raises an objection from a baraita: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may not finish writing it in the middle of the column in the manner that one finishes writing one of the five books of the Torah written as an independent scroll. Rather, he should progressively shorten the width of the lines until he finishes the scroll at the end of the column. The Gemara answers: When Rav says that one may finish writing even in the middle of a column, he was referring to one of the five books of the Torah.
וְהָא סֵפֶר תּוֹרָה קָאָמַר? בְּחוּמָּשִׁין שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: ״לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל״ בְּאֶמְצַע הַדַּף? הָהִיא בְּאֶמְצַע שִׁיטָה אִיתְּמַר.
The Gemara asks: But doesn’t Rav say his statement with regard to a Torah scroll? The Gemara answers: He was referring to one of the five books that constitute a Torah scroll. Rav meant that when writing a Torah scroll, one may finish writing any of the first four books in the middle of a column. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yehoshua bar Abba say that Rav Giddel says that Rav says: The words: “In the sight of all Israel” (Deuteronomy 34:12), which conclude the Torah, may be written even in the middle of the column? The Gemara answers: That ruling that was stated is with regard to finishing the Torah scroll in the middle of the line, i.e., in the middle of the width of the column.
רַבָּנַן אָמְרִי: אַף בְּאֶמְצַע שִׁיטָה, רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּאֶמְצַע שִׁיטָה דַּוְוקָא, וְהִלְכְתָא: בְּאֶמְצַע שִׁיטָה דַּוְוקָא.
The Gemara cites another opinion: The Rabbis say that one may finish writing a Torah scroll even in the middle of the line, but one may finish writing it at the end of the line as well. Rav Ashi says that one must finish writing the Torah scroll specifically in the middle of the line. And the halakha is that it must be ended specifically in the middle of the line.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: שְׁמֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, יָחִיד קוֹרֵא אוֹתָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
§ Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: With regard to the last eight verses of the Torah (Deuteronomy 32:5–12), a single individual reads them in the synagogue, as that section may not be divided between two readers. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this said? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
דְּתַנְיָא: ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, אֶפְשָׁר מֹשֶׁה חַי וְכָתַב ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה״? אֶלָּא עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וְאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי נְחֶמְיָה.
As it is taught in a baraita: The verse states: “And Moses the servant of the Lord died there” (Deuteronomy 34:5). Is it possible that after Moses died, he himself wrote: “And Moses died there”? Rather, Moses wrote the entire Torah until this point, and Joshua bin Nun wrote from this point forward; this is the statement of Rabbi Yehuda. And some say that Rabbi Neḥemya stated this opinion.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת? וּכְתִיב ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ וְגוֹ׳״.
Rabbi Shimon said to him: Is it possible that the Torah scroll was missing a single letter? But it is written that God instructed Moses: “Take this Torah scroll and put it by the side of the Ark of the Covenant” (Deuteronomy 31:26), indicating that the Torah was complete as is and that nothing further would be added to it.
אֶלָּא, עַד כָּאן – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב וְאוֹמֵר, מִכָּאן וְאֵילָךְ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״.
Rabbi Shimon explains: Rather, until this point, i.e., the verse describing the death of Moses, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote the text and repeated after Him. From this point forward, with regard to Moses’ death, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote with tears without repeating the words, due to his great sorrow. As it is stated there with regard to Jeremiah’s dictation of the prophecy of the destruction of the Temple to Baruch ben Neriah: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18), but he did not repeat the words after Jeremiah.
לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי – אִישְׁתַּנִּי.
The Gemara now states its inference: Shall we say that the ruling of Rav that the last verses of the Torah are read by only one reader is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, since according to Rabbi Shimon these verses are similar to all other verses of the Torah, as they were all written by Moses? The Gemara answers: You may even say that Rav’s ruling was stated in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; since they differ from the rest of the Torah in one way, as Moses wrote them without repeating the words, they differ from the rest of the Torah in this way as well, and they may not be divided between two readers.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה מִן הַשּׁוּק – כְּחוֹטֵף מִצְוָה מִן הַשּׁוּק, כְּתָבוֹ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִיבְּלוֹ מֵהַר סִינַי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִם הִגִּיהַּ אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִילּוּ כְּתָבוֹ.
And Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: One who purchases a Torah scroll in the marketplace is akin to one who snatches a mitzva in the marketplace, as the proper manner in which to perform the mitzva of writing a Torah scroll is to write one for himself. And if he himself writes a Torah scroll, the verse ascribes him credit as though he received it at Mount Sinai. Rav Sheshet says: If he emended even a single letter of the Torah scroll, thereby completing it, the verse ascribes him credit as though he had written it in its entirety.
(סִימָן סגל״ם) תָּנוּ רַבָּנַן: עוֹשֶׂה אָדָם יְרִיעָה מִבַּת שָׁלֹשׁ דַּפִּין וְעַד בַּת שְׁמֹנָה דַּפִּין, פָּחוֹת מִיכֵּן וְיָתֵר עַל כֵּן לֹא יַעֲשֶׂה.
§ Before continuing its discussion of the halakhot of writing a Torah scroll, the Gemara presents a mnemonic for the upcoming halakhot: Samekh, gimmel, lamed, mem. The Sages taught: A person may prepare for a Torah scroll a sheet of parchment of any size from three columns and until eight columns, but one may not prepare a sheet of parchment that has less than three or more than eight columns.
וְלֹא יַרְבֶּה בְּדַפִּין, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה אִגֶּרֶת, וְלֹא יְמַעֵט בְּדַפִּין, מִפְּנֵי שֶׁעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת, אֶלָּא כְּגוֹן ״לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
And he may not increase the number of columns, e.g., by writing eight columns on a narrow sheet of parchment, since then each column has the appearance of a missive due to its narrow lines. And he may not decrease the number of columns, e.g., by writing three columns on a wide sheet of parchment, since then the lines will be so wide that the reader’s eyes will wander, as it will be difficult to find the beginning of a line. Rather, the ideal width of a line is, for example, where one can write “lemishpeḥoteikhem,” “lemishpeḥoteikhem,” “lemishpeḥoteikhem,” for a total of three times.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ יְרִיעָה בַּת תֵּשַׁע דַּפִּים, לֹא יַחְלוֹק שָׁלֹשׁ לְכָאן וְשֵׁשׁ לְכָאן, אֶלָּא אַרְבַּע לְכָאן וְחָמֵשׁ לְכָאן.
If one happened to acquire a sheet of parchment that has space for nine columns, exceeding the eight-column limit, he should not divide it into two sheets of parchment with three columns here and six columns there; rather, he should divide it into two sheets of parchment with four columns here and five columns there, so that the two sheets will be similar in width.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, אֲבָל בְּסוֹף הַסֵּפֶר – אֲפִילּוּ פָּסוּק אֶחָד וַאֲפִילּוּ דַּף אֶחָד. פָּסוּק אֶחָד סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: פָּסוּק אֶחָד בְּדַף אֶחָד.
In what case is this statement that the sheet must contain a minimum of three columns said? It is said with regard to sheets at the beginning and middle of the scroll. But at the end of the scroll, a sheet may consist of even one verse, and even one column. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that a sheet may contain one verse? Rather, say that it may consist of even one verse on one column.
שִׁיעוּר גִּלָּיוֹן מִלְּמַטָּה – טֶפַח, מִלְּמַעְלָה – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף – כִּמְלֹא רֶיוַח רוֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּבַחוּמָּשִׁין מִלְּמַטָּה – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִלְּמַעְלָה – שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף – כִּמְלֹא רֶיוַח רוֹחַב גּוּדָל.
The measure of the margin of a Torah scroll is as follows: The size of the lower margin is one handbreadth [tefaḥ]. There is a requirement for a large margin there, so that a reader not inadvertently rest his arm on the writing. The size of the upper margin, which is less susceptible to that occurrence, is three fingerbreadths [etzba’ot], and the space between each column is equal to the full width of two fingerbreadths. And with regard to one of the five books of the Torah that is written as an independent scroll, the size of the lower margin is three fingerbreadths, the size of the upper margin is two fingerbreadths, and the space between each column is equal to the full width of a thumb-breadth [gudal].
וּבֵין שִׁיטָה לְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה, וּבֵין תֵּיבָה לְתֵיבָה כִּמְלֹא אוֹת קְטַנָּה, וּבֵין אוֹת לְאוֹת כִּמְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה.
And the space between one line of a Torah scroll and the following line must be equal to the space of a full line, and the space between one word and the following word must be equal to a full small letter, and as for the space between one letter and the following letter, it is sufficient for it to be equal to a full hairbreadth.
אַל יְמַעֵט אָדָם אֶת הַכְּתָב, לֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁל מַטָּה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁל מַעְלָה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁבֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה.
The halakhot of the margins notwithstanding, a person may not reduce the size of the writing in a manner that the size of the writing is not consistent, not in order to ensure the correct amount of space for the lower margin, nor in order to ensure the correct amount of space for the upper margin, nor in order to ensure the correct amount of space between one line and the following line, nor in order to ensure the correct amount of space between one passage and the following passage, as this is not aesthetically pleasing.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת – לֹא יִכְתּוֹב שְׁתַּיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף,
If one happens upon a word that comprises five letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not write two letters within the column and three outside of the column, in the margin.
אֶלָּא שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם חוּץ לַדַּף. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת – לֹא יִזְרְקֶנָּה לְבֵין הַדַּפִּין, אֶלָּא חוֹזֵר וְכוֹתֵב בִּתְחִילַּת הַשִּׁיטָה.
Rather, he should write three letters in the column and two outside of the column. If he happens upon a word that comprises two letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not cast it in the margin between the two columns; rather, he should return and write the word at the beginning of the following line.
הַטּוֹעֶה בַּשֵּׁם, גּוֹרֵר אֶת מַה שֶּׁכָּתַב, וְתוֹלֶה אֶת מַה שֶּׁגָּרַר, וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם עַל מְקוֹם הַגְּרָר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אַף מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
§ One who mistakenly omitted the name of God and wrote the next word before discovering his error should scrape off that which he wrote, and suspend the words that he scraped off above the line, and write the name of God upon the place that had been scraped; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may even suspend the name of God above the line, without scraping off the word that was written in its place. Rabbi Yitzḥak says: Not only may one scrape off the dry ink of the next word, but one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: כׇּל הַשֵּׁם כּוּלּוֹ תּוֹלִין, מִקְצָתוֹ אֵין תּוֹלִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין כּוֹתְבִין אֶת הַשֵּׁם לֹא עַל מְקוֹם הַגְּרָר וְלֹא עַל מְקוֹם הַמְּחָק, וְאֵין תּוֹלִין אוֹתוֹ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְסַלֵּק אֶת הַיְרִיעָה כּוּלָּהּ וְגוֹנְזָהּ.
Rabbi Shimon Shezuri says: A scribe may suspend the entire name of God above the line, but he may not suspend part of the name of God above the line. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: A scribe may not write the name of God either upon the place that had been scraped or upon the place that had been wiped away, and he may not suspend it above the line, as none of these options exhibit sufficient respect for the name of God. What should the scribe do? He should remove the entire sheet of parchment and inter it.
אִיתְּמַר: רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב, הֲלָכָה: תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה: מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
It was stated that the amora’im disagreed with regard to the final halakhic ruling: Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is that one suspends the name of God above the line. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yitzḥak bar Shmuel says: The halakha is that one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place.
וְלֵימָא מָר הֲלָכָה כְּמָר, וּמָר הֲלָכָה כְּמָר, מִשּׁוּם דְּאָפְכִי לְהוּ.
The Gemara asks: And why is it necessary to state the actual opinions? Let this Sage, Rav Ḥananel in the name of Rav, say that the halakha is in accordance with the opinion of this Sage, Rabbi Yosei; and let this Sage, Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yitzḥak bar Shmuel, say that the halakha is in accordance with the opinion of that Sage, Rabbi Yitzḥak. The Gemara answers: Since there are those who reverse the opinions of the tanna’im, they needed to state the opinions explicitly.
אָמַר רָבִין בַּר חִינָּנָא, אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.
Ravin bar Ḥinnana says that Ulla says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri; and moreover, not only is the halakha in accordance with his opinion with regard to this matter, but in any place where Rabbi Shimon Shezuri taught a halakha, the halakha is in accordance with his opinion.
אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַהָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר כׇּל הַשֵּׁם כּוּלּוֹ תּוֹלִין, מִקְצָתוֹ אֵין תּוֹלִין – וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֲלָכָה תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
The Gemara asks: To which statement of Rabbi Shimon Shezuri is this referring? If we say that it is referring to the statement here, where Rabbi Shimon Shezuri says: A scribe may suspend the entire name of God above the line, but he may not suspend part of the name of God above the line, that is difficult: But wasn’t it stated with regard to that baraita that Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is that one suspends the name of God above the line, and Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yitzḥak bar Shmuel says: The halakha is that one may even wipe away the word while the ink is still wet and write the name of God in its place?
וְאִם אִיתַהּ, הוּא נָמֵי לֵימָא.
And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this matter, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with those amora’im that the halakha is that one suspends the entire name of God above the line, but not a part of the name.
אֶלָּא אַהָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר אֲפִילּוּ בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה – שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ.
Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri was referring not to the discussion here, but was stated with regard to this mishna (Ḥullin 74b): Rabbi Shimon Shezuri says: If one ritually slaughtered a pregnant cow and the calf was then removed alive, the ritual slaughter of the mother is effective with regard to the calf as well. And even if the calf is five years old and plowing the field when one wants to eat it, the earlier slaughter of its mother renders it permitted, and it does not require ritual slaughter before it is eaten.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְאִם אִיתַהּ – הוּא נָמֵי לֵימָא.
The Gemara asks: But wasn’t it already stated with regard to that mishna that Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this matter, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Ze’eiri that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.
אֶלָּא אַהָא: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר וְאָמַר ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָירָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן.
Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to this mishna (Gittin 65b): Initially the Sages would say: With regard to one who was taken out in a collar [kolar] to be executed and said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write and give her the document. Although he did not explicitly say the word give, this is understood to have been his intention, in order to release her from the obligation to perform levirate marriage or ḥalitza. They then said that this halakha applies even to one who sets sail and one who departs with a caravan to a distant place. A bill of divorce is given to his wife under these circumstances even if her husband said only: Write a bill of divorce for my wife. Rabbi Shimon Shezuri says: Even in the case of one who is dangerously ill who gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife.
אִי נָמֵי אַהָא: תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף בַּחוֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו.
Alternatively, Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to this halakha: In the case of teruma of the tithe of demai, which is separated from the produce received from an am ha’aretz, who is suspected of not separating tithes properly, that returned to its original place, i.e., it became mixed with the produce from which it had been separated, Rabbi Shimon Shezuri says: In this situation, not only did the Sages permit one to ask the am ha’aretz whether he had set aside his tithes in the proper manner and to rely on his response on Shabbat, a day when it is not permitted to separate tithes, but one may ask him and eat based on his statement even on a weekday.
וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בִּמְסוּכָּן וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְאִם אִיתָא – הוּא נָמֵי לֵימָא.
The Gemara asks: But wasn’t it already stated with regard to those mishnayot that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri in the case of one who is dangerously ill, and in the case of teruma of the tithe of demai? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to these mishnayot, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.
אֶלָּא אַהָא: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע, מִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִקְצָתוֹ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.
Rather, say that Rabbi Ḥanina’s statement was made with regard to this halakha: Rabbi Yosei ben Keifar says in the name of Rabbi Shimon Shezuri: If one planted a cowpea plant for its seed, i.e., not to be eaten as a vegetable but for one to either eat or plant its seeds, and some of the plants took root before Rosh HaShana, while some of them took root only after Rosh HaShana, one may not separate teruma or tithes from this for that, as one may not separate teruma or tithes from the new crop for the old or from the old crop for the new.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, צוֹבֵר גׇּרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם וּמְעַשֵּׂר מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, וּמִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ.
How, then, shall one act so that he not err and set aside teruma and tithes incorrectly? It is difficult to know when the plants took root. He shall pile the entire stock onto his threshing floor, into the middle of it, mix the stock together, and then separate teruma and tithes; and consequently it will turn out that he has separated teruma and tithes from the new crop in the mixture for the new crop in it, and from the old crop in the mixture for the old crop in it.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְאִם אִיתָא – הוּא נָמֵי לֵימָא.
The Gemara asks: Wasn’t it already stated with regard to that baraita that Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? And if it is so that when Rabbi Ḥanina said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri he was referring to this baraita, then let Ravin bar Ḥinnana also say along with Rabbi Shmuel bar Naḥmani that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.
אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: אַשִּׁידָּה, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַיַּיִן, רַב פָּפָּא אָמַר:
Rather, Rav Pappa said: Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to a chest. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it was with regard to wine. The Gemara elaborates: Rav Pappa said
