ערכין

השג יד

כאשר מחשבים את השווי שאדם חייב לשלם כשהוא נודר דמים, יש לחשב זאת לפי שוויו אם היה נמכר כעבד בשוק. יחד עם זאת, בחישוב הכולל מתחשבים גם במצבו הכלכלי של האדם, וביכולתו לשלם את הסכום שהושת עליו, ומפחיתים את הסכום בהתאם במידת הצורך. שקלול זה נקרא "הישג יד”. למשל, אם אדם עני נדר לתרום את דמיו של אדם עשיר, השווי אותו הוא חייב לשלם מחושב לפי הנודר, והוא יביא שווי של אדם עני.

זרע חומר שעורים

יחידת מידה לשטח – שטח שאפשר לזרוע בו כמות שתניב חומר שעורים, כלומר כמות שעורים מסוימת. כאשר אדם מקדיש שדה לבית המקדש ורוצה לפדותו,, הוא צריך לשלם סלע על כל בית זרע חומר שעורים, כלומר סלע לכל יחידת שטח שבה ניתן לגדל חומר שעורים. למעשה, אם השדה יניב יבול רב יותר יצטרך האדם לשלם סכום גדול יותר, משום שיחידות השטח שמניבות חומר שעורים יהיו קטנות יותר ולכן יהיו יותר יחידות כאלו.

בתי חצרים

בתים שנמצאים מחוץ לעיר מוקפת חומה מימי יהושע. בניגוד לשדה אחוזה, ניתן לגאול בתים אלו גם בתוך השנתיים הראשונות למכירתם, אך בדומה לשדה אחוזה, אם הם לא נגאלו עד היובל הם חוזרים לבעלים המקורי.

שדה מקנה

שדה שאדם קנה מבעליו המקוריים. שדה כזו חוזר ביובל לבעלים המקורי שלו (שעבורו הוא שדה אחוזה). אדם יכול למכור שדה מקנה, וביובל שדה זה יחזור לבעלים המקורי (זה שעבורו הוא שדה אחוזה). אם אדם מקדיש שדה מקנה, הוא חוזר ביובל לבעלים המקורי, משום שהוא קנה את השדה רק עד היובל.

שדה אחוזה

שדה שהוא נחלה שעוברת בירושה עוד מתקופת חלוקת הארץ בימי יהושע. אם אדם מוכר שדה כזה, אסור לגאול אותו (לשלם את דמיו ולקבל אותו בחזרה) בשנתיים הראשונות מהמכירה (עד שיעברו שתי עונות של תבואה). הקונה מחויב להשיב את השדה לבעליו המקורי או לקרוב משפחה של הבעלים המקורי אם הם מעוניינים לגאול את השדה. תשלום על שדה מתבצע כתשלום חכירה מרגע המכירה ועד שנת היובל, ולכן גם הגאולה היא למעשה תשלום על שנות השדה מרגע הגאולה ועד היובל. אם השדה לא נגאל עד היובל, הוא חוזר לבעלים המקורי ביובל, כלומר למשפחה שירשה אותו בתקופת חלוקת הארץ ולצאצאיהם. אם אדם מקדיש שדה אחוזה (מעביר את הבעלות לבית המקדש) ולא גואלו השדה מועבר ביובל לכהנים ולא לבעלים המקורי.

בתי ערי חומה

בתים שנמצאים בערים מוקפות חומה מימי יהושע. בזמן שיובל נוהג, אדם שמוכר בית כזה יכול לגאול אותו עד שנה מיום המכירה. אם הבעלים או אחד מקרובי משפחתו לא יגאל את הבית בתוך השנה, הוא יהיה של הקונה לצמיתות, ולא יחזור לבעליו ביובל.

יובֵל

שנת החמישים בכל מחזור ספירת שנים. בשנה זו תוקעים בשופר ביום הכיפורים, ובכך משתחררים כל העבדים וכל הקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים.

חוֹמֶשׁ

אם הבעלים המקורי (האדם שהקדיש) פודה משהו מההקדש, הוא צריך להוסיף לכסף רבע מסכום השווי של החפץ הנפדה, כקנס. תשלום זה נקרא חומש מכיוון שמשלמים חמישית מסכום השווי המקורי ועוד הרבע שהוא הקנס. כך למשל, אם אדם פודה חפץ ששווה 100, הוא ישלם 25, כי זה השווי של חמישית מ־125.

הקדש

כל מה שנתרם לבית המקדש, או שייך לבית המקדש מסיבות אחרות.

דמים

אדם יכול להתחייב לתת את דמיו או דמי אדם אחר למקדש, כלומר לנדור לתת את שוויו הכספי למקדש. כשאדם נודר נדר כזה מודדים כמה הוא היה שווה לוּ היה נמכר כעבד, וזה הסכום שהוא מחויב לתרום. הניסוח של נדר כזה הוא ‘דָּמַי עלי’ או ‘דְּמֵי פלוני עלי’.